הבחירות היחסיות בישראל הן ברכה מתמשכת המאפשרת לבוחרים לבוא לידי ביטוי מדויק באמצעות נבחריהם, יותר מאשר ברובן המכריע של הדמוקרטיות בעולם. מצב שבו מועמד אחד זוכה בשלושה מיליוני קולות יותר מזולתו, ודווקא האחרון הוא המכהן כנשיא ארה"ב, אינו אפשרי בישראל. במערכת הבחירות לתפקיד החשוב ביותר בעולם גם אין טעם "לבזבז זמן" על בוחרי המדינות הגדולות כי הן צבועות מראש באדום (רפובליקנים) או בכחול (דמוקרטים), ורק המדינות שהצבעתן אינה מסורתית וקבועה מעניינת את המועמדים. לא כך בישראל.
אלא שהשיטה היחסית הולידה מפלגות רבות וכדי לבלום את האינפלציה נקבע אחוז חסימה. לפי שיטה זו, הקולות שהוענקו למפלגה שלא עברה את הסף מתחלקים בין המפלגות האחרות, על פי גודלן. אחוז החסימה עלה במשך השנים והגיע, בבחירות האחרונות ל-3.25%. זה עדיין רחוק מאחוז החסימה הגרמני (5%) או זה התורכי (10%), אבל הוא מצמצם את מספר המפלגות בכנסת כך שאין בה כיום מפלגות עם פחות מארבעה מנדטים.
