ישראל פולס

חומר הנפץ הפוליטי שהבעיר את אום אל חיראן

p
המחבר
בקצרה
מול מלחמת הגרסאות לגבי האירועים שהביאו למותם של שוטר ואזרחי בפינוי הכפר הבדואי בנגב, יש כמה עובדות שצריך לזכור: ממשלת ישראל עשתה מאמצים רבים בשנים האחרונות להגיע לפינוי בהסכמה, כשפוליטיקאים מימין ומשמאל מנסים כל העת להכשיל אפשרות לפשרה.

יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, מיהר ביום רביעי בבוקר (18 בינואר) לנסות לקבע את הנרטיב של האירועים האלימים בכפר הבדואי אום אל חיראן. במבצע לפינוי הכפר על ידי כוחות משטרה נהרג השוטר ארז (עמדי) לוי מפגיעת רכב שבו נהג אחד התושבים. הפינוי בכוח של תושבי הבית המיועד להריסה נעשה לאחר שבלילה התפוצץ המו״מ בין הרשויות לתושבים, על מעברם מרצון בהתאם לפסק דין של בג״ץ.

תמונותיו של ח״כ עודה כשראשו שותת דם פורסמו בכלי התקשורת והופצו ברשתות החברתיות. בראיונות שהעניק מבית החולים טען עודה כי נפצע מכדורי גומי שהשוטרים ירו לעברו. לטענת המשטרה, הוא נפצע מאבן שהשליכו המתפרעים.

בצאתו מבית החולים עודה המשיך לקבע את הקו הרצוי מבחינתו לאירועים, והעיד בין השאר כי ניתן היה למנוע את שפיכות הדמים במו"מ הלילי, אלא ש"ראש הממשלה נתניהו, שכבר סימן את האוכלוסייה הערבית כאויב, החליט להרוס כפר שלם, לבעוט בנשים וילדים". בהמשך הוא קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "זה נורא ואיום שיש כפרים בלתי מוכרים שאין בהם מים וחשמל, שאין בהם מערכת חינוך. זה מאבק צודק. אל תתנו לדיסאינפורציה ולשקרים לבלבל אתכם".

בדבר אחד עודה צודק: האירוע הקשה דורש חקירה מעמיקה, כולל בדיקה של מלחמת הגרסאות בנוגע לנסיבות הירי על תושב הכפר יעקוב אבו-אלקיעאן, שניות לפני שדרס את השוטר. המשטרה הזדרזה לקבוע כי הדריסה הייתה פעילות מכוונת וכי אבו-אלקיען חשוד בקשרים עם דאעש, אולם צילום וידיאו של האירועים מעלה אפשרות כי שוטרים שהיו במקום ירו בנהג, ואפשר שאיבד שליטה על הרכב.

גם קריאתו הנרגשת של עודה "אל תתנו לשקרים לבלבל אתכם" היא ראויה. העניין הוא שגם המידע שהוא מפיץ בראיונותיו הרבים ראוי לבדיקה, כולל השאלה אם הרשימה המשותפת עודדה פשרה בין הרשויות לתושבים, או כפי שטוען השר לביטחון פנים גלעד ארדן, הלהיטה את הרוחות והובילה לאירוע הטרגי. האם, כפי שטוענים עודה וחבריו, ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו הורה על הריסת הכפר הבדואי כחלק מספין החקירות ומהמלחמה הציבורית שהכריז על האזרחים הערבים? זו היא טענה קשה שראויה לבדיקה.

בעידן שבו מידע רב זורם מכיוונים שונים ומציף את הדיון הציבורי, כדאי להיצמד לעובדות ככל שהן מתועדות וידועות.

תופעת הכפרים הבלתי חוקיים בנגב הטרידה את ממשלות ישראל ב-15 השנים האחרונות, ונעשו לא מעט ניסיונות לפתור אותה באמצעות ועדות וחקיקה, תוך מאמצים להגיע לפשרה עם תושבי הכפרים ולפצות אותם בצורה הולמת. לפי האגודה לזכויות האזרח, ישנם 35 כפרים לא חוקיים כאלה, שמתגוררים בהם כ-70 אלף אזרחים בדואים. ב-2007 הוקמה "הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב", שיעדיה הם הסדרת תביעות הבעלות על הקרקעות, קביעת מנגנון פיצוי הולם למפונים והקמת תשתיות במגורי הקבע שאליהם הם יעברו.

