ישראל פולס

די למכבסת המילים: זו האינתיפאדה השלישית

p
המחבר
בקצרה
בצה"ל הבינו שההתקוממות הנוכחית נובעת מהמציאות העגומה בשטחים. מעניין מה היה קורה אם שר הביטחון או הרמטכ"ל היו אומרים לראש הממשלה ולשרים – רבותיי, זו אינתיפאדה, ואין לה תשובה צבאית. מה אתם מחליטים לעשות?

השבוע ימלאו חודשיים [מאז 1 באוקטובר] לפרוץ גל הפיגועים הנוכחי בישראל. בחודשיים הללו נמנו עשרות פיגועים, לעתים רצף של שניים או שלושה אירועים ביום, שבהם נהרגו עד כה 21 ישראלים, אזרח אריתראי וכ-100 פלסטינים.

בשיחה עם כתבים צבאיים בשבוע שעבר [25 בנובמבר], העריך קצין בכיר בצה"ל כי ההתקוממות עלולה להתרחב. לדבריו, מספרם של מוקדי הפרות הסדר בגדה עומד היום בממוצע על 15 ביום חול ו-40 בסופי שבוע, כאשר מספר המפגינים בהם עלול להגיע עד מאתיים אלף. ועדיין בצה"ל מסרבים לכנות את אירועי החודשיים האחרונים "אינתיפאדה" (בעברית: התקוממות).

השימוש במינוחים כמו "אינתיפאדה" או "גל טרור" אינו רק ענין של טרמינולוגיה או סמנטיקה. הגדרת האירועים היא משמעותית וחשובה כדי לדעת מהם הכלים הנכונים והיעילים להילחם בהם ולעוצרם. אם באינתיפאדה עסקינן, אזי נדרשים משאבים נרחבים ומורכבים הרבה יותר ממענה צבאי מוגבל לעצירה של "גל מפגעים".

"גל טרור" – המונח בו השתמשה המערכת הביטחונית מאז תחילת חודש אוקטובר ולאחרונה עודכן ל"התקוממות מוגבלת", יוצר אשליה, גם בקרב הדרג המדיני בישראל, כאילו מדובר בגל בר חלוף; כזה שלא דורש הכרעות דרמטיות שיביאו להפסקתו. ואכן, עד כה כל הצעדים האופרטיביים שננקטו כדי להילחם ב"גל הטרור" היו מקומיים ומוגבלים: הריסת בתי מחבלים, מלחמה בהסתה, הקמת מחסומים ותגבור כוחות בשטח (בירושלים המזרחית ובחברון בעיקר) וכו'. 

אינתיפאדה, לעומת זאת, הינה התקוממות ששותפה בה רוב החברה הפלסטינית. כדי להילחם בה נדרשים צעדים דרמטיים, צבאיים או מדיניים, או שילוב של שניהם יחד. האינתיפאדה הראשונה [1991-1987] הסתיימה רשמית בחתימת הסכם אוסלו ובלחיצת יד בבית הלבן בין יצחק רבין ושמעון פרס ליאסר ערפאת. האינתיפאדה השנייה [2005-2000] נבלמה ודעכה בעקבות שורה של צעדים, צבאיים ומדיניים, כמו חיסול ההנהגה המדינית של חמאס ונסיגת ישראל מרצועת עזה. לכן, להבנת התהליכים העוברים עתה על החברה הפלסטינית בגדה המערבית (רצועת עזה היא סיפור אחר לחלוטין) וכדי לתת תשובה מבצעית או מדינית לאינתיפאדה השלישית, יש תחילה להכיר בה.

אין מדובר בגל טרור של קומץ צעירים פלסטינים המדביקים זה את זה באלימות, אלא בתופעה עמוקה יותר. האינתיפאדה מקיפה את רוב הצעירים הפלסטינים בשטחים, שאינם חוששים לקחת בה חלק פעיל מבלי שתהיה יד מכוונת שתניע אותם.

אחד מעמיתיי העיתונאים בגדה טען בפני השבוע, כי דווקא לאינתיפאדה הזו יש את הזכות להיקרא בשמה הטבעי, "התקוממות", ודאי יותר מהאינתיפאדה השנייה שהייתה אינתיפאדה של חמושים. "בפעם הראשונה", טען עמיתי, "אתם הישראלים חוזים בצעירים מיואשים שמתקוממים באמת. לא מדובר כאן בשטיפת מוח ולא בארגונים ותאים של חמושים שיש להם אינטרסים ומטרות שונות. זו התקוממות נטו".

לדבריו, זו טעות לכנות את מבצעי הפיגועים "מחבלים". "מיהם מחבלים?", הוא שאל והשיב. "מחבל זה מי שחבר בארגון טרור שמשלח אותו לעשות פיגוע בשם הארגון שלו ולמען מטרתו. אבל באינתיפאדה הזאת כמעט כל הצעירים (המפגעים) פעלו על דעת עצמם, מתוך ייאוש. איזה מחבלים אלה, שאין להם עבר ואין להם גם עתיד?"

זו ככל הנראה הסיבה לכך שהדרג הצבאי בישראל התקשה לזהות את ההסלמה הביטחונית כאינתיפאדה ממשית לכל דבר. הרי עוצמת הפיגועים היא קטנה בהשוואה למחבלים המתאבדים שפיצצו עצמם באוטובוסים באינתיפאדה השנייה. גם מספר המפגינים בעימותים עם צה"ל הוא קטן באופן משמעותי לעומת שתי האינתיפאדות הקודמות, והארגונים הגדולים פת"ח וחמאס (מובילת האינתיפאדה השנייה) אינם נוטלים בהם חלק. על אף זאת, אין בכך כדי להעיד שמדובר בגל טרור בר חלוף. להיפך. מספר מבצעי הפיגועים עד כה גדול ממספר המחבלים שנשלחו לבצע פיגועי התאבדות בישראל באינתיפאדה השנייה. רק ביום שישי האחרון [27 בנובמבר] נרשמו שלושה פיגועים

בצה"ל למדו לקח משתי האינתיפאדות הקודמות, ומבינים כי איפוק ותגובה מדודה וסבירה לאירועים הם המדיניות הצבאית הנדרשת. בצה"ל גם למדו, באיחור, שהאינתיפאדה (אם כי עדיין לא משתמשים בשם המפורש) היא פועל יוצא של המציאות העגומה שנוצרה בשטחים. מכאן נובעות המלצות צה"ל לדרג המדיני –  לשפר את המצב הכלכלי ברשות הפלסטינית בניסיון להקטין את הייאוש והתסכול של הצעירים ולהפחית את המוטיבציה שלהם לבצע פיגועים, למשל באמצעות מתן אישורים רבים יותר לעבודה בישראל.

ההמלצה מרחיקת הלכת ביותר של צה"ל לדרג המדיני היא לספק נשק ותחמושת לרשות הפלסטינית, לקראת האתגרים הצפויים לה. בצה"ל מבינים היטב שבמציאות שנוצרה עלולה להיווצר אנרכיה ברשות. זהו אינו תסריט אימים דמיוני אלא הפקת לקחים משתי האינתיפאדות הקודמות. ארגונים פלסטינים כמו חמאס עדיין יושבים על הגדר, אך מי אמר שזה יימשך כך לאורך זמן?

האם המלצות צה"ל הללו יתקבלו על ידי הדרג המדיני? האם ממשלת נתניהו תבחר שלא להכביד את הלחץ על הרשות הפלסטינית כדי למנוע הסלמה נוספת? ספק רב. צריך פשוט להקשיב להצעותיהם של שרי ממשלת נתניהו: מבצע צבאי תואם "חומת מגן", סגר על השטחים וסנקציות כלכליות על הרשות – הן רק חלק מההצעות שפורסמו.

המערכת הביטחונית והמערכת המדינית בישראל מדברות בשתי שפות שונות, ובאופן מוזר היוצרות התהפכו. הדרג המדיני מבקש להקשות ולהכות; ואילו הצבא מציע דווקא הקלות אזרחיות כתשובה להתקוממות. בצבא מבינים שלאור מאפייניה של האינתיפאדה החדשה אין במבצע צבאי דוגמת "חומת מגן" כדי לחסל את המוטיבציה של צעירים פלסטינים מיואשים.

אבל גם על צה"ל מוטלת האשמה לאוזלת ידו של הדרג המדיני. מי שטען תחילה כי זהו רק גל טרור בר חלוף, העניק לדרג המדיני תירוץ להסתפק בהקמת מחסומים ותגבור כוחות ולהימנע מקבלת החלטות דרמטיות. מעניין מה היה קורה אם שר הביטחון או הרמטכ"ל או ראש אמ"ן היו אומרים לראש הממשלה ולשרים –  רבותיי, זוהי התקוממות, אינתיפאדה, ואין לה תשובה צבאית. אנא החליטו מה ברצונכם לעשות. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror attacks, suicide bombing, palestinian authority, israeli occupation, israel defense forces, intifada, hamas, benjamin netanyahu

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept