ישראל פולס

חוק היציאה למלחמה: פגיעה באופי המשטר הישראלי

p
המחבר
בקצרה
החוק המסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון להכריז לבדם על יציאה למלחמה מסיר אחריות משרי הממשלה ומחברי הקבינט בקבלת החלטה כה משמעותית, ומעניק כוח עצום בידי ראש הממשלה ללא בקרה.

הסמיכות בין שידור נאום השקר האיראני שנשא בנימין נתניהו [יום שני, 30 באפריל] לבין אישורו באותו ערב של חוק המסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון להכריז לבדם בנסיבות קיצוניות על יציאה למלחמה, בשילוב עם ההתחממות הביטחונית בזירה הצפונית, יצרו בצדק בציבור אווירה של ערב מלחמה.

השאלה מדוע היה דחוף לראש הממשלה לדחוף דווקא כעת חוק המעניק לו כוח רב ומחליש במקביל את הקבינט המדיני-ביטחוני בכל הנוגע להחלטה הרת גורל של יציאה למלחמה לא זכתה לדיון ציבורי ופוליטי מעמיק ורציני. מטבע הדברים היא נבלעה בדרמת הנאום שסיפק נתניהו.

ביום שני בבוקר הפעיל נתניהו לחץ כבד על הקואליציה, בעזרת שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) ויו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), לאשר עוד באותו ערב את החוק, אשר קידומו נתקל עד אז בקשיים. ברשתות החברתיות החל באזז לפיו מדובר בפעולות שנתניהו יוזם כדי להרחיק ממנו את עניין החקירות, כלומר ספין פוליטי בנוסח בית הקלפים.

החוק המדובר הוא למעשה תיקון לחוק יסוד: הממשלה, המגדיר מחדש את הפורום בו מתקבלת בישראל ההחלטה לצאת למלחמה. עד כה קבע סעיף 40(א) לחוק כי "המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה." כמו כן קבע החוק כי הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה תימסר לוועדת חוץ וביטחון ולכנסת בהקדם האפשרי.

התהליך הפרוצדורלי, שעל פניו נראה מסורבל, לא תמיד קוים והיו מקרים שבהם מליאת הממשלה הסמיכה פורום מצומצם יותר לקבל החלטות. זכורה בהקשר זה ישיבת הממשלה שכינס ראש הממשלה יצחק רבין לאישור המבצע לשחרור חטופי אנטבה ביולי 1976, שעשוי היה לגרור את ישראל למלחמה. בשל הרגישויות הרבות והצורך הקריטי בשמירה על סודיות, הממשלה כונסה כדי לאשר את המבצע רק לאחר שהמטוסים כבר היו באוויר. למרות זאת, עצם כינוס הממשלה גם אם באופן הזה, העניק מימד של שקיפות ואחריות בקרב פורום מקבלי ההחלטות. גם כינוס הממשלה ביום הכיפורים 1973, במהלכו כבר היה ברור שישראל נמצאת במלחמה, היה חשוב.

דוגמה אחרת היא ההחלטה לצאת למבצע "שלום הגליל" בקיץ 1982 בימי ממשלת הליכוד של מנחם בגין, שהובאה על פי הוראת החוק לאישור הממשלה. המבצע, שהתגלגל למלחמה שנויה במחלוקת, הוצג אז לשרים על ידי שר הביטחון אריאל שרון ונתקבל בהתנגדות מצד שר התקשורת מרדכי ציפורי מהליכוד, שהיה בעל עבר ביטחוני ועימת את שרון ובגין בשאלות שהתבררו כעבור זמן לא רב כנכונות ומדויקות. המבצע התגלגל למלחמה ארוכה שמהלכיה נוהלו על ידי שרון בחוסר שקיפות ובלי בקרה. ציפורי אמנם לא מנע את המלחמה, אך בכל זאת היכולת שלו להשמיע דברי ביקורת הייתה חשובה גם אם בדיעבד.

בראיון למעריב בשנת 2011 סיפר ציפורי על אותה ישיבת ממשלה בה פנה אל בגין ואמר לו: ''אי אפשר להצביע לפני ששמענו את ראש המוסד, את ראש אמ"ן ואת שר החוץ. רק אחרי שנשמע אותם נוכל להצביע...דרשתי לראות מפות ואמרתי שאני לא יודע מה זה ארבעים ק"מ, שיגידו לי בדיוק לאן רוצים להגיע עם שמות של מקומות...".

בשנים האחרונות התחדד הצורך בעדכון סעיף 40 באופן שבו פורום מצומצם יותר ממליאת הממשלה יוכל להחליט על יציאה למלחמה. זה שינוי הגיוני מכיוון שהוא מגביל את מספר שותפי הסוד ומעניק את ההחלטה בידי אלה שממילא חשופים לחומרים מסווגים, להתנהלות המדינית-ביטחונית ולאתגרים במהלך כל ימות השנה.

הצורך הזה בא לידי ביטוי גם בעת הדיונים הרי הגורל בשנת 2011 בשאלה האם לתקוף באיראן. הדיונים התקיימו בפורום שנקרא "השמינייה" ושכלל את ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושרים בכירים נוספים, אולם הפורום הזה לא היה מוסמך לקבל את ההחלטה. למקבלי ההחלטות היה ברור שיהיה צורך בכינוס מליאה הממשלה כדי לאשר פעולה צבאית באיראן. מליאת הממשלה מעולם לא דנה קודם לכן בנושא, ושרים זוטרים נשמעו אז מודאגים מול האפשרות שיום אחד בהפתעה מוחלטת הם ייקראו להצביע על תקיפה באיראן מבלי שיש להם את הידע המתאים ובלחץ של זמן, כשהמטוסים כבר באוויר כפי שהיה באנטבה.

ביוני 2016 מינה ראש הממשלה ועדה בראשות האלוף במילואים יעקב עמידרור לצורך גיבוש תוכנית לייעול והתאמת עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני לתקופה זו. על פי אחת ההמלצות, הסמכות להכרזה על מלחמה תועבר לקבינט במסגרת הצורך לצמצם את מספר שותפי הסוד וכדי לאפשר קיומו של דיון מקיף לפני קבלת ההחלטה.

מה שאושר לבסוף זו הצעה מרחיקת לכת. כעת מחצית משרי הקבינט יוכלו להחליט על יציאה למלחמה או מבצע צבאי גדול, ובנסיבות קיצוניות ומנימוקים שיירשמו, ואם הדבר הכרחי מטעמי דחיפות שאינם מאפשרים לכנסם, רשאים ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל את ההחלטה בעצמם.

הבעיה הגדולה עם החוק החדש היא, שלא רק שהיא מסירה אחריות משרי הממשלה ואולי אף מחברי הקבינט בקבלת החלטה כה משמעותית, אלא שהיא גם מעניקה כוח עצום בידי ראש הממשלה, ללא בקרה, עד כדי פגיעה באופי המשטר כדמוקרטיה פרלמנטרית.

המאבק האופוזיציוני לבלימת החוק כשל, אף שאליו הצטרף גם ח"כ בני בגין מהליכוד, אשר סיכם בראיון לגלי צה"ל את משמעות השינוי כדרכו באנדרסטייטמנט: "לא אסתטי, לא נקי ובעל משמעויות מרחיקות לכת". כעת נותר רק לקוות שלא ייעשה שימוש פזיז בכוח הזה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: foreign affairs committee, cabinet, ayelet shaked, knesset, benjamin netanyahu, declaration of war

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept