ישראל פולס

עזה רותחת, המלחמה הבאה בדרך

p
המחבר
בקצרה
האבטלה והעוני ברצועת עזה מחריפים, אין מים לשתייה, אין חשמל, הנהגת חמאס חסרת אונים והזרוע הצבאית שלו מיליטנטית וששה אלי קרב. נוכח השיתוק הישראלי מזהירים בצה"ל: בשנתיים הקרובות יהיה סבב אלימות עוצמתי בין ישראל לרצועה.

חג הפסח האחרון [אפריל 2016] עבר על פיקוד הדרום והגזרה הדרומית בישראל בשקט כמעט מוחלט. החששות מהתדרדרות הדדית ומיס-קלקולציה (טעות בחישוב) בין ישראל לחמאס התבדו.

משנת 2008 ועד 2014 התחוללו שלוש מערכות מרכזיות בין ישראל לעזה ("עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן"). הנחה העבודה בפיקוד הדרום היא שיהיה סבב נוסף גם בשנים הקרובות.

בצה"ל ובשירות הביטחון הכללי מנסים להבין את הלכי הרוח ברצועה ולמפות, מראש, את כל התכניות שמכין חמאס לסיבוב הבא. בצה"ל נחושים לסיים את הסיבוב הבא מהר יותר, ולרשום ניצחון ברור. בצוק איתן, כזכור, נאלץ צה"ל לדשדש 51 ימים ארוכים בטרם הושגה הפסקת אש.

הזירה מורכבת מאי פעם. חמאס מחולק לזרוע צבאית וזרוע מדינית, המתקוטטות בינן בעוצמה הולכת וגוברת. הזרוע המדינית מנסה להתקרב למצרים, אך ללא הצלחה. המצרים דורשים שחמאס יסגיר את משתפי הפעולה עם דאע"ש, אך בכירי הזרוע הצבאית מסרבים.

מוחמד דף, רמטכ"ל חמאס, יודע כי מחוז סיני של דאע"ש הוא, היום, צינור אספקת התחמושת האחרון שנותר לחמאס. ראשי הזרוע הצבאית של חמאס, שנתונים במצור, מחפשים מזור באיראן. שלושתם – הרמטכ"ל דף, סגנו מרוואן עיסא, והאיש החזק יחיא סנוואר – מנסים לגרור גם את הזרוע המדינית לעשות את "המייל הנוסף" לכיוון טהרן. אבל חאלד משעל, הבוס המדיני העליון, מהסס. הוא נתון ללחץ כבד של המדינות הסוניות. הוא לא יכול להרשות לעצמו להתחבר לשיעים בטהרן.

הסיטואציה הזו הציתה מאבק של ממש בין הזרוע המדינית לצבאית. שדים עתיקים יוצאים מהבקבוק. ככל שהלחץ ברצועה גובר, האבטלה ממריאה והעוני מחריף, כך מתלהטות הרוחות. בכירי הזרוע הצבאית מאשימים את הזרוע המדינית בכישלון צוק איתן. לדבריהם, הזרוע הצבאית הביאה הצלחות היסטוריות, שיתקה את ישראל במשך 51 יום, סגרה את נמל התעופה בן גוריון ליומיים, ושרדה את צה"ל האדיר, בעוד הזרוע המדינית לא השכילה להפוך את ההצלחה הצבאית לניצחון מדיני. העובדה שהסגר לא נפרץ וחמאס לא הצליח לבסס את מעמדו נתפסת, בעיניהם של בכירי הזרוע הצבאית, ככישלון חרוץ של ההנהגה המדינית.

כל זה מתרחש על רקע של אבטלה חריפה מאוד: לפי דו"ח הבנק העולמי לשנת 2015, 43% מכוח האדם ברצועה אינם עובדים, 60% מהצעירים מחוסרי עבודה, 90% ממאגרי המים מליחים ואינם ראויים לשתייה. 50% מהזמן אין חשמל. מעבר רפיח, המחבר את עזה למצרים, סגור על מנעול ובריח. עורק החיים היחיד הם המעברים לישראל, בארז ובכרם שלום. 800 משאיות ביום המגיעות מישראל, מחזיקות את תושבי עזה עם הראש מעל למים.

למרות כל האמור כאן, בצה"ל מעריכים כי אין ברצועה חלופה לחמאס. התמיכה בדאע"ש בקרב תושבי עזה מוערכת בכ-10%, נתון נמוך יחסית. הקשר בין הזרוע הצבאית של חמאס למחוז סיני של דאע"ש (לשעבר אנסאר בית אל-מקדס) נחלש מעט לאחרונה תחת הלחץ המצרי. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי רואה במערכה המתנהלת כעת בסיני קרב על מצרים.

על פי נתונים שהגיעו למערב, צבא מצרים מאבד בין 20 ל-50 חיילים בשבוע, במלחמה שנמשכת כל הזמן מול 600 עד 1,000 לוחמי דאע"ש. הבעיה של המצרים היא השטח האדיר, המבודד וההררי בו מתקיימת הלחימה, אמצעי הלחימה המתקדמים שבידי דאע"ש והלהט הדתי-משיחי במסגרתו הם אינם חוששים מהמוות. חמאס משקיף על המאבק הזה ברגשות מעורבים: מצד אחד, מצרים היא אויב מר; מצד שני השתלטות של דאע"ש על סיני עלולה לקדם אותו גם ברצועה.

מול ישראל, חמאס מורתע ומרוסן, זו לפחות הערכת המצב בפיקוד הדרום. הרקטות המעטות מאוד הנורות מאז צוק איתן לשטח ישראל (לפי צה"ל מדובר בסה"כ ב-78 רקטות בכמעט שנתיים, מהן 38 נפלו בשטח הרצועה), נורות על ידי ארגונים סלפים סוררים. חמאס הקים כוח מיוחד שמנסה למנוע את הירי הזה.

חמאס יודע היטב שהוא אינו מוכן כרגע למערכה נגד ישראל, אבל לוקח בחשבון שהיא עלולה לפרוץ בכל זאת. בחמאס עוקבים בדריכות אחר כל הפרסומים בישראל. כל התבטאות של גורמים ביטחוניים או מדיניים נלקחת ברצינות תהומית ובחמאס יש כאלה הסבורים כי ישראל מתכננת "התקפת פתע" (דוגמת עופרת יצוקה או עמוד ענן).

בתוך הכאוס הזה, הדמות הבולטת ביותר היא זו של יחיא סנוואר, "השר לענייני עבודות". בטריומוויראט השליט על הזרוע הצבאית (יחד עם דף ועיסא) הוא הדומיננטי, בעל הביטחון העצמי והמוביל. הוא מיליטנטי, חותר למגע ושש אלי קרב. הוא לא סופר את משעל ושאר בכירי הזרוע המדינית, שחוששים שהוא עלול לגרור את חמאס למלחמה לא מתוכננת עם ישראל. סנוואר ישב 20 שנה בכלא הישראלי (בגין רצח משת"פים), שוחרר בעסקת שליט [2011] ומאז המריא לצמרת. במצב הדברים, דף נראה בעיניים ישראליות כאופציה שפויה יותר ממנו.

"דבר אחד בטוח", אמר לאל-מוניטור בכיר במערכת הביטחון הישראלית השבוע [מאי 2016], "אם הדברים יימשכו בקצב הנוכחי, אין ספק שבשנתיים הקרובות יהיה סבב אלימות נוסף ועוצמתי בין ישראל לרצועה. מדובר בסיר לחץ מבעבע, שממשיך לרתוח בעוצמה. כדי לפרוק את הלחץ חייבים להוריד את גובה הלהבות או להרים את המכסה".

בשלב הזה, אין מבוגר אחראי שיזום פעולות מהסוג הזה. כפי שכבר פורסם באל מוניטור, בדרג הצבאי בישראל חושבים שצריך לפתוח את הרצועה ולהכניס לישראל עשרות אלפי פועלים פלסטינים, ליזום מפעלי כלכלה ופיתוח (נמל צף, איים מלאכותיים) ולעשות הכל כדי לשפר את איכות החיים ברצועה ואת האופק של אזרחיה. אם זה לא יקרה, אומרים בצמרת צה"ל, אי אפשר יהיה להימנע מסבב נוסף. אלה הם חוקי הטבע.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yihye sanwar, poverty, muhammed al-deif, khaled meshaal, idf, hamas, gaza strip, gaza blockade

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept