הרס המונומנטים בבגדאד משקף את הסכסוך שמתחת לפני השטח

הניסיון האחרון להשחית פסלים בבגדאד מדגיש את השסע התרבותי והפוליטי בין תושבי עיראק.

al-monitor .

נושאים מכוסים

poetry, iran-iraq war, ideological debates, culture, cultural conflict, conservatives, baghdad

אוג 21, 2015

בגדאד - כשהושחת ב-5 ביולי פסלו של המשורר אבו נואס, פרץ בעיראק סבב חדש של עימות פוליטי וחברתי בין כוחות השמרנים - בניצוחם של המפלגות ושל הדתיים - לכוחות החילוניים, שמסרבים להניח לזרמים הפוליטיים והדתיים להתערב בחיי האזרחים.

השחתת הפסל פגעה בעצב רגיש, תרבותית וחברתית, שכן בקרב האליטות התרבותיות בעיראק נפוצה האמונה שלפיה קיימת תוכנית שיטתית להרוס את כל המונומנטים התרבותיים, מסיבות דתיות ופוליטיות — במיוחד לאור העובדה שמאז 2003 נהרסו בבגדאד ובערים אחרות בעיראק לא מעט פסלים ושאר אנדרטאות זיכרון. פסליהם של חיילים עיראקים שנפלו במלחמת איראן-עיראק (1988-1980), לדוגמה, נופצו לרסיסים בבצרה ב-6 במאי, 2003.

אבו נואס היה משורר שחי בבגדאד והלך לעולמו בשנת 814 לספירה. הוא נודע בעיקר כמי שניהל חיי הוללות חסרי-בושה. מנגד, הוא התפרסם גם בחדשנות שהביא אל השירה הערבית, בשימוש שלו בדמיון, בשפה ובבחירת הנושאים. אבל האסלאמיסטים ראו ועדיין רואים באבו נואס אחת הדמותיות הכי לא-מוסרית.

ב-1972, יצק הפסל העיראקי איסמעיל פתח א-טורק את פסל הארד של אבו נואס, כשהוא מחזיק בידו כוס יין ועומד על בסיס בגובה של מטר וחצי, מוקף בתבליטי ארד המייצגים תחנות שונות בחייו של המשורר.

זהותם של אלו שחיבלו בפסל עדיין אינה ידועה, ואף ארגון ממשלתי או חוץ-ממשלתי לא נטל אחריות על המעשה. במועצת בגדאד מיהרו להכחיש כל קשר לתקרית, אולי בניסיון להדוף מראש את הביקורת על כך שלא הצליחו להגן על המונומנט, וב-7 ביולי אף הכריזו על תוכנית לשיקום הפסל ולהמשך תחזוקתו.

ואולם, איש הדת עלי אל-חוסייני מבבל אמר לאל-מוניטור כי הוא "מופתע מכל העיסוק המוגזם בפסלו של משורר שמחזיק בידו כוס יין". הוא לא קורא אמנם להרס הפסל - לדבריו, החלטה שכזו נתונה בידי הרשויות המקומיות - אבל הוא בהחלט סבור כי "נוכחותו של פסל כזה אינה הולמת את החברה המוסלמית בעיראק, שכן היא מלבה את הרגשות המוסלמיים בעצם התיאור של שתיית אלכוהול, האסורה על פי חוקי האסלאם".

רבים מהשמרנים במדינה שותפים לעמדתו של חוסייני, ולהוטים ליישם את ההלכה המוסלמית בכל תחומי החיים, אלא שזה מעורר את חמתם של אינטלקטואלים חילוניים רבים — כמו המשורר חוסיין אל-קאסד והסופר חמאד אל-מליכי — אשר מאשימים את מפלגות השמרנים באחריות להשחתת הפסל ובניסיון להשמידו.

המשורר והסופר האדי אל-חוסייני סיפר לאל-מוניטור: "הכוחות השמרניים החזקים הללו מבקשים להשמיד את רוב האנדרטאות והפסלים של בגדאד, משום שאינם עולים בקנה אחד עם האידאולוגיה שלהם". הוא סירב אמנם לזהות בשמם את אותם כוחות "שמרניים" — בדיוק כמו כל אדם אחר ששוחח עם אל-מוניטור בעניין זה — אבל לא שכח להזכיר שתי תקריות: הרס פסלו של אבו ג'עפר אל-מנצור, מייסד בגדאד, בשנת 2012, וגניבת פסלו של ראש ממשלת עיראק לשעבר עבד אל-מוחסן אל-סעדון, ביולי 2003.

גם עבאס עבוד, עיתונאי ברשות השידור של עיראק וחוקר תרבות, סיפר לאל-מוניטור שהניסיון לחבל בפסלו של אבו נואס איננו מקרי; לדעתו, הפסל "מייצג את לב לבו של הסכסוך בין שתי המגמות התרבותיות בעיראק. המגמה הראשונה היא הדתית, המונעת אידאולוגית ופוליטית, ומבקשת לפצות על המשבר הפוליטי שחווה עיראק. היא זוכה לקהל התומכים הגדול והמשפיע ביותר. המגמה השנייה היא חילונית, בעלת מאפיינים שמאלניים, ליברליים ולאומניים, ואולי אפילו יסודות של בעת'יזם, אבל המגמה הזו סובלת מניכור, מבידוד ומהשפעה חלשה יותר על הציבור הרחב".

כחלק מהמחלוקת סביב ניסיון החבלה בפסלו של אבו נואס, רוחשים גם פורומי התרבות המקוונים והרשתות החברתיות, בעקבות השמועה על ניסיון רשמי מצד ממשלת עיראק להסיר מעל כנה את אנדרטאת אל-שאהיד, המנציחה את הרוגי מלחמת איראן-עיראק (1988-1980) ונתפסת כסמל לתקופת כהונתו של הנשיא לשעבר סדאם חוסיין. שמועה זו אף המריצה את המשורר ומבקר האמנות שאקר אל-אייבי, לשלוח ב-9 ביולי מכתב פתוח לראש הממשלה חיידר אל-עבאדי, ולבקש ממנו שימנע את הריסתה של אנדרטת אל-שאהיד.

עוד באותו יום, בהצהרה שפרסם לתקשורת עלי אל-עדיב, שעומד בראש קואליציית שלטון החוק, הכחישו הרשויות שקיימת תוכנית להסיר את האנדרטה. הפרשן הפוליטי ג'אסם אל-מוסאווי סיפר לאל-מוניטור: "האירועים האחרונים הם חלק ממאבק תקשורתי בין אלו שמנסים להפוך את עיראק לתיאוקרטיה לכוחות שמנסים לבנות כאן דמוקרטיה, הרחק מההגמוניה שמנסה לכפות כל מפלגה דתית או פוליטית".

בראיון לאל-מוניטור, אמר דברים דומים גם הסופר והעיתונאי סלאם סרחאן, שרואה בסילוקן של נקודות ציון תרבותיות "תוצאה של עירוב בין דת לבין פוליטיקה," וקורא "לאמץ את מודל המדינה האזרחית, שמתנגדת לכל הפגנה של דיכוי תרבותי".

מאז 2003, מדווחת התקשורת לסירוגין על הרס מונומנטים ופסלים בבגדאד.

ערוצי תקשורת ידועים - בעיראק ובעולם הערבי כולו - דיווחו בשנת 2010 על כוונת הרשויות להסיר את אנדרטת "שער הניצחון" בבגדאד, משום שהיא אחד מסמלי כהונתו של סדאם חוסיין, אך בסופו של דבר התגלה כי אין ממש בידיעה. מצד שני, הרשויות דווקא כן הסירו מספר אנדרטאות ופסלים, בהם גם אנדרטת אל-נידה — שתכנן המנתח הפלסטי עלא באשיר לזכר כיבושה של כוויית, אף שאין בה שום סממן בולט שמזכיר את כיבוש כוויית. הרשויות הסירו גם את אנדרטת אל-מסירה, מאת הפסל המנוח חאליד אל-רחאל — שיצירתו המפורסמת, "החייל האלמוני" ניצבת עדיין על כנה בבגדאד. בעיר הבירה הוסרו עוד מספר פסלים של קצינים שהשתתפו ב-1941 בהפיכה שהוביל רשיד עאלי אל-כילאני, וכן מקבץ של פסלי חיילים שנפלו במלחמת שמונה השנים עם איראן.

הפעילה החברתי סלאמה אל-סלחי משווה בין ארגונים פוליטיים שמסירים פסלים ושאר אנדרטאות למעשי הטרור שמבצע דאע"ש, ובראיון לאל-מוניטור אף כינתה זאת "סדר יום ברוטלי של שנאה כלפי היופי והאמנות, שמוביל ארגון הטרור הזה".

בהקשר זה, אפשר לראות בהשחתת פסלו של אבו נואס ניסיון לבחוש בביצה המקומית ולבחון את התגובות, לפני שמיישמים תוכנית גדולה יותר לסילוקן של שאר נקודות ציון תרבותיות.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

הניצחון של המשוררת דארין טאטור
שלומי אלדר | זכויות האדם | אוק 2, 2019
עיראק היא סוריה החדשה
בן כספית | | אוג 21, 2019
יתמותו של הציוני הדתי הישן והטוב
עקיבא אלדר | | אוג 1, 2019
חוק הנאמנות בתרבות מתרחב למשרדי ממשלה נוספים
שלומי אלדר | | נוב 8, 2018
חוק הנאמנות בתרבות יורה בלבה של הדמוקרטיה הישראלית
עקיבא אלדר | אומנות ובידור | אוק 30, 2018

Featured Video