ישראל פולס

הנשיא האמריקאי הבא צריך לעבוד מהר

p
המחבר
בקצרה
בספר חדש שסוקר הזדמנויות שלום שהוחמצו נטען כי ליוזמה המוצגת בתחילת כהונתו של נשיא אמריקאי יש סיכוי גבוה יותר להצליח. האם ממשל אובמה ינצל את סוף הקדנציה כדי להכשיר את הקרקע לתוכנית מדינית עבור הממשל הבא?

במירוץ לראשות המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית, דומה שאין דבר שממחיש את אופיו של ההקשר הישראלי בשיח הפוליטי יותר מהמטעמים שעשה הסנטור מרקו רוביו מההצהרה של המתמודד המוביל, דונאלד טראמפ, כי בכוונתו לנסות להביא שלום בין ישראל לפלסטינים. אם לא די בכך, בעימות הטלוויזיוני שנערך ביום חמישי שעבר (18 בפברואר), העז טראמפ לומר כי אין זה יעיל שמתווך במשא ומתן מצהיר על תמיכה בלתי מסויגת באחד הצדדים. המשפט הכמו מובן מאליו הזה הפך את טראמפ בעיני רוביו למתווך לא הוגן. אני לא אהיה נייטרלי, הבטיח רוביו, "אני אעמוד לצד ישראל בכל יום מכיוון שהיא הדמוקרטיה היחידה והמדינה הפרו-אמריקאית היחידה במזרח התיכון". אפשר לנסח זאת גם כך: אני ידיד אמיתי של ישראל. אם אבחר לנשיא, אני לא אבלבל לישראלים את המוח עם הבלים כמו "חזון שלום" ושטויות כמו "יוזמות שלום". 

כמה ימים לפני כן (15 בפברואר), קידם ראש הממשלה בנימין נתניהו במלים חמות את מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ג'ורג' שולץ, שביקר בירושלים. בנאום במכון הישראלי לדמוקרטיה החמיא נתניהו למדינאי בדימוס על "החזון והאמינות" שלו וחתם במלים הנשגבות "מעולם לא היה לישראל ולעם היהודי ידיד טוב יותר". על פי מדד רוביו, ידידותו של שולץ מוטלת בספק. לאל-מוניטור נודע כי באחרונה גיבש המדינאי בן ה-95, קבוצת מומחים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, לדון בחלופות לפתרון שתי המדינות על פי מודל הסכם אוסלו. בדיונים הוא לא מסתיר את אכזבתו ממדיניותה של ממשלת הימין.

לפי מדד המחויבות לשלום, שולץ הינו אדם בעל חזון וגם ידיד אמיתי של ישראל. לפני 30 שנה כמעט הוא ניסה לקדם את יוזמת השלום של שמעון פרס, אז שר החוץ בממשלת אחדות עם הליכוד, וחוסיין מלך ירדן. היוזמה הידועה כ"הסכם לונדון" מאפריל 1987, הייתה אמורה להיפתח בוועידה בינלאומית שבעקבותיה יחלו הצדדים בפתיחת משא ומתן לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי על בסיס החלטות האו"ם 242 ו-338. חרף הפצרותיו של הנשיא רייגן, הכשיל ראש הממשלה יצחק שמיר את היוזמה. הוא כתב לשולץ ב-15 במאי באותה שנה כי חלקים מהתוכנית "אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הלאומי שלנו". מבחינתו של שמיר, שולץ היה מתווך נייטרלי מדי [מכיוון שלא צידד בעיקר בישראל, לשיטתו].

בשלהי 1988 סגר שולץ את החשבון עם שמיר. הוא עודד את מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, להעביר החלטה במועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ), לאמץ את החלטות האו"ם 242 ו-338, ולזנוח את המאבק המזוין. בכך נסללה הדרך לפתיחת דיאלוג רשמי בין ממשל רייגן להנהגת אש"ף. זה קרה בתקופת המעבר בין הבחירות לנשיאות לבין כניסתו של היורש, ג'ורג' בוש, לבית הלבן. שולץ לא הספיק לקצור את הפירות. ממשל בוש-בייקר השתמש בהם (ובהישגי מלחמת המפרץ הראשונה), כדי לגרור את שמיר (וסגן שר החוץ שלו, בנימין נתניהו) בשנת 1991 לוועידה הבינלאומית במדריד. אולם שלום, כידוע, לא יצא ממנה.

אורי סביר כתב כאן השבוע, מפי גורם בכיר שמבקר באזור לעתים קרובות, כי הממשל מעוניין לגבש מצע מדיני לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, לקראת העידן שאחרי אובמה. האם במלאת חצי יובל לוועידת מדריד ינצל ממשל אובמה את תקופת המעבר, הנקייה משיקולי בחירות, כדי להכשיר את הקרקע ליוזמה מדינית עבור הממשל הבא? פרופסור אלי פודה, שספרו על הזדמנויות לשלום שהוחמצו (Chances for peace: Missed opportunities in the Arab-Israeli conflict) יצא זה עתה לאור, אמר השבוע לאל-מוניטור כי מהמחקר שלו עולה שליוזמה המוצגת בתחילת כהונתו של נשיא אמריקאי יש סיכוי גבוה יותר להצליח, מאשר ליוזמה שצצה בשולי כהונה.

פודה מציין לדוגמה את הנשיא קרטר, שפתח בדיאלוג מדיני עם ישראל ומצרים כבר בשנתו הראשונה בתפקיד, והוביל תוך שנתיים לחתימת הסכם שלום. לעומת זאת, מתווה קלינטון ושיחות בין סוריה לישראל, שהתקיימו בשלהי תקופת שלטונו, הסתיימו במפח נפש. אי לכך, פודה ממליץ לנשיא הבא לנקוט ביוזמה מדינית מיד עם כניסתו לבית הלבן. המזרחן ממכון טרומן שבאוניברסיטה העברית מציין, שכל הסכמי השלום – חוזי השלום עם מצרים וירדן והסכם אוסלו - לא היו באים לעולם אלמלא הרצון והנחישות של השחקנים המקומיים. "ברם, לאור העובדה שהסיכויים שישראל תצא ביוזמת שלום היא קלושה, הדרך היחידה לנסות ולהניע את התהליך היא באמצעות יוזמה אמריקאית", הוא מוסיף.

לדבריו, הזדמנות לשלום נוצרת בחיבור בין נקודת מפנה - למשל מלחמות, מהפכות או עליית ממשל חדש - לבין קיומה של הצעה אטרקטיבית על השולחן. "בחירת נשיא חדש שייצא ביוזמה חדשה מייצרת הזדמנות חדשה עבור הצדדים", פודה מסכם, "אם מחברים אליה אלמנטים של יוזמת השלום הערבית ואת התמריצים שמציע האיחוד האירופי, אפשר לייצר הצעה כזאת".

לסיום, כדאי להזכיר שכל הנשיאים האמריקאים, מריצ'רד ניקסון ועד אובמה, דמוקרטים ורפובליקאים, ליברלים ושמרנים, ניסו את כוחם בסיום הסכסוך הישראלי-הערבי. בלי קשר לדברי החנופה שטפטפו לאוזניים הימניות של ישראלים ויהודים בעימותים טלוויזיונים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us presidential elections, us elections, us-israeli relations, two-state solution, peace negotiations, palestinian-israeli peace process, barack obama, arab peace initiative

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept