כמדי ארבע שנים, מיליוני אזרחים אמריקאים מכל רחבי העולם ישתתפו בנובמבר הקרוב בבחירות לנשיאות בארה"ב. בישראל מתגוררים 300 אלף בעלי זכות הצבעה, ועל פי מערכות בחירות קודמות, רבבות מהם יממשו אותה גם הפעם. בניגוד לארה"ב שמעניקה לאזרחיה זכות גורפת להצביע מכל מקום ובכל תנאי, החוק הישראלי מעניק את הזכות הדמוקרטית החשובה הזאת אך ורק לאנשי הסגל הדיפלומטי, עובדי הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, קרן היסוד וקרן קיימת לישראל. כלומר, קיים מנגנון מסודר שמאפשר לישראלים להצביע מחו"ל באמצעות מעטפות כפולות. ואולם בעוד שהמחוקק מאפשר לרוצחים ועבריינים מורשעים אחרים המרצים את עונשם בבתי הסוהר, להשתתף בהליך הדמוקרטי (באמצעות אותו הליך של מעטפות כפולות), הוא שלל את הזכות הזאת מסטודנטים, מרצים, עובדי חברות פרטיות, מטיילים וישראלים אחרים שנבצר מהם להתייצב ביום הבחירות במקום מגוריהם הקבוע.
לפני 20 שנה הזדמן לי לחוות על גופי וכיסי את השלכות החוק המפלה הזה. בעת הבחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה שהתקיימו במאי 1996, כחצי שנה אחרי רצח רבין, שימשתי שליח "הארץ" בארה"ב. כדי לממש את זכותי להצביע נאלצתי לרכוש כרטיס טיסה יקר ולטלטל את עצמי לישראל ובחזרה. רעייתי, שעבדה בשגרירות, חצתה אף היא את האוקינוס בדרך לקלפי בירושלים. חבריה לעבודה, שהיו בעלי דרכונים דיפלומטיים, שלשלו את פתקי ההצבעה שלהם מבלי לצאת מבניין השגרירות. אך היא, בעוונותיה, הייתה "עובדת מקומית". צעיר חרדי אמריקאי שישב לידנו בטיסה בחזרה לניו יורק, סיפר בגאווה שהוא הצביע 13 פעמים בעזרת תעודות זהות של ישראלים לשעבר מהקהילה שלו, אשר קרוביהם "שכחו לדווח" למשרד הפנים הישראלי על הסתלקותם מהעולם ומספר הבוחרים.
