ישראל פולס

גל הטרור דועך, מה הלאה?

p
המחבר
בקצרה
המדיניות המרוככת והנבונה של שר הביטחון והרמטכ"ל בגדה ושיתוף הפעולה הביטחוני עם הפלסטינים הביאו לריסון גל הטרור. אז מדוע מפגש בין נתניהו לאבו מאזן אינו מתקיים, למרות ששניהם מצהירים כי הם מוכנים וששים לקראתו?

ישראל נקרעת כבר עשרה ימים סביב הלוחם שעשה דין לעצמו וירה במחבל פצוע בחברון לאחר שכבר נוטרל [24 במארס]. המדינה נחלקה לשני חלקים נצים, המשתלחים זה בזה. רוב רובו של הציבור, יחד עם עדת פוליטיקאים מתלהמים מימין, משתלחים בשר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל אייזנקוט והפיקוד הבכיר של צה"ל, שקבע כי פעילותו של החייל נוגדת את ערכי צה"ל ופתח נגדו בחקירה פלילית.

בתוך הכאוס הזה, כמעט נעלמה עובדה מעודדת אחת: גל "טרור היחידים" הפלסטיני שהתלקח לפני יותר מחצי שנה [מאז אוקטובר 2015], נמצא בשלבי דעיכה. המספרים מדברים (לפי נתוני השב"כ): 609 פיגועים באוקטובר, 322 בנובמבר, 239 בדצמבר, 166 בינואר, 153 בפברואר ובסך הכל כ-115 פיגועים בחודש מארס מוכיחים: ירידה תלולה במספר הפיגועים; בחודש מארס היו פחות מחמישית הפיגועים שהיו באוקטובר. אין כאן התקוממות נרחבת של חלקים גדולים בציבור הפלסטיני, אלא "התפרצות" מקומית של בני "דור ה-Y" הפלסטיני, ששיאה מאחוריה.

יחד עם זאת, בצה"ל ובשב"כ רחוקים משאננות. "המצב מסוכן", אומר שר הביטחון הישראלי משה יעלון בשיחות סגורות, "יכולה להגיע התלקחות בכל רגע נתון, אם כי אנחנו מצליחים להכיל את האירועים ולמצוא את הדרך להוריד את מפלס האלימות למינימום".

נכון לעכשיו, נהרגו באירועים הללו 32 ישראלים (וכן נתין זר ופלסטיני מחברון) וכ-250 מחבלים פלסטינים. גל הטרור מורכב עד כה מכ-100 פיגועי דקירה, כ-70 פיגועי ירי וכ-20 פיגועי דריסה.

שיאו של הגל מאחוריו. האירוע בחברון, בו ירה חייל ישראלי במחבל פלסטיני לאחר שכבר נוטרל, היה אירוע כמעט בודד באותו סוף שבוע. גם ההסתה ברשתות החברתיות דועכת, בעוד ההסתה הרשמית בכלי התקשורת הממלכתיים של הרשות הפלסטינית כמעט נעלמה. לאחר שהלהיט את האווירה בנאומיו בספטמבר ואוקטובר האחרונים, הבין אבו מאזן שיהיה מסוכן לרכוב על נמר הטרור ושינה כיוון: מנגנוני הביטחון הפלסטינים עובדים שעות נוספות באיתור מפגעים פוטנציאליים ומעצרם, קירור השטח, ואפילו חיפושי פתע בבתי ספר ואיסוף סכינים מתלמידים. " אם נוותר עליו (על התיאום הביטחוני)", אמר אבו מאזן בראיון שנתן לערוץ 2 בסוף השבוע האחרון [31 במארס], "יהיה כאן כאוס". אנחנו מונעים התדרדרות, הוא הוסיף, וגינה בפעם הראשונה את הפיגועים.

השינויים הדרמטים בעמדתו ובהתנהגותו של אבו מאזן הם רק חלק מהגורמים המביאים לירידת האלימות. מדיניות נבונה של ישראל, בראשותם של יעלון ואייזנקוט, הצליחה להשאיר את רובו המכריע של הציבור הפלסטיני מחוץ למעגל האלימות. מנגנוני הביטחון, התנזים והפת"ח אינם משתתפים ואינם עוסקים בטרור. גם מחנות הפליטים, המהווים מוקד של הסתה, נשארים בינתיים בחוץ. רק 25 מתוך 250 המחבלים שפולחו במחקרים שנעשו בישראל באו ממחנות פליטים. מחצית מהמפגעים היו מתחת לגיל 20, קצת יותר מ-10% היו נשים.

בסופו של דבר, על פי גורמי ביטחון ישראלים, מדובר במחאה של צעירי דור הפייסבוק הפלסטיני, מניעיה אינם דתיים-מובהקים, אם כי בחלק מהמקרים נשאב חלק מהזעם מהטפה דתית הקשורה באל-אקצה. זוהי הגעה מאוחרת של רוח האביב הערבי לשטחי הרשות הפלסטינית, רוח שסחפה בעיקר את הצעירים המתוסכלים, המבולבלים, שמבקשים למרוד בממסד ובתסריט העצוב של החיים הצפויים להם. פעמים רבות הושפעו המחבלים ממותם של חבריהם או מתיאורים ברשתות החברתיות של מחבלים קודמים שנורו או "הוצאו להורג" על ידי ישראל.

"קשה להשתמש במילה הזו", אומר גורם צבאי ישראלי בכיר, "אבל מדובר בתופעה כמעט רומנטית, בחלק מהמקרים הצעירים הללו האמינו שיציאה לפיגוע בישראל עם סכין תסיים או תשנה את חייהם, תקפיץ אותם למדרגה עליונה. זה הפך כלי למוביליות חברתית וביטוי של זעם ומרד".

המדיניות הישראלית, כאמור, הצליחה להפריד ולמשול בציבור הפלסטיני. ישראל מפרנסת כ-200 אלף פועלים פלסטינים שמאכילים, על פי הסטטיסטיקה, יותר ממיליון בני אדם בגדה. גם בימים האלימים ביותר, המדיניות הישראלית, שהוביל שר הביטחון יעלון, הייתה מרוככת.

"כמעט שלא הטלנו סגרים וכתרים", אמר שר הביטחון בשיחות סגורות, "הרי זו הדרך הטובה ביותר להוציא המונים לרחובות. אנחנו מעבירים לרשות את כספי המסים המגיעים לה, הרי מדובר בכסף פלסטיני. שיתוף הפעולה הביטחוני הוא טוב, אין לשני הצדדים ברירה אחרת".

בטווח הבינוני, המדיניות הזו הצליחה. רוב מוחץ של החברה הפלסטינית הדיר את עצמו מהאירועים ושמר על השקט. "בשבועות האחרונים התחלנו לפצח את הפיגועים עוד לפני שהתרחשו", מסביר גורם ביטחוני ישראלי, "פיתחנו שיטות". מדובר באלגוריתמים חדשים שפיתחו מומחי סייבר ומודיעין ישראלים, שמאפשרים לנטר את הרשת החברתית ולנסות לאתר פוסטים המעידים על כותביהם כי מדובר במפגעים פוטנציאליים. יותר ויותר צעירים וצעירות פלסטינים נעצרו בדרכם לפיגועי דקירה. המספרים בשטח מצביעים על תחילתה של הצלחה.

כל אלה, יחד עם פריסת כוחות משמעותית בשטח (בגדה יש היום כ-30 גדודים של צה"ל) והצפת ירושלים בכוחות משטרה, מביאים לתחילתו של ריסון גל הטרור. השאלה היא, כמובן, "מה עכשיו".

בראיון שהעניק לערוץ 2 טען אבו מאזן, שהוא מוכן לפגוש את נתניהו בכל רגע נתון ואף ניסה לתאם מפגש כזה, כדי לנסות לשכנע את נתניהו להורות לצה"ל להפסיק לפעול בערים הפלסטיניות ולתת לרשות הפלסטינית הזדמנות לרסן את הטרור בכוחות עצמה. בצד של נתניהו נטענת טענה הפוכה לגמרי: נתניהו מוכן לפגישה ופתיחת משא ומתן ללא תנאים מוקדמים בכל רגע נתון. אבל אם שניהם מוכנים וששים לקראת מפגש, תמוה מדוע הוא לא מתקיים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: social media, palestinian youth, palestinian authority, moshe ya'alon, mahmoud abbas, israeli occupation, intifada, idf

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept