ישראל פולס

רמון על ההיפרדות ממזרח ירושלים: "הביטחון יגבר, הדמוגרפיה תשתפר"

p
המחבר
בקצרה
השר לשעבר חיים רמון טוען בראיון לאל-מוניטור כי תוכניתו "להצלת ירושלים יהודית" היא הפתרון היחיד שימנע מהבירה הישראלית להפוך לעיר עם רוב פלסטינים, ודוחה את הטענות כי תביא להשתלטות חמאס על הכפרים שיוחזרו לגדה.

 "אם לא נפרד מהכפרים במזרח ירושלים, אז בעתיד עיר הבירה שלנו תהיה עיר ערבית עם רוב פלסטיני. וזה עוד לא הכל: ברגע שערביי מזרח ירושלים יממשו את זכות ההצבעה שלהם, ראש העיר של ירושלים יהיה פלסטיני, ואני מציע ליהודים לא לסמוך על זה לנצח". את המשוואה הזאת, שמציג השר לשעבר חיים רמון בראיון לאל-מוניטור, הוא ינסה להעביר לציבור הרחב כדי לרתום אותו למאמץ "להציל את ירושלים היהודית". זה הוא גם שמה של התנועה שהשיק רמון בתחילת החודש עם שורת אישי ציבור, חלקם בעלי עבר ביטחוני. מטרת העל של התנועה היא להפעיל לחץ על ממשלת ישראל כדי להתנתק חד צדדית מ-28 כפרים פלסטיניים במזרח ירושלים באמצעות שינוי חוק יסוד ירושלים. בין השותפים למהלך נמצאים האלופים במילואים עמי איילון, עמוס ירון ועמירם לוין, והניצבים בדימוס אליק רון ואריה עמית.

התנועה היא אמנם גוף חוץ-מפלגתי, אך הרעיון המכונן שלה מבטא תפיסת עולם של מרכז פוליטי פרגמטי, בסגנון תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון: שבירת הסטטוס קוו בין ישראל לפלסטינים באמצעות מעשה אקטיבי חד-צדדי. במקרה הזה, אינתיפאדת היחידים, שאחד מבסיסיה המרכזיים הוא הכפרים הפלסטיניים במזרח ירושלים, אמורה לשמש רוח גבית לתנועה ולסחוף אחריה את הציבור הרחב.

רמון עזב את הפוליטיקה ב-2009 לאחר קריירה סוערת שהחלה במפלגת העבודה והסתיימה בקדימה, מפלגת המרכז שהייתה חלומו והוא היה בין מקימיה. עם הקמת המפלגה החדשה ב-2005 הוא האמין שפלטפורמה פוליטית מרכזית תוכל להביא להסדר מדיני היסטורי של חלוקת הארץ לשתי מדינות. כעת, כשהוא רואה את החזון הזה מתרחק, הוא מנסה להשפיע מבחוץ.

אל-מוניטור: איך התוכנית שלכם אמורה להציל את ירושלים היהודית?

רמון: ראשית צריך להיזכר בחטא הקדמון: בתום מלחמת ששת הימים, בהבזק של שכרון חושים, סופחו לירושלים 28 כפרים פלסטינים מהגדה שמעולם בהיסטוריה הם לא היו ירושלים, כמו ג'אבל מוכבר ומחנה הפליטים שועפאט. כמעט חמישים שנה אחרי, נוצרה כיום מציאות שמתוך 800 אלף תושבי ירושלים, 300 אלף הם פלסטינים. במילים אחרות: כ-40 אחוז מתושבי הקבע בירושלים הם פלסטינים. יותר מזה, בקרב ילדים עד גיל 18, 60 אחוז הם פלסטינים שרובם ככולם לומדים במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית במימון של משלם המסים הישראלי. אם הייתי משתמש במינוחים של ביבי, הייתי אומר שמשלם המסים הישראלי מממן את לימודי ההסתה של הרשות הפלסטינית וילדי ירושלים הפלסטינית.  ברור לכל, שהמציאות הביטחונית בירושלים היא בלתי נסבלת. אנחנו אומרים שיש פתרון למצב הלא סביר הזה: תיקון חוק יסוד ירושלים באופן שהכפרים הפלסטינים האלה בהם מתגוררים כ-200 אלף פלסטינים ינותקו מירושלים ויחזרו לכור מחצבתם בגדה. שם יהיו אזורי A ו-B (שטחי איי בשליטה ביטחונית פלסטינית, ובי בשליטה ביטחונית ישראלית; מ"מ).

אל-מוניטור: זה ייעשה במהלך חד צדדי?

רמון: גם הסיפוח שלהם היה מהלך חד צדדי. הם לא נשאלו אם הם רוצים להיות תושבי מזרח ירושלים וגם רובם ככולם לא ביקשו את זה. הם לא עשו אף אקט אקטיבי כדי להישאר בירושלים. אני מדבר רק על תושבי הקבע שסופחו בעל כורחם ויוחזרו לאו דווקא בעל כורחם. הרי אבו מאזן תובע להחזיר את הכפרים האלה למדינה הפלסטינית. הסיפוח הזה ב-67' נשמר לאורך השנים על ידי כל הממשלות. היחידי שעשה משהו היה אריק שרון, שהקים גדר מקלנדייה ועד דרום מחנה הפליטים שועפאט. אני דרשתי ממנו להמשיך אותה כשהייתי שר בממשלתו. הוא סירב ואמר לי: "אני לא אלך עכשיו לעימות עם קיצוני הימין", כי הוא היה עסוק בהתנתקות מעזה. העניין הוא שגם שרון לא שינה את חוק יסוד ירושלים, ו-50 אלף הפלסטינים שהוא הוציא מחוץ לגדר המשיכו ליהנות מכל הזכויות של תושבי קבע.

אל-מוניטור: הציבור הישראלי התאכזב מההתנתקות מעזה, שהייתה מהלך חד צדדי. איך תשכנעו אותו שזה הדבר הנכון?

רמון: התוכנית שאנחנו מציעים היא בעלת שלושה יתרונות: היא משפרת את הביטחון במובן שתהיה גדר, ושצה"ל יוכל לפעול בכפרים הללו. היום דין ג'אבל מוכבר הוא כדין תל אביב, כלומר צה"ל לא יכול לפעול שם. דבר שני הוא הדמוגרפיה. ממצב של 60 אחוז יהודים מול 40 אחוז פלסטינים, אנחנו עוברים למצב של 80 אחוז יהודים מול 20 אחוז פלסטינים. הדבר השלישי: הממשלה חוסכת 3-2 מיליארד שקלים שאפשר להשקיע בדברים אחרים הרבה יותר חיוניים. הישראלים צריכים לדעת שהם מממנים את תשלומי הביטוח הלאומי השוטפים, שירותי בריאות מלאים ושירותי רווחה וחינוך בכפרים במזרח ירושלים. התחלתי לדבר על זה כשהייתי שר לענייני ירושלים, אז הבנתי את גודל האבסורד, והיום אני מבין זאת ביתר שאת.

אל-מוניטור: ואיך תסביר בעולם מהלך רדיקלי כזה שמחליש את הרשות ואולי מחזק את חמאס?

רמון: אני לא זורק את תושבי מזרח ירושלים אל הלא נודע. הם הולכים להיות חלק מהרשות הפלסטינית. חמאס? לי לא ידוע לי שהחמאס נמצא באבו דיס. אלה טיעוני הימין שהשמאל הקיצוני אימץ לו. הכפרים האלה יהיו חלק מהרשות הפלסטינית, למה שחמאס ייכנס לשם ולא לשכם? מה ההבדל? לא יהיה שום הבדל. למה אין חמאס בעזרייה? בגלל שצה"ל שולט שם ובגלל הרשות. הרשות תילחם בחמאס כמו שהיא עושה בכל הגדה ויהיה לה יותר קל. צריך להבין, שכיום הרשות לא יכולה לפעול במחנה הפליטים שועפאט, וזה נהיה שטח הפקר. אנחנו לא נכנסים לשם כי המשטרה מפחדת, לצבא אסור להיכנס, והרשות הפלסטינית לא יכולה כי זה לא השטח שלה. לפי התוכנית, יהיה בעל בית באזורים האלה.

הטיעון על השתלטות חמאס הוא דברי הבל של ימין קיצוני שרוצה להשאר שם. מה שאני פחות מבין זה איך השמאל הקיצוני מתנגד לתוכנית. מצד שני הם הרי התנגדו גם לגדר ההפרדה וגם ליציאה מעזה ואם היינו שומעים להם, היינו עכשיו בלי גדר ועד היום היינו שולטים בעזה. אני יכול לומר שמהסקרים שעשינו, יש רוב גדול לתוכנית שלנו: 70 אחוז מהציבור תומך בה. מתוך 30 האחוז שמתנגדים, שני שלישים הם ימין קיצוני, ושליש הם שמאל קיצוני שכנראה דואג לפלסטינים, ופחות מעניין אותו מה יהיה עם היהודים. אני גם יכול לומר שהרבה ממצביעי הליכוד תומכים במהלך הזה. מדובר באחוזי תמיכה עצומים.

אל-מוניטור: איך תסבירו לציבור שלא מדובר בחלוקת ירושלים, כפי שטוענים בימין?

רמון: זה הצלת ירושלים. אני לא מנתק את הר הבית, העיר העתיקה והאגן הקדוש. מה שהיה באמת ירושלים נשאר. 100 אלף פלסטינים נשארים בתוך העיר. אני מאמין שהציבור מבין מה טוב בשבילו. יש שלושה דברים שהציבור היהודי מאוד אוהב. הוא לא אוהב לתת כסף לערבים, הוא רוצה שהמדינה תהיה יהודית, והוא רוצה שיהיה לו ביטחון. אם זה לא קורה, ירושלים תהיה עיר ערבית עם רוב פלסטיני. יתרה מזאת, אם הפלסטינים יפסיקו להיות מטומטמים, אז ראש העיר הבא של ירושלים לא יהיה ניר ברקת אלא פלסטיני. ביום שהם יחליטו להצביע, יהיה ראש עיר פלסטיני.

אל-מוניטור: יו"ר המחנה הציוני יצחק (בוז'י) הרצוג הציג לאחרונה את תוכניתו להיפרדות מהכפרים במזרח ירושלים. מה ההבדל בין תוכניתו לתוכנית שלכם?

רמון: הבעיה היא שבוז'י אימץ את זה בצורה עקומה, כי אין לו אומץ ללכת עד הסוף. הוא לא בא ומצהיר שצריך לשנות את חוק יסוד ירושלים, שהוא הנדבך המרכזי. הוא בא ומדבר על הפרדה וגדר. הוא זורק סיסמאות מבלי לפרט אותן. לעשות את הדבר הנכון זה מחר בבוקר להגיע לכנסת ולהציע לתקן את חוק יסוד ירושלים. נקודת האור החיובית היא שמפלגת העבודה סוף סוף מדברת על עניינים מדיניים ולא על תוספת של שלוש סייעות. אחרי שתי מערכות בחירות בהן חשבו שדרך שכר בכירים וסייעות הם יגיעו לשלטון, הבינו שם שצריך להתעסק בעניין המדיני. לעומתם, אנחנו תנועה לא פוליטית אז יכולים לבוא אלינו גם אנשי ליכוד. אתה יכול לתמוך בתנועה להצלת ירושלים ולהמשיך לתמוך בביבי, וההפך. אנחנו באים ואומרים שצריך לפרוץ את הסטטוס קוו, כי אחרת נאבד את הרוב היהודי בירושלים ובהמשך גם את הרוב במדינה. האינטרס שלנו הוא שתי מדינות, אחרת תהיה כאן בהתחלה מדינה דו-לאומית, שאחר כך תהיה ערבית.

אל-מוניטור: התוכנית מבשרת את חזרתך לפוליטיקה?

רמון: אני ממש לא בעניין הזה. גם רוב האנשים שהקימו איתי את התנועה לא נושאים את עיניהם לתפקידי חברי כנסת ושרים.

אל-מוניטור: איך אתה מתייחס לאמירה של עקיבא אלדר במאמרו באל-מוניטור, שלפיה התנועה הזאת נועדה להציל את הקריירה הפוליטית שלך, אשר התרסקה בעקבות הרשעתך בביצוע מעשה מגונה בחיילת ב-2007?

רמון: לא זו בלבד שאין בדברים אלה שמץ אמת, אלא שהם נועדו לפגוע בי בזדון בעיני מי שאיננו מתמצא בעובדות, ובייחוד בעיני אישים וגורמים מחוץ לישראל, שקוראים את אל-מוניטור. הרי כל מי שמצוי בעובדות הפוליטיקה הישראלית, יודע שב-2007, שבועות ספורים אחרי תום משפטי, חזרתי לשולחן הממשלה כמשנה לראש הממשלה. כיהנתי בתפקיד הזה עד הקמתה של ממשלת נתניהו ב-2009. בית המשפט שדן בענייני החליט פוזיטיבית, שיש לאפשר לי להמשיך להיות חבר הכנסת. בג"ץ קבע שיש לאפשר לי למלא את תפקידי בממשלה, כי אין בי דופי מוסרי מובנה. נבחרתי שוב לכנסת, אך כשהתברר שקדימה לא תרכיב את הממשלה הבאה ולא תשתתף בה, החלטתי להתפטר מהכנסת, שבה שירתתי ברציפות 26 שנים. לפי הצעתה של יו"ר קדימה אז, ציפי לבני, נבחרתי ליו"ר מועצת קדימה. ובשנת 2012, כששאול מופז נבחר ליו"ר קדימה, החלטתי להתפטר מתפקידי. עשיתי זאת גם כי הבנתי שתפקידה הפוליטי של קדימה תם. אך אני ממשיך להופיע לפני גופים ממלכתיים, פוליטיים וציבוריים ולכתוב בעיתונות היומית על כל הנושאים החשובים שעל סדר היום הלאומי.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: two-state solution, kadima, israeli-palestinian relations, gaza strip, east jerusalem, benjamin netanyahu, ariel sharon, 1967 borders

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept