ישראל פולס

חמאס בדרך להשתלט על הגדה, ותודה לממשלת ישראל

p
המחבר
בקצרה
בניסיונה להחליש את אבו מאזן, ממשלת נתניהו תורמת רבות לחיזוק חמאס. היא מיישבת יהודים על קרקעות שהפתח הבטיח להפוך לאדמות המדינה הפלסטינית, ומכשילה את המו״מ. חמאס יכול להראות לציבור בגדה, שדרכו המדינית של יו״ר הרשות רק סוללת את הדרך לעוד התנחלויות.

בעוד חודשיים, כשחמאס יחגוג 30 שנה להיווסדו, מן הראוי שיזמין את חברי ממשלת ישראל ליציע המכובדים. אין גורם שתרם להקמתו של הארגון ולטיפוחו, מאז ימי האינתיפאדה הראשונה שפרצה בדצמבר 1987 ועד עצם היום הזה, יותר משלטון הימין הישראלי. המניע נותר אותו מניע: להחליש את הפתח ולכרסם בתמיכת הרחוב הפלסטיני בפיוס עם ישראל על בסיס פתרון שתי המדינות. כל אימת שחמאס נקלע לצרות, ישראל מחלצת אותו. בכל פעם שנדמה כי הרשות הפלסטינית מצליחה לשקם את הסכם אוסלו מהריסותיו, ישראל מחזירה אותה למקומה הקבוע. כלומר, לשום מקום.  

רצונו של חמאס להתפייס עם הפתח אינו נובע משינוי באידאולוגיה של הארגון הדתי. חמאס מוסיף להתנגד לכל הסדר שכולל הכרה בריבונות ישראלית בין הים לירדן. קבלת הפנים החמה שאורגנה למשלחת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה (2 באוקטובר) לא מעידה על קבלת תפיסתה המדינית ביחס לפתרון הסכסוך עם ישראל. המצור הכלכלי הממושך שישראל הטילה על רצועת עזה, והמצור המדיני שסעודיה ומצרים הטילו על קטאר, נותנת לחמו של חמאס, הם שהניעו את הארגון הפלסטיני לפתוח את שערי עזה בפני שנואי נפשם. מצוקה פוליטית וכלכלית היא גם זו שהניעה את החמאס להיענות להזמנתה של מצרים לשגר ביום שלישי (10 באוקטובר) לקהיר משלחת רמת דרג, במאמץ ליישב את שארית המחלוקות עם הנהגת הפתח.

מה שהוביל את ראש ממשלת ישראל לפתוח את השער מהצד הישראלי של הגבול, ולאפשר את המפגש בעזה, היה הרצון לשאת חן בעיני שושבין הפיוס, נשיא מצרים, עבד אל- פתאח א-סיסי. התמונה המשותפת של צמרת הרשות וראשי חמאס, הנחשב בארה"ב ארגון טרור, תשמש מן הסתם את בנימין נתניהו בביקורו הבא בגבעת הקפיטול.

ניסיון 24 השנים שחלפו מאז החתימה על הסכם אוסלו, מלמד שמנהיגי חמאס לקחו סיכון מחושב ביותר כשהחליטו להצטלם עם יריביהם מרמאללה. הם הפגינו נדיבות ורצון לשלם מחיר עבור האחדות הפלסטינית ושיפור המצב ההומניטרי ברצועה. את השאר תעשה ישראל: ממשלת נתניהו תוסיף ליישב יהודים באדמות שהפתח הבטיח להפוך לאדמת פלסטין החופשית; ישראל אף תוסיף לתקוע מקלות בגלגלי המשא ומתן על הסדר הקבע, ולנקות את חמאס מאשמת הכשלת הפתרון המדיני. כך היא תסלק את אבו מאזן מדרכו של איסמעיל הנייה לגדה המערבית. כך תוסר סכנת השלום מפתחו של נתניהו.

ואמנם, גם הפעם ראש הממשלה לא אכזב את שותפיו הפלסטינים למאבק בפתרון שתי המדינות. בעיצומן של שיחות הפיוס (3 באוקטובר) הופיע נתניהו דווקא בהתנחלות מעלה אדומים, הקוטעת את הרצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה. הוא הכריז על "תנופת פיתוח מועצמת", על בנייה של אלפי יחידות דיור חדשות ועל הרחבת אזורי התעשייה באזור, והודיע על תמיכתו ב"חוק ירושלים רבתי", שאמור להפוך את מעלה אדומים לחלק מירושלים וכך לספח אותה באופן חד-צדדי למדינת ישראל.

באותו יום דווח בחדשות "כאן" כי המדינה סוללת כביש חדש עבור הפלסטינים בשטח המריבה E1, שבין מעלה אדומים לירושלים. הכביש נועד לכאורה ליצור "רצף תחבורתי" בגדה, כלומר לאפשר לפלסטינים לנוע בין החלקים הצפוני והדרומי שלה. אולם לטענת ארגון ״שלום עכשיו״, המטרה האמיתית של מתכנני הכביש היא לסלק את הטענה שסיפוח E1 ובנייה ישראלית בשטח הזה תגרום לפירוק הגדה לשני חלקים.

חמאס לא יכול היה לחשוב על בשורות טובות יותר בזמן מתאים יותר. מה צריך יותר מזה כדי להוכיח לציבור הפלסטיני שדרכו המדינית של הפתח סוללת את הדרך לעוד התנחלויות, וכי חמאס אינו הגורם שמונע את סיום הכיבוש?

בראיון לגלי צה"ל באותו יום הזהיר השר נפתלי בנט, כי הסכם הפיוס הנרקם בעזה יביא להקמת "ממשלת טרור" בכל השטחים. ומה מציע מנהיג הבית היהודי לעשות כדי למנוע אסון כזה? האם הוא ממליץ לחדש את המשא ומתן עם ממשלה פלסטינית, שבראשה עומד מנהיג שמצהיר על התנגדותו לטרור ושומר על שיתוף פעולה ביטחוני? חס וחלילה. האם הוא מואיל לאפשר לאבו מאזן לבנות כמה בתים בשטח ששר החינוך מוכן להשאיר לאוטונומיה הפלסטינית שתורכב משטחי A ו-B בלבד? מה פתאום. בנט רק הודיע ש"תוכנית קלקיליה המסוכנת נקברה", כשהוא מתייחס ליוזמת שר הביטחון לבניית אלפי יחידות דיור חדשות לפלסטינים ממערב לעיר. "יש על כך קונסנזוס בקבינט", ציין.

המציאות המשתנה במהירות במזרח התיכון - מלחמות, בריתות, משברים ואינטרסים כלכליים - יוצרת הזדמנויות חדשות. כך, בשלהי מבצע צוק איתן (אוגוסט 2014), כינס נתניהו מסיבת עיתונאים שבה אמר כי זהו "שינוי במערך האזורי, שייתכן והוא מייצר אפשרויות חדשות". ראש הממשלה ציין כי לנוכח השינויים באזור נפתח בפני ישראל אופק מדיני חדש. "מי תומך בחמאס?", שאל נתניהו ומיהר להשיב: "קטאר, טורקיה, איראן וזהו. העולם הערבי נגדו". נדמה שאפשר להוסיף לרשימה את ממשלת ישראל.

ייתכן ש"האופק המדיני" שנתניהו דיבר עליו בצבץ לרגע בשמי עקבה, שם השתתף ראש הממשלה בתחילת 2016 בפסגה מדינית עם שר החוץ האמריקאי אז, ג'ון קרי, מלך ירדן עבדאללה ונשיא מצרים א־סיסי. נדמה היה שנתניהו נוטה לתמוך במתווה אזורי שהוצג בפסגה, אשר התבסס על יוזמת השלום הערבית מ-2002. הסוף העגום ידוע.

בתום פגישתו הראשונה עם טראמפ בבית הלבן (15 בפברואר) שב נתניהו לדבר על השינויים באזור. הוא התברך בכך שלראשונה מאז קום המדינה, מדינות ערב אינן רואות בישראל אויב אלא בת ברית. הוא פנה אל הנשיא ואמר, "אני מאמין שתחת הנהגתך, השינוי שחל באזורנו יביא עמו הזדמנות חסרת תקדים לחזק את הביטחון ולקדם שלום". למרבה המזל, ההזדמנות הזאת עדיין ממתינה למנהיג ישראלי שינצל אותה. היא לא תמתין לנצח. חמאס בדרך מרצועת עזה לפאתי ירושלים.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X