עד ה-9 באפריל קשה היה להעלות על הדעת אפשרות שראש הממשלה בנימין נתניהו יצליח לחמוק מאימת הדין ולגבור על מערכת אכיפת החוק הישראלית באמצעים פוליטיים. למחרת הבחירות, זה הפך להיות קל מאוד. היוצרות התהפכו. הבחירות ב-9 באפריל הפכו לקו פרשת מים היסטורי. מערכת אכיפת החוק תנסה, מעתה והלאה, לחמוק מאימתו של נתניהו, ולא להיפך. באמצע השנה הזו [2019] הוא אמור לשבור את שיאו של מייסד המדינה, דוד בן גוריון, באורך הקדנציה המצטברת שלו. תוך כדי כך, שוקד נתניהו על מהפכה היסטורית בנוסח ארדואן שבמרכזה ריסוק התקשורת, החלשת מערכת המשפט והכפפתה לשלטון ומעיכת שומרי הסף והרגולטורים האחרים. כרגע, נראה שאין מי שיעצור אותו, אין אפילו מי שינסה.
למחרת הבחירות, ביום רביעי ה-10 באפריל, הועמדו ארגזי הקלסרים והררי חומרי החקירה בעניין תיקיו של נתניהו במשרד המשפטים במזרח ירושלים והוכנו למסירתם לעורכי דינו. כפי שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הבטיח, החומרים לא הועברו לפני הבחירות כדי למנוע את הדלפתם לתקשורת. זו הייתה דרישתם של עורכי דינו של נתניהו, בהנחייתו. אלא שעכשיו מתעוררת בעיה: עורכי הדין לא טרחו, עד כתיבת המאמר הזה, להגיע ולקחת את החומר לקראת השימוע שנתניהו אמור לעבור בסתיו. תאריך השימוע, שיועד לחודש יולי, נדחה לבקשת הפרקליטים לסביבות ספטמבר. אבל גם אחרי הדחיה הזו, נתניהו מתנהג כאילו אין שימוע. החומרים מצהיבים במשרד המשפטים. "לא יהיה שימוע ואם יהיה שימוע, לא יהיה משפט", אומרים בסביבתו הקרובה של נתניהו לאל-מוניטור. בפעם הראשונה מאז החלו החקירות, יש מצב שהם צודקים.