ערב הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ לירושלים [22 במאי], יללות הסירנה שנשמעו בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו שכחו מעט. הסיכוי שטראמפ יציג כאן את יוזמתו המדינית פחת. הסכנה קיימת עדיין, אבל היא מעט פחות ברורה ומיידית. לטראמפ יש דברים חשובים יותר על סדר היום, בראש ובראשונה הישרדותו האישית בתפקיד. ועדיין, עצבנותו של נתניהו ביממה שלפני הגעת טראמפ הייתה בולטת. ראש הממשלה נקלע לוויכוחים וקטטות עם כמה משריו, פוצץ ישיבה של ראשי הקואליציה וניהל ישיבת קבינט מתוחה ביום ראשון בערב. למחרת, אמור לנחות כאן מטוס חיל האוויר מספר 1 ולנתניהו לא היה עדיין צל של מושג מי ומה ייצא ממנו לקראתו.
מאחורי הקלעים, המהומה רבה. גם במערכת הביטחון הישראלית יש מי ש"שוברים את הראש" לקראת אפשרות של חידוש התהליך המדיני. המושג החדש שנשמע במסדרונות ובדיונים המסווגים הוא "ברית ביטחונית אזורית". זו אמורה להיות פסגת אותו "תהליך אזורי" עליו מדברים כולם, פוליסת הביטוח הקיבוצית של השחקנים השונים, הפרס הגדול אליו שואפות כל המדינות המשויכות במישרין או בעקיפין ל"ציר הסוני המתון", אותו ציר שמנהיגיו האזינו בקשב רב לנאום הנשיא בריאד ביום ראשון.
