מנהיגי חמאס לא שיערו שיידחקו כך אל הקיר. כשאקדח מצרי מוצמד לרקתם, יודעים בכירי התנועה שאם חפצי חיים הם, עליהם לקבל את האולטימטום המצרי ולהתנתק מהאחים המוסלמים. זו כנראה ההחלטה הקשה ביותר שתנועת חמאס נדרשת לקבל מיום היווסדה [דצמבר 1987].
כידוע, השייח' אחמד יאסין, מייסד חמאס, התפעל עמוקות מהאחים המוסלמים במהלך לימודיו באוניברסיטת א-שמס במצרים. שם הוא אימץ את תורתם, התאים אותה למשנתו והפך את חמאס לתנועה עממית גדולה, תנועתם של העניים והחלשים בחברה הפלסטינית. האם כל זה היה לשווא? האם כל זה היה טעות? היכן הכבוד התנועתי, הלאומי והפלסטיני שלהם הטיפו מנהיגי חמאס במשך שלושה עשורים?