ישראל פולס

טרור הפייסבוק אינו ניתן להכנעה

p
המחבר
בקצרה
ישראל לא פיצחה עדיין את מערכת ההפעלה של טרור היחידים העממי, כיוון שאי אפשר לעקוב אחר טרור וירטואלי שמרחף ברחבי הרשת. כדי לנצח את הטרור, זקוקה ישראל לשיתוף פעולה של הרשתות החברתיות, אבל בעולמן אף אחד לא באמת סופר אותה.

ביום שלישי בערב [8 במארס], על שפת ימה של יפו, נועדו שניים: הנשיא התשיעי של ישראל, שמעון פרס, וסגן הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן. הם ישבו יחד ב"מרכז פרס לשלום", בניין מרשים הממוקם על חוף הים התיכון, בעיר בה גרים יהודים וערבים בדו-קיום, בלבה של ישראל.

ביידן בא לראות את פרס היישר משדה התעופה. באמצע הפגישה, נכנסה אחת מנשות הצוות המצומצם של פרס עם פתק, ועדכנה את שני המנהיגים כי לא הרחק משם, כמה מאות מטרים צפונה, מתרחש פיגוע. פלסטיני בן 22 מאזור קלקיליה יצא למסע הרג על הטיילת המחברת את חוף יפו עם חוף תל אביב. חמוש בסכין אחת ומנה גדושה של טירוף רץ הצעיר דקות ארוכות על הטיילת כשהוא דוקר את כל מי שנקלע לדרכו. תייר אמריקאי כבן 29 נדקר למוות, עוד 11 נפצעו, ביניהם שני תיירים מרוסיה ושני פלסטינים. אחד הפלסטינים שהותקפו, שוהה בלתי חוקי בישראל, ניסה להחזיר מלחמה למחבל, שכלל לא טרח לוודא את זהות מותקפיו, וכלל בהם גם שניים מבני עמו. מוסיקאי צעיר שישב על אחד הספסלים עם גיטרה השתמש בכלי הנגינה כדי להתגונן והלם באמצעות הגיטרה בסכינאי, שהמשיך במרוץ הדקירות שלו הלאה, עד שנורה ונהרג.

הפגישה בין ביידן לפרס לא הופסקה. סגן הנשיא הגיע ליפו בשיירה מאובטחת בחגורה עבה במיוחד של סוכני השירות החשאי ומאבטחי היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי. בשום שלב לא נשקפה לו סכנה מידיו של פלסטיני בודד, בן 22, אחוז אמוק. (לדבריו, רעייתו ונכדיו טיילו בחוף יפו בזמן הפיגוע).

האירוע ממחיש את המצב: ישראל היא מדינה מאובטחת, מתורגלת, מיומנת במלחמה בטרור, ארגוני הביטחון שלה הם הטובים והמנוסים בעולם, יעילותם בכל הקשור לפיצוח תאי טרור, איתור תשתיות טרור ופירוקן יצאה למרחוק. הבעיה היא, שהטרור בו מנסה ישראל להילחם עכשיו אינו ניתן להכנעה. אין לו תשתיות, אין מפקדים, אין היררכיה, אין תאים. זהו טרור יחידים ספונטני, עממי, מאולתר ובלתי ניתן למעקב או שליטה. טרור שמוכיח שמי שמתמכר לסטטוס קוו מבלי לנסות לשנות את המציאות, יגיע בסופו של דבר לקריז קטלני.

ביום ראשון [13 במארס] ימלאו שישה חודשים להתפרצות הטרור הפלסטיני הנוכחית (מאז 13 בספטמבר 2015 אז נהרג אלכסנדר לבלוביץ' בפיגוע אבנים). אין לה שם, עדיין, אבל האפקט מהדהד. 34 הרוגים נמנו בחודשים הללו (כולל נתין זר ופלסטיני מחברון), לעומת קרוב ל-200 מפגעים פלסטינים שנורו וחוסלו על ידי כוחות הביטחון או אזרחים. פתרון, לא נראה באופק.

הפיגוע על הטיילת ביפו, ביום שלישי בערב, היה אחד משלושה פיגועים שאירעו בתוך שעתיים: מחבל פתח באש על שוטרים במזרח ירושלים ופצע שניים מהם קשה, מחבל אחר נכנס לחנות בפתח תקווה, דקר ישראלי חרדי, וחוסל על ידי קורבנו ששלף את הסכין מצווארו ונעץ אותה בתוקפו. עוד יום של חול בישראל, 2016.

ההסלמה במצב באה לאחר שבועות של רגיעה יחסית. בתחילתו של גל הטרור נמנו שניים עד ארבעה פיגועים ביום, של פלסטינים, רובם צעירים מאוד, שפשוט התנפלו על ישראלים עם כל הבא ליד: סכינים, גרזנים, קולפני ירקות, בקבוקי תבערה ולפעמים כלי נשק מאולתרים. אחר כך החלה הדעיכה וירדנו לממוצע של פיגוע אחד ביום. ואז הגיע ג'ו ביידן, ויחד איתו באה התדרדרות מחודשת.

ביום רביעי [9 במארס], עד הצהריים, נמנו כבר שלושה ניסיונות פיגוע. אף אחד לא רואה את הסוף, בדיוק כמו שאיש לא ניבא את ההתחלה. ישראל אובדת עצות ו"מר ביטחון", בנימין נתניהו, סופג ביקורת קשה מימין ואינו מסוגל לנפק פתרונות.

במשחק הזה משתתפים שחקנים רבים:

אבו מאזן והרשות הפלסטינית, שראו בהתחלה בהתקוממות העממית הזו התפתחות חיובית, שיכולה לסייע לפרוץ את המבוי הסתום ולהחזיר את העניין הפלסטיני לסדר היום העולמי.

חמאס, שמנסה בכל כוחו להדליק את השטח בגדה המערבית ולייצר אינתיפאדה בשלט רחוק.

איראן, ששוקלת לחזור להשקיע מיליארדים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, כדי לסייע לארגוני הטרור הללו לתפוס את מקומה של הרשות הפלסטינית ולהציף את ישראל בטרור.

בשבועות האחרונים חלו כמה שינויים: אבו מאזן הבין שהנמר שהוא רוכב עליו עלול לטרוף אותו, בדיוק כמו שקרה לערפאת באינתיפאדה השנייה [2005-2000]. על פי גורמי מודיעין ישראלים, לפני קרוב לחודשיים [ינואר 2016] חלה תפנית אסטרטגית במדיניותם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים, שהחלו להילחם בטרור העממי ברצינות. במקביל, שככה מעט ההסתה בכלי התקשורת הרשמיים של הרשות.

לא שזה משנה משהו. לכלי התקשורת הרשמיים אין בעולם החדש השפעה או רלוונטיות. ההסתה משתוללת ברשתות החברתיות, שמעצימות אותה והופכות אותה לוויראלית. כל צעיר שיוצא להתאבד עם סכין מפרסם פוסט מרגש בפייסבוק שלו, שמופץ במהירות הבזק למאות אלפי צעירים אחרים. כמה מהם מחליטים לחקות אותו, וחוזר חלילה.

כשהשר לביטחון פנים הישראלי, גלעד ארדן, ניסה להשיג את הנהלת פייסבוק בישראל כדי לשדל אותה להוריד מהרשת את כל מה שיכול להתפרש כהסתה לטרור, הוא הושב ריקם. שלחו אותו לסניף באירלנד. זהו עולם חדש, עם כללים אחרים לגמרי. ישראל לא פיצחה עדיין את מערכת ההפעלה של הטרור. אפשר לרדוף אחרי מהנדסים שמתקינים מטעני חבלה, אפשר לעצור ראשי חוליות שמשלחים מחבלים מתאבדים, אפשר לפרוס רשת יעילה של מודיעין לאורכה ורוחבה של המדינה, שתדע לזהות כל התארגנות פוטנציאלית ולקפד את ראשה. אי אפשר לעקוב אחר טרור וירטואלי, רוחני, שמרחף ברחבי הרשת, רואה ואינו נראה, מרגיש ואינו מורגש.

שמעון פרס מדבר כבר שנים ארוכות על התפרקות המודל המדינתי בעולם. לדבריו, הממשלות כבר לא רלוונטיות, מי שמנהל את העולם אלה החברות הגלובליות. כמו בנבואות רבות קודמות שלו, פרס צדק גם הפעם. כדי לנצח את הטרור, זקוקה ישראל לשיתוף פעולה של פייסבוק, ווטסאפ, סנאפצ'ט ודומותיהן. הבעיה היא, שבעולם הזה, אף אחד לא באמת סופר את ישראל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror attacks, social media, shimon peres, palestinian youth, joe biden, jerusalem, intifada, facebook

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept