ישראל פולס

תופעה: רצח נשים בחברה הערבית באמצעות רוצח שכיר

p
המחבר
בקצרה
מתחילת השנה נרצחו חמש נשים ערביות, האחרונה שבהן דועאא אבו שרך נורתה בראשה על ידי רעול פנים לעיני ילדיה. סמאח סליימה, מנהלת פרויקט "מאבק באלימות בחברה הערבית", טוענת בראיון לאל-מוניטור כי 80% ממעשי הרצח המוזמנים אינם מפוענחים.

בסוף השבוע שעבר [23 בספטמבר] נרצחה בישראל עוד אישה ערבייה. מתחילת השנה [2016] נרצחו בישראל 13 נשים, חמש מהן ערביות. החמש נרצחו כולן, לפי החשד, על ידי קרוב משפחה או על ידי רוצח שכיר בהזמנת אחד מבני המשפחה.

הפעם היה זה רעול פנים שירה בראשה של דועאא אבו שרך, גרושה בת 32. היא נורתה לעיני ארבעת ילדיה (בני 4 עד 12), אותם פגשה אחרי חודשים רבים של מאבק עם הגרוש שלה, שהתיר לה הפעם לראותם. בשעת ערב, בשעה שעמדה להיפרד מילדיה ליד ביתו של הגרוש בעיר לוד, הגיע למקום הרוצח. הוא דחף את הילדים הצדה וירה באבו שרך מטווח קצר למרות תחנוניה. לאחר הרצח עצרה המשטרה את שלושת אחיה של אבו שרך, ששוחררו מאוחר יותר למעצר בית, ובהמשך עצרה גם את הגרוש של אבו שרך ואת בנו מנישואיו הקודמים.

להלווייתה של אבו שרך שנערכה בלוד הגיעו רבים ממשפחותיהן של נרצחות אחרות. הם ביקשו למחות יחד על תופעת רציחתן של נשים במגזר הערבי.

שעות לאחר הרצח כתבה סמאח סליימה, מנהלת פרויקט "מאבק באלימות בחברה הערבית" בעמותת "סיכוי", פוסט נוקב שבו הביעה שאט נפש מהמונח "חילול כבוד המשפחה" השגור בחברה הערבית גם בימים אלה. "בערב הזה אני מתעבת את הגברים שבעמי, נגעלת מגאוותכם החלולה", היא כתבה והוסיפה: "נמאס לי מחוסר האונים שלכם, מהאלימות שלכם ומהכבוד המטופש שלכם... יום אחד הרוח פה תנשב בלי ניחוח דמה של אישה. רק אז אקרא לעצמי אישה ערבייה חופשיה אני, ובעמי החדש אהיה גאה".

סליימה מובילה שורת פעולות מחאה והפגנות של נשים וגברים, המבקשים לא רק לחולל שינוי תודעתי בחברה הערבית אלא גם לדרוש ממשטרת ישראל לפעול נגד האלימות הגואה בחברה הערבית. בראיון לאל-מוניטור היא מכנה את רציחתן של נשים ערביות על ידי רוצחים שכירים בהזמנת בני משפחת הנרצחת כ"תופעה חדשה כדי לחמוק מעונש". ברוב המקרים נראה שזה אכן כך, ומקרי הרצח הללו אינם מפוענחים.

"רעול פנים עם נשק חם זה רצח מקצועי, ואלה המקרים הקשים לפענוח", היא אומרת, "לפי הסטטיסטיקה שאספנו, 80 אחוז מהמקרים של רצח בהזמנה לא מפוענחים".

סליימה מונה חלק ממקרי הרצח של נשים בשנים האחרונות שלא פוענחו עדיין: ליליאן מסעוד מלוד נרצחה בחודש מארס 2014 לאחר שהתגרשה מבעלה (בן זוגה חאלד סמאד אותו הכירה לאחר גירושיה נרצח ביריות חמישה חודשים לפניה); הרצח הכפול של נארימאן מוגרבי ובתה סונדוס שמרוך בנובמבר 2015 לא פוענח, אך לפי החשד בוצע על רקע סכסוך בין שתי משפחות ברמלה בעקבות מערכת יחסים שניהלה אחת מבנות המשפחות והופסקה למורת רוחה של המשפחה השנייה; סוהא מנצור מטירה, אם לארבעה, נרצחה בנובמבר 2015. הגרוש שלה היה עצור כמעט שלושה חודשים אך שוחרר מחוסר ראיות.

"בדרך כלל יש לנו את כל הסימנים כשמישהו מבני המשפחה מזמין את 'העבודה', והוא כמובן דואג להיות במקום אחר בזמן הרצח. ראינו את זה ברצח של עלאא דאהר [ינואר 2011]", טוענת סליימה. במקרה הזה עצרה המשטרה את חסאן אבו גאנם (מכר של דאהר) וטענה כי הוא הזמין רוצח שכיר שירצח את דאהר כי לא היה מרוצה מהתנהגותה. על אף מעצרו הממושך, המשטרה לא הצליחה לקשור אותו לרצח והוא שוחרר.

סליימה מציינת רצח שפוענח – של נסרין מוסראתי מכפר יסיף [אוגוסט 2012], אשר ביקשה להתגרש מבעלה. הרוצח שהורשע בביצוע המעשה תמורת בצע כסף לא הכיר את הנרצחת, אך בעבר ריצה עונש מאסר באותו כלא בו היה אסור גם בעלה של מוסראתי. "אני יכולה לספר לך שהבעל במקרה הזה קיבל פיצוי כנפגע עבירה וקיבל את הילדים לחזקתו, ואיש לא יכול היה להאשימו (בהזמנת הרצח), על אף שהמשטרה אמרה כל העת שהיא יודעת מי הזמין את הרצח אך אינה יכולה להוכיח", אומרת סליימה. "רבות מהנשים הנרצחות סבלו מאלימות קשה מצד הבעל ממנו ביקשו להתגרש. גם דועאא אבו שרך החליטה להיפרד מבעלה בגלל שסבלה מאלימות קשה מצדו".

לטענת סליימה, המשטרה עושה שימוש רחב במונח "כבוד המשפחה" בכל הנוגע לרציחתן של נשים ערביות, "אבל אין כאן עניין של כבוד וחילול כבוד משפחה. זה כאילו הנרצחת קיימה יחסי מין מחוץ לנישואין והיא נאלצת ללכת לקבר עם כתם. יש כאן בעיה חמורה ורחבה של נשים שרצו להשתחרר מבעליהן המכים, ונרצחו".

בשנים האחרונות פועלים ארגוני נשים ערביות להסיר את הכתם המכונה "חילול כבוד המשפחה", ולטענתם אף הצליחו לחולל שינוי תודעתי. "זו עובדה שלאחרונה גברים רבים מצטרפים למחאת הנשים וזועקים עמן את זעקתן", אומרת סליימה. "הבעיה שעוד נותרה ולה צריך למצוא פתרון זו אווירת המערב הפרוע המתחוללת ביישובים הערביים. בהעדר אכיפה במשך שנים רבות, תעשיית הנשק פורחת. היום כל ילד בן 16 יודע להרכיב נשק. והבדיחה היום היא שנשק עולה כמו מנת שווארמה. בכל המבצעים האחרונים שעשתה המשטרה לאיסוף נשק, השוטרים אף פעם לא חזרו בלי שלל רב. מה שמפחיד אותי -כמי שמנהלת את הפרויקט של מאבק באלימות - הוא כמה נשק עוד מוסתר ומתי המשטרה תתחיל לקחת את עניין האלימות בחברה הערבית כפרויקט חירום לאומי".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: violence against women, victims, murder, israeli police, honor killings, divorce, arab israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept