חוק היציאה למלחמה: פגיעה באופי המשטר הישראלי

החוק המסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון להכריז לבדם על יציאה למלחמה מסיר אחריות משרי הממשלה ומחברי הקבינט בקבלת החלטה כה משמעותית, ומעניק כוח עצום בידי ראש הממשלה ללא בקרה.

al-monitor .

נושאים מכוסים

foreign affairs committee, cabinet, ayelet shaked, knesset, benjamin netanyahu, declaration of war

מאי 2, 2018

הסמיכות בין שידור נאום השקר האיראני שנשא בנימין נתניהו [יום שני, 30 באפריל] לבין אישורו באותו ערב של חוק המסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון להכריז לבדם בנסיבות קיצוניות על יציאה למלחמה, בשילוב עם ההתחממות הביטחונית בזירה הצפונית, יצרו בצדק בציבור אווירה של ערב מלחמה.

השאלה מדוע היה דחוף לראש הממשלה לדחוף דווקא כעת חוק המעניק לו כוח רב ומחליש במקביל את הקבינט המדיני-ביטחוני בכל הנוגע להחלטה הרת גורל של יציאה למלחמה לא זכתה לדיון ציבורי ופוליטי מעמיק ורציני. מטבע הדברים היא נבלעה בדרמת הנאום שסיפק נתניהו.

ביום שני בבוקר הפעיל נתניהו לחץ כבד על הקואליציה, בעזרת שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) ויו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), לאשר עוד באותו ערב את החוק, אשר קידומו נתקל עד אז בקשיים. ברשתות החברתיות החל באזז לפיו מדובר בפעולות שנתניהו יוזם כדי להרחיק ממנו את עניין החקירות, כלומר ספין פוליטי בנוסח בית הקלפים.

החוק המדובר הוא למעשה תיקון לחוק יסוד: הממשלה, המגדיר מחדש את הפורום בו מתקבלת בישראל ההחלטה לצאת למלחמה. עד כה קבע סעיף 40(א) לחוק כי "המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה." כמו כן קבע החוק כי הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה תימסר לוועדת חוץ וביטחון ולכנסת בהקדם האפשרי.

התהליך הפרוצדורלי, שעל פניו נראה מסורבל, לא תמיד קוים והיו מקרים שבהם מליאת הממשלה הסמיכה פורום מצומצם יותר לקבל החלטות. זכורה בהקשר זה ישיבת הממשלה שכינס ראש הממשלה יצחק רבין לאישור המבצע לשחרור חטופי אנטבה ביולי 1976, שעשוי היה לגרור את ישראל למלחמה. בשל הרגישויות הרבות והצורך הקריטי בשמירה על סודיות, הממשלה כונסה כדי לאשר את המבצע רק לאחר שהמטוסים כבר היו באוויר. למרות זאת, עצם כינוס הממשלה גם אם באופן הזה, העניק מימד של שקיפות ואחריות בקרב פורום מקבלי ההחלטות. גם כינוס הממשלה ביום הכיפורים 1973, במהלכו כבר היה ברור שישראל נמצאת במלחמה, היה חשוב.

דוגמה אחרת היא ההחלטה לצאת למבצע "שלום הגליל" בקיץ 1982 בימי ממשלת הליכוד של מנחם בגין, שהובאה על פי הוראת החוק לאישור הממשלה. המבצע, שהתגלגל למלחמה שנויה במחלוקת, הוצג אז לשרים על ידי שר הביטחון אריאל שרון ונתקבל בהתנגדות מצד שר התקשורת מרדכי ציפורי מהליכוד, שהיה בעל עבר ביטחוני ועימת את שרון ובגין בשאלות שהתבררו כעבור זמן לא רב כנכונות ומדויקות. המבצע התגלגל למלחמה ארוכה שמהלכיה נוהלו על ידי שרון בחוסר שקיפות ובלי בקרה. ציפורי אמנם לא מנע את המלחמה, אך בכל זאת היכולת שלו להשמיע דברי ביקורת הייתה חשובה גם אם בדיעבד.

בראיון למעריב בשנת 2011 סיפר ציפורי על אותה ישיבת ממשלה בה פנה אל בגין ואמר לו: ''אי אפשר להצביע לפני ששמענו את ראש המוסד, את ראש אמ"ן ואת שר החוץ. רק אחרי שנשמע אותם נוכל להצביע...דרשתי לראות מפות ואמרתי שאני לא יודע מה זה ארבעים ק"מ, שיגידו לי בדיוק לאן רוצים להגיע עם שמות של מקומות...".

בשנים האחרונות התחדד הצורך בעדכון סעיף 40 באופן שבו פורום מצומצם יותר ממליאת הממשלה יוכל להחליט על יציאה למלחמה. זה שינוי הגיוני מכיוון שהוא מגביל את מספר שותפי הסוד ומעניק את ההחלטה בידי אלה שממילא חשופים לחומרים מסווגים, להתנהלות המדינית-ביטחונית ולאתגרים במהלך כל ימות השנה.

הצורך הזה בא לידי ביטוי גם בעת הדיונים הרי הגורל בשנת 2011 בשאלה האם לתקוף באיראן. הדיונים התקיימו בפורום שנקרא "השמינייה" ושכלל את ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושרים בכירים נוספים, אולם הפורום הזה לא היה מוסמך לקבל את ההחלטה. למקבלי ההחלטות היה ברור שיהיה צורך בכינוס מליאה הממשלה כדי לאשר פעולה צבאית באיראן. מליאת הממשלה מעולם לא דנה קודם לכן בנושא, ושרים זוטרים נשמעו אז מודאגים מול האפשרות שיום אחד בהפתעה מוחלטת הם ייקראו להצביע על תקיפה באיראן מבלי שיש להם את הידע המתאים ובלחץ של זמן, כשהמטוסים כבר באוויר כפי שהיה באנטבה.

ביוני 2016 מינה ראש הממשלה ועדה בראשות האלוף במילואים יעקב עמידרור לצורך גיבוש תוכנית לייעול והתאמת עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני לתקופה זו. על פי אחת ההמלצות, הסמכות להכרזה על מלחמה תועבר לקבינט במסגרת הצורך לצמצם את מספר שותפי הסוד וכדי לאפשר קיומו של דיון מקיף לפני קבלת ההחלטה.

מה שאושר לבסוף זו הצעה מרחיקת לכת. כעת מחצית משרי הקבינט יוכלו להחליט על יציאה למלחמה או מבצע צבאי גדול, ובנסיבות קיצוניות ומנימוקים שיירשמו, ואם הדבר הכרחי מטעמי דחיפות שאינם מאפשרים לכנסם, רשאים ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל את ההחלטה בעצמם.

הבעיה הגדולה עם החוק החדש היא, שלא רק שהיא מסירה אחריות משרי הממשלה ואולי אף מחברי הקבינט בקבלת החלטה כה משמעותית, אלא שהיא גם מעניקה כוח עצום בידי ראש הממשלה, ללא בקרה, עד כדי פגיעה באופי המשטר כדמוקרטיה פרלמנטרית.

המאבק האופוזיציוני לבלימת החוק כשל, אף שאליו הצטרף גם ח"כ בני בגין מהליכוד, אשר סיכם בראיון לגלי צה"ל את משמעות השינוי כדרכו באנדרסטייטמנט: "לא אסתטי, לא נקי ובעל משמעויות מרחיקות לכת". כעת נותר רק לקוות שלא ייעשה שימוש פזיז בכוח הזה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
מבחן 15 המנדטים של הרשימה המשותפת
דני זקן | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020