ישראל פולס

ההתנחלויות בגדה הן לא מצב בלתי הפיך

p
המחבר
בקצרה
נתונים חדשים מראים כי ההתנחלויות בגדה הן לא מצב בלתי הפיך: אוכלוסיית המתנחלים מהווה לא יותר מ-4.4 אחוזים מישראל, ועיקר הגידול באוכלוסייה הזאת מגיע מלידות - ולא מהגירה של ישראלים אליהן.

בערב ראש השנה תשע"ז יצאה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשורה משמחת למתנגדי חלוקת הארץ לשתי המדינות ולחסידי מפעל ההתנחלויות: ב-2015 נרשם במחוז יהודה ושומרון גידול של 4.1 אחוזים באוכלוסייה היהודית (מ-362,900 בתחילת השנה ל-377,900 בסופה). שיעור הגידול הזה קצת יותר מכפול מהרמה הארצית העומדת על שני אחוזים בדיוק.

לכאורה, מדובר בהישג מרשים למפעל ההתנחלות; הרי לכם עוד הוכחה לכך שאין דרך חזרה מ"יהודה ושומרון" ושאבד הכלח על פתרון שתי המדינות. האמנם צודק מנהיג הבית היהודי, נפתלי בנט, שאמר בשבוע שעבר (6 באוקטובר) כי מפעל ההתנחלויות (או "ההתיישבות בארץ ישראל" בלשונו) מהווה מימוש של רצון העם? יש ממש בטענתו של שר החינוך כי השמאל, בקריאתו להקפאת הבנייה בשטחים, מעוות את רחשי הלב של עם ישראל?

נראה אמנם שלבו של עם ישראל נמצא בימין, אבל רגליו נטועות עמוק בצד השמאלי של מפת ארץ ישראל. המספרים מלמדים שיש ויש דרך חזרה מהכיבוש, ושפתרון שתי המדינות לא מת; אוכלוסיית המתנחלים ביהודה ושומרון מהווה לא יותר מ-4.4 אחוזים מ"עם ישראל" ורק 13 אחוז מאוכלוסיית הגדה המערבית. זאת אחרי 50 שנה של מאמץ לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטחים, השקעה של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות ובתמריצים, ונזק בלי ישוער למעמדה הבינלאומי של ישראל. מה קרה להבטחה של אריאל שרון, שמונה ב-1977 ליו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות, כי בתוך עשור יחיו ביהודה ושומרון מיליון יהודים?

בדיקת מקורות הגידול של האוכלוסייה היהודית בגדה המערבית אינה מבטיחה אספקה סדירה של תושבים למפעל ההתנחלות. רק שניים מכל עשרה תושבים יהודים חדשים בהתנחלויות הגיעו מחוץ לשטחים הכבושים. האחרים באו מחדרי הלידה. מספר הישראלים שעברו להתנחלויות בשנת 2015 הגיע ל-3,000 נפש בקירוב – זאת לעומת כ 6,000 נפש לפני עשר שנים (1996). זאת ועוד, לפי המידע שריכז ד"ר שאול אריאלי, ופורסם ביוני ב"הארץ", 40 אחוז בקירוב מגידול האוכלוסייה התרחש בשתי הערים החרדיות, בית"ר עלית ומודיעין עלית. היישובים החרדיים האלה, המונים כשליש מהאוכלוסייה היהודית בגדה המערבית, אינם מהווים חלק אינטגרלי מהציונות הדתית. הם בחרו להתיישב מעבר לקו הירוק, ממש על הקו, מאחר שידם אינה משגת לרכוש דירה בבני ברק או בירושלים.

המגמה הזאת, שנמשכת כמה שנים, מוכרת כמובן להנהגת הימין ולראשי המתנחלים. בהעדר אפשרות לקבוע עובדות בלתי הפיכות על ידי פיזור יהודים בעומק הגדה, הם עושים זאת באמצעות פיזור מאחזים (דלילי מתיישבים) תחת כל עץ רענן וליד כל שיח יבש. נתוני המינהל האזרחי שאריאלי ריכז מראים, כי בשנים האחרונות כחצי מיחידות הדיור החדשות נבנו מחוץ לגושי ההתנחלויות - אלה המיועדות לעבור לריבונות ישראל במסגרת הסכם קבע והסדר חילופי שטחים. לעומת זאת, רק רבע מהגידול במספר הישראלים התרחש בהתנחלויות ובמאחזים שמחוץ לגושים.

סקר מקיף שנערך ב-2013 על ידי מרכז מאקרו לכלכלה מדינית בשיתוף ארגון עתיד כחול לבן, מראה כי 28.8 אחוז מתוך כמאה אלף מתושבי ההתנחלויות השוכנות מחוץ לגושי ההתנחלויות מעוניינים להתפנות לאלתר תמורת פיצוי כספי. הנתון הזה זהה כמעט לממצאים שהעלו שני סקרים קודמים שערך המכון בשנים קודמות. הדעת נותנת ששיעור התומכים צפוי לעלות, אם וכאשר ישראל תחתום על הסכם קבע עם הצד הפלסטיני, שיסיים את הסכסוך עם מדינות הליגה הערבית.

את המכשול בדרך לפתרון שתי המדינות צריך אפוא לחפש אצל בנט וחבריו למפלגה, שמתחרים ביניהם ומול מפלגות הימין האחרות על קולותיהם של המתנחלים. הקרבה אל הברזים הציבוריים מאפשרת להם לתגמל את ראשי הרשויות ביהודה ושומרון בתקציבים נדיבים. כמובן שראש הממשלה נושא באחריות העליונה לתקציב המדינה. זה עתה, ביום ראשון (9 באוקטובר) אישרה הממשלה פה אחד להעביר מסמכויותיה בתחום ההתיישבות לשר החקלאות ופיתוח הכפר, אשר יאצילן להסתדרות הציונית העולמית באמצעות החטיבה להתיישבות. דו"ח המאחזים שעו"ד טליה ששון הגישה בשנת 2005 לממשלה, מציג את החטיבה כזרוע המבצעת של בוני המאחזים המבודדים וגוזלי אדמותיהם של הפלסטינים.

בהודעה לעיתונות שיצאה באותו יום מלשכתו, הודיע השר אורי אריאל, מהבית היהודי, "עבדנו קשה כדי שהממשלה תאפשר לחטיבה לחזור לפעילות מלאה בכל הארץ, כולל ביהודה ושומרון". אריאל, תושב התנחלות כפר אדומים, הוסיף כי "כעת הגיע הזמן שהיא (החטיבה) תחזור לעבוד עבור אזרחי ישראל, לשם כך נבחרנו ולשם כך הוקמה החטיבה לפני עשרות שנים". בנט בירך אף הוא על ההחלטה באומרו כי "החטיבה להתיישבות היא הגוף שמאפשר לנו להמשיך את הציונות גם בשנת 2016".

זה מה שכתבה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, על הגוף הזה בחוות דעת שהגישה השנה. "חצר אחורית, במסגרתה מופעלות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות לצד תקציבי ענק המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים וללא בקרה אפקטיבית באופן המקל על התפתחותן של פתולוגיות מובנות". זילבר המליצה שהמדינה תפסיק את תקצובה הישיר של החטיבה וחתמה כך: "דפוסים שהתאימו לתקופת ׳המדינה שבדרך׳ אינם יכולים להוסיף ולהתקיים עוד במתכונתם המקורית במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה ומתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת".

אילו ישראל הייתה מדינה מתוקנת, היא לא הייתה מחזיקה במשך כל תקופת בגרותה (50 מתוך 68 שנים) מיליוני בני אדם בשלטון צבאי. מדינה מתוקנת אינה משתפת פעולה עם קבוצה משיחית קטנה ובעלת אינטרסים צרים. בעזרת הטענה השקרית שמצב הכיבוש אינו הפיך, הקבוצה הזו גוררת מדינה שלמה לתהום ומוליכה שולל את כל העולם.

נמצא ב: west bank, uri ariel, palestine-israel relations, naftali bennett, israeli society, israeli settlements, israeli occupation, arab peace initiative

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X