גם בתקופת ממשלות נתניהו הושקעו מאמצים להגיע לפתרון המצב, שמוגדר לא אחת בציבור הישראלי כ"פצצה מתקתקת". ב-2011 מינה נתניהו את השר בני בגין לנהל מו"מ עם התושבים הבדואים כדי להגיע ליישום חוק להסדרה מערכתית של הכפרים (על פי ״מתווה פראוור״), ולצורך כך שוריין תקציב של 2.1 מיליון שקל. הרעיון היה להקים מנגנון של הידברות כדי להגיע להבנות בין הצדדים, לאחר שנמתחה על החוק ביקורת כי מדובר במהלך כוחני וחד צדדי של הממשלה.

מצויד בהרבה הרבה כוונות טובות ויושרה מוכחת, קיים בגין מאות פגישות עם תושבי הכפרים הלא מוכרים והתרשם כי ברצונם לשנות את מצבם העגום ולהגיע להסדר עם המדינה. מה שבגין לא ידע זה שבמקביל אליו מלהיטים את האווירה פוליטיקאים מימין ומשמאל, ובראשם הח"כים הערבים. אלה טענו מראש כי מדובר בהסדר קולוניאליסטי ובגירוש אנשים מבתיהם, ואף עירבו גורמים בינלאומיים כמו האו"ם במאבק.

הפגנות סוערות, ולעתים אלימות, ליוו את קידום החוק, כשבכולן הרוח החיה הייתה הח"כים הערבים שלא נראו מעוניינים בפתרון שקט. במקביל, ח"כים מהימין, בהם יו"ר הקואליציה לשעבר, יריב לוין, ניהלו קמפיין משלהם נגד החוק וטענו כי הוא פשרני ומתרפס מדי, וחסר תקדים בהיקף גובה הפיצויים.

אף שהחוק עבר ברוב דחוק בקריאה ראשונה ביוני 2013, כעבור חודשים בודדים הוא נקבר באופן רשמי. במסיבת עיתונאים מלנכולית בדצמבר 2013 הודיע בגין כי ראש הממשלה קיבל את המלצתו וכי הליך החקיקה יופסק. בגין הסביר כי "מאז החל הדיון בהצעת החוק בוועדת הפנים של הכנסת, חברו יחדיו ימין ושמאל, ערבים ויהודים - תוך ניצול מצוקתם של בדואים רבים, והם מנסים לחמם את האווירה עד לרתיחה כדי להפיק ממנה רווח פוליטי".

הפופוליזם והציניות ניצחו. ההתפתחות הבאה הייתה לפני שנה בדיוק. בינואר 2016, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, דחתה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בעניין פינוי והריסת הכפר אום אל-חיראן לקראת הקמת יישוב הקבע חיראן, ובכך נתנה אור ירוק למדינה לפנות את תושבי הכפר.

בצאתו מבית החולים עודה לא הזכיר את העובדות האלה. הוא לא דיבר על המאמצים המתמשכים מצד המדינה למנוע פינוי בכוח, הוא לא דיבר על החלטת בג״ץ החלוטה, והעלה אפשרות היפותטית שנתניהו נתן את ההוראה על הפינוי בעצמו. זהו הנרטיב שהוא מבקש לצרוב בתודעה הישראלית.

ועדת חקירה נחוצה כדי לברר גם את הגרסאות הסותרות לגבי מותם של השוטר והאזרח ותרומתו של נתניהו לאלימות, אבל גם כדי לבדוק את אמינות המידע שהפיץ עודה, ואת חלקה של הרשימה המשותפת בפרשה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ayman odeh, settlements, knesset members, arab israelis, benjamin netanyahu, bedouins, joint arab list

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept