ביום שלישי בבוקר [29 במאי] נחתה פצצת מרגמה בחצר גן הילדים "השיבולים" באחד הקיבוצים הגובלים ברצועת עזה. הפצצה פגעה בעץ אקליפטוס המצל על חצר המשחקים והתפוצצה בחצר עצמה. זה קרה חצי שעה לפני שילדי הגן, פעוטות בני שלוש עד שש, אמורים היו למלא את הגן בצהלות משחק. מכיוון שהגן הזה סמוך מאוד לרצועת עזה, ההתראה הניתנת לפעוטות ולגננות שלהם כשחמאס או ג'יהאד משגרים רקטות לכיוון היא בת שבע עד 12 שניות. לפעמים אזעקת "צבע אדום" נשמעת במקביל לנחיתת הפצצות, או אפילו כמה שניות אחריהן. במילים אחרות, יכול להיות שילדי הגן לא היו מספיקים להיכנס למקלט המוגן בטרם נפילת הפצצה. סיפור של חצי שעה לכאן או לכאן. במקרה כזה, רצועת עזה הייתה עולה עכשיו בלהבות מלחמה. אירוע מהסוג הזה הוא תסריט הבלהות של ישראל כי מחירו פשוט: מלחמה, ומיד. ישראל הייתה פולשת לרצועה והפעם על מנת לכבוש אותה, נגד רצונה.
בצהרי אותו יום הגיע הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, לסיור באזור. הוא בא גם לגן הילדים שכמעט שיגר את צבאו למלחמה. למרות שפצצה נפלה בחצרם זמן קצר קודם, כמעט כל ילדי הגן הגיעו כרגיל. ראש המטה הכללי של צה"ל חשב שייתקל בפחד, אלם או טענות, אבל בילה בגן "השיבולים" את השעה הכי יפה של אותו יום. הילדים היו שמחים, עליזים, שופעי אופטימיות. דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, אמר אחר כך לאל-מוניטור שזו "ישיבת הערכת המצב" הטובה ביותר שהייתה לרמטכ"ל בעת האחרונה. אין דרך טובה יותר ללמוד על החוסן של העורף הישראלי ורוחו האיתנה מהחוויה הזו.