ישראל פולס

בחדרי לידה, הציבור הישראלי לא רוצה גזענות

p
המחבר
בקצרה
תחקיר שחשף הפרדה בין יהודים לערבים בבתי חולים עורר סערה בציבור בישראל. אולם זה אותו ציבור ששתק כשהוחלט על הפרדות כאלה בכבישים ובאוטובוסים בגדה, בבתי ספר, בהשכרת דירות ובתחומי חיים נוספים

שירו של הכומר הפרוטסטנטי הגרמני, מרטין נימלר, "לא הרמתי את קולי" מצוטט לעתים קרובות לאחרונה על ידי אנשי ארגוני שמאל ותנועות לזכויות אדם. השיר אומץ על ידם כדי לתאר את שתיקתו של הרוב הדומם במלחמת התרבות המתרחשת בישראל. לאחר קמפיין "השתולים" הארסי של תנועת אם תרצו והאשמתם של פעילי ותומכי שוברים שתיקה ובצלם בבגידה, "לא הרמתי את קולי", שנכתב לפני יותר משבעים שנה, הפך לשיר מחאה עכשווי - המנון הנרדפים המוחים על שתיקת הרוב.

כך נפתח שירו של נימלר: "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים/ אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט/  ואז הם לקחו את היהודים/  ואני לא הרמתי את קולי/ כי לא הייתי יהודי". נימלר, שלחם באומץ לב בשלטון הנאצי בגרמניה, מונה בשיר את כל המגזרים באוכלוסייה ששתקו: פרוטסטנטים, קתולים ואיגודי עובדים שחשבו שלהם זה לא יקרה, וממשיך: "ואז הם לקחו אותי/אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני". גם השבוע, המלים האלה צוטטו בהקשר של הסערה התורנית שהתחוללה בישראל.

תחקיר ששודר בקול ישראל (5 באפריל) חשף כי בכמה בתי חולים נעשית הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי הביע בטוויטר תמיכה בהפרדה: ״אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות״.

רעייתו רויטל סיפרה בראיון בערוץ 10 שבאחת הלידות שלה היא ביקשה מהנהלת בית החולים להחליף את הרופא הערבי ברופא יהודי, כדי שידיים ערביות לא יגעו ברך הנולד. "הרגע הראשון שבו התינוק יוצא לעולם הוא רגע קדוש, טהור, יהודי, ואני מאוד אשמח שידיים יהודיות יהיו הראשונות שייגעו בתינוק שלי", אמרה, ורק החריפה את הסערה שכבר התחוללה בנושא. לפתע התברר שבישראל, הפרדה בין יהודים לערבים היא לא רק עניין שבשגרה - אלא שהיא גם זוכה לתמיכה בקרב ציבורים שונים.

אולם נשאלת השאלה מדוע דווקא המקרה הספציפי הזה, של הפרדת יולדות בבתי החולים, גרם לזעזוע בציבור יותר מהפרדות אחרות בין יהודים לערבים במקומות שונים בישראל ובשטחים, אשר רוב הזמן מתקבלות באדישות?

איש לא הרים את קולו כשכבישים רחבים ונוחים שנסללו בשטחי הגדה המערבית נועדו רק לשרת את המתנחלים, בעוד שעל ערבים נאסר באיסור חמור לנסוע בהם. הפלסטינים מכנים את הכבישים האלה "כבישי אפרטהייד". לראיה - לפני חמש שנים, במסגרת עבודתי העיתונאית, נסעתי בכביש 557 שמוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה יחד עם נוסע פלסטיני מהכפר בורין הסמוך. מתנחלים באזור שהבחינו בנוסע פלסטיני במכוניתו של נהג יהודי מיהרו להזעיק את צה"ל ואת המשטרה כדי שיעצרו את הערבי שהעז להפר את ההוראה ונסע בכביש המיועד להם. הטיעון של מערכת הביטחון היה שההחלטה לסלול כבישים נפרדים התקבלה מסיבות ביטחוניות. 

"סיבות ביטחוניות" היה גם הנימוק בו השתמש שר הביטחון משה בוגי יעלון (שהפך למטרה של הימין הקיצוני בחודש האחרון כי מתח ביקורת על החייל היורה מחברון) כאשר נעתר ללחץ המתנחלים והורה ליישם נוהל הפרדה בקווי אוטובוסים בין יהודים לערבים בשטחים. ההפרדה הזאת, שבה גם תמך ראש הממשלה נתניהו, לא יושמה לבסוף - אבל לא בגלל קולו של הרוב בישראל, אשר לא הרים את קולו, אלא בעקבות הסיקור בתקשורת הבינלאומית שכלל שימוש נרחב במילה "אפרטהייד". מאז, חלפה יותר משנה. האוטובוסים נותרו מעורבים, ולמרבה הפלא אינם מהווים סיכון ביטחוני.

דוגמאות נוספות לא חסרות במציאות הישראלית. ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גבסו, ניסה בהחלטות שונות ומשונות להקשות על חייהם של תושבים לא יהודים בעירו. הוא התנגד בכל כוחו להקמת בתי ספר לתלמידים ערבים, על אף שיותר מ-20 אחוז מתושבי עירו הם ערבים. ההסבר של גפסו היה אז "נצרת עילית היא עיר שנוסדה על מנת לייהד את הגליל... תושבי העיר ואני בראשם עומדים ברוב עצום מאחורי העיקרון שנצרת עילית חייבת לשמור על תפקידה זה".

ערבים מופלים בקבלה לעבודה, יהודים מסרבים להשכיר דירות לערבים, ולפני בחירות 2015 לכנסת ראש הממשלה בנימין נתניהו אף האיץ במצביעי הימין ללכת להצביע "כי הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי״. הפרדה וגזענות הפכו למציאות ממשית בישראל, ומקבלי החלטות בכירים, כולל נתניהו ושרי הימין בממשלתו, מטפחים אותה. התבטאויות כאלה לא פסחו גם על ראש מפלגת מרכז כמו שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שלאחר כניסתו לכנסת בבחירות 2013 אמר כי לא ישב באופוזיציה עם ״זועביז״ - עיוות שמה של חברת הכנסת חנין זועבי, שלפיד הפך לכינוי כולל לפולטיקאים ערבים - ואחר כך התנצל עליו.

רק הפעם הציבור בישראל הזדעזע. במחאה ספונטנית על אמירותיהם של בני הזוג סמוטריץ' ולתחקיר על ההפרדה בבתי חולים, נשים מעלות ברשתות החברתיות תמונות של יולדות ערביות ויהודיות מאושרות ביחד עם תינוקיהן. כל אלה ששתקו על הפרדות במקומות אחרים, החלו להשמיע לפתע את קולם. העיתונאי חנוך דאום, המזהה עצמו כאיש ימין מובהק, הודה במכתב תגובה גלוי לסמוטריץ׳ שהצביע בבחירות האחרונות למפלגתו, הבית היהודי, אך מתח ביקורת על דבריו: ״אחד הדברים הכי מתוקים שאני זוכר מהלידה של בני יהודה, אי שם לפני 17 שנה, זה שעמדתי כסוס-ציפורניים במסדרון במשגב לדך, בית חולים שנסגר מאז, יחד עם ערבי מבית צפפא, והעברנו שנינו לילה ארוך בציפייה לילד ראשון… זה היה כל כך אוניברסלי ומקסים. וזה מה שעצוב בדבריך: לא זו בלבד שהם טבולים בגזענות, אתה גם מפספס משהו מאוד עמוק: אם יש תקווה במקום בו אנו חיים, היא ניבטת שם, בחדר לידה. שם אין יהודים וערבים. שם יש רק אבא ואמא וחיים חדשים שבאים לעולם. פיסה של שפיות בעולם מר״.

כמה חבל שרבים מאלה שהתקוממו נגד הגזענות בחדרי הלידה, שוכחים שגם מחוץ לבתי החולים יש בני אדם - יהודים וערבים - שמבקשים תקווה ושפיות. הם שוכחים שקל לסמן ״וי״ ולהתקומם נגד הפרדה בבתי חולים, אבל כנראה שעוד יותר קל להשלים עם מציאות של הפרדה וקיפוח בשאר תחומי החיים בישראל, ולא להרים את הקול.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: segregation, jews, hospital, habayit hayehudi, discrimination, arabs, apartheid

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept