מדוע התנדב נתניהו לרסן את הבנייה בהתנחלויות?

נתניהו יודע שטראמפ נחוש להביא "דיל אולטימטיבי", אבל אין בו רצון לבצע ויתורים מדיניים משמעותיים. שם המשחק מבחינתו הוא לתכנן את האירועים כך שהמבוי הסתום אליו יגיע כל תהליך מדיני עתידי יהיה באשמתם הבולטת של הפלסטינים ולא של ישראל.

al-monitor .

נושאים מכוסים

naftali bennett, donald trump, barack obama, israeli settlements, amona, israeli occupation, two-state solution

אפר 3, 2017

לקח לנפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי והסמן הימני בממשלת נתניהו, יותר מיומיים כדי לצייץ רמז ראשון לביקורת על ההחלטה הישראלית לרסן את הבנייה בהתנחלויות. ביום ראשון בערב [2 באפריל] הוא צייץ כי "יש כאן החמצה אסטרטגית. במקום להציב אלטרנטיבה, היינו פאסיביים".

בנט התייחס למה שאירע ביום חמישי בערב [30 במארס], כשהקבינט המדיני-ביטחוני התכנס לישיבה דחופה. סמוך לחצות, פורסמה החלטת הקבינט להקים יישוב חדש בשומרון למפוני המאחז הלא חוקי עמונה. ההחלטה הזו הצליחה להיכנס לעיתוני סוף השבוע שעמדו בפני סגירה והייתה בה גם משמעות היסטורית: זוהי ההתנחלות החדשה הראשונה שמקימה ישראל מזה עשרים שנה.

רק לקראת 2:00 בלילה, לאחר שנסגרו העיתונים, התפרסמה ההחלטה הנוספת: לרסן את הבנייה בהתנחלויות על פי מתווה שקבע נתניהו בעצמו: הבנייה תוגבל רק לקו השטח הבנוי של ההתנחלויות הקיימות, או בצמוד לו. נתניהו ביקש את תמיכת השרים להגבלה הזו, והקבינט אישר את בקשתו פה אחד. גם בנט, חבר הקבינט, הסכים. כמו גם שותפתו איילת שקד.

לא, ההחלטה אינה פרי הסכמה עם הממשל האמריקאי. זו טרם הושגה, עדיין. המגעים מול אנשי טראמפ לא הבשילו והפערים בין הצדדים אינם זניחים. כל מי שחשב שימות המשיח הגיעו עם טראמפ, התבדה. בינתיים, כדי "להכשיר" את הקמת היישוב החדש למפוני עמונה, "התנדב" נתניהו להכריז על ריסון הבנייה במתווה עליו הוכרז. הוא הסביר לשרים שזו בקשה של הנשיא וכדאי להיענות לה. לפי מקורות מדיניים, לירושלים מגיעים דבריו של טראמפ בשיחות סגורות: מה יקרה אם הישראלים והפלסטינים לא יגיעו לדיל? "אז אני אעשה מה שאני מבין". נתניהו לא רוצה לגלות מה מבין הנשיא.

האירוע המוזר הזה, במסגרתו מגבילה ממשלת הימין הקיצונית ביותר בהיסטוריה של ישראל את הבנייה ביהודה ושומרון בפעולה יזומה מצידה, הוא קצה-קצהו של קרחון אירועים משמעותיים המתרחשים מתחת לפני השטח.

בשורה התחתונה, נתניהו יודע היטב שהשנה הקרובה תהיה מאתגרת ואולי אפילו קשה יותר מהשנים הרעות שבילה עם ברק אובמה. הוא יודע שטראמפ נחוש להביא "דיל אולטימטיבי". נתניהו נשא את "נאום בר אילן" והוא תומך, לכאורה, בפתרון שתי המדינות, אבל אין בו שמץ של אמונה אמיתית בתהליך או רצון אמיתי לבצע ויתורים משמעותיים למענו. נתניהו היה מוכן להמר על כל כספי הפנסיה שלו על אפס סיכויים להשגת הסדר בין ישראל לפלסטינים. ולכן, שם המשחק מבחינת נתניהו הוא לתזמר ולתכנן את אירועי השנה הקרובה כדי שפיצוץ המגעים והמבוי הסתום אליו יגיעו הצדדים במוקדם או במאוחר, יהיה באשמתם הבולטת של הפלסטינים, ולא של ישראל. זה הסיפור כולו. הוא יודע שלא יוכל להרשות לעצמו שום אופציה אחרת, בהנחה שיהיה עדיין בשלטון כשזה יקרה.

נתניהו זיהה שתי בעיות יסוד שטעונות טיפול בעידן טראמפ: הראשונה היא, שבניגוד לאובמה שהיה נגרר, טראמפ הוא הגורר. את אובמה גררו אנשים כרם עמנואל וג'ורג' מיטשל לתהליך נגד רצונו בקדנציה הראשונה, וג'ון קרי בקדנציה השנייה. אצל טראמפ, ליבת הכור המניעה את התהליך היא הנשיא עצמו. הוא הגורר והכוח המניע מאחורי האנרגיות של ג'ייסון גרינבלט. משום מה, הנשיא האמריקאי הטרי חדור מוטיבציית שיא בכל הקשור למזרח התיכון ושואף באמת לשים קץ לסכסוך ולהוכיח לעולם כולו שהוא ה"דיל ברייקר" האולטימטיבי.

הבעיה הראשונה הזו, משליכה ומשפיעה על הבעיה השנייה: אצל אובמה, אפשר היה להגיד "לא" ולהישאר בחיים. בשתי הפעמים שהתהליך נתקע, אובמה התאכזב ופשוט ניתק מגע. רק בימיו האחרונים בתפקיד, הביא אובמה לקבלת החלטת מועצת הביטחון נגד ההתנחלויות. אם היו אומרים לנתניהו שזה יהיה המחיר שישלם עבור השתוללות של כמעט עשור שלם, הוא היה חוטף את העסקה.

טראמפ, בניגוד לאובמה, לא חי בתוך המסגרת של הכללים והאיזונים בה נמצא כל נשיא אמריקאי בכל הקשור לישראל. הוא עושה מה שבא לו. הוא לא מחויב לאיפא ולא מפחד מהלובי היהודי ואין לו מערכות ריסון מתוחכמות מהסוג שישראל ידעה לבנות סביב הנשיאים האמריקאים בעשורים האחרונים. טראמפ הוא אדם לא צפוי, כוחני, ונתניהו ישקיע מאמץ אדיר כדי לרצות אותו ולדאוג שפיצוץ המגעים או המבוי הסתום אליו יגיעו הצדדים לא יהיה בגלל ישראל. זו הסיבה לכך שהקבינט מיהר לזרום עם נתניהו ביום חמישי בערב. קודם כל, מחווה לנשיא.

יש בעיה שלישית: הטקטיקה של נתניהו בעידן אובמה הייתה התשה והכחשה. בכל המגעים השונים שהתנהלו מול נתניהו במסלולים נפרדים ולפעמים מקבילים (ערוץ לונדון החשאי, ערוץ קרי, ההקפאה בימי מיטשל והילרי קלינטון), שמר ראש הממשלה על "מרחב הכחשה" בטוח. האמריקאים גיבו אותו. הסיכום היה שמדובר בדיונים אקדמיים או לא מחייבים, והניירות שסוכמו הוגדרו כניירות אמריקאים. כך יכול היה נתניהו להיתמם מול האלקטורט הימני בישראל ולטעון שכל זה לא בשמו. בעניין ההתשה, הילרי קלינטון יכולה בוודאי להעיד על כך, וכך גם קרי. נתניהו התמקח על כל פיסת קרקע, התקוטט על כל פסיק ותג, הגיע לדיונים עם מילון אנגלי-אנגלי כדי לרדת למהותה של כל הגדרה באופן המדויק ביותר, הסכים וחזר בו, התלבט והתחרט עד שהמאיס על האמריקאים את חייהם.

"כל זה לא יהיה אפשרי בעידן טראמפ", אמר השבוע לאל-מוניטור שר בכיר בקבינט הישראלי, "זה ברור לנתניהו וזה גם ברור לנו. הסבלנות של הנשיא מוגבלת, הוא רוצה לראות תוצאות, תגובותיו מהירות ומפתיעות. יש לכולנו הרגשה עמומה שבקרוב נתגעגע לאובמה".

מאמרים מומלצים

כך קובר נתניהו את עיקרון שתי מדינות לשני עמים
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 27, 2020
נפתלי בנט הוא נזק במשרד הביטחון
שלומי אלדר | | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020
כך שכנע נתניהו את הימין והחרדים שהוא מקודש
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 21, 2020
האנטי-נורמליזציה בגדה צוברת תאוצה: מה יעשו ארגוני השמאל?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020