ישראל פולס

ארכיאולוגיה ציונית

p
המחבר
בקצרה
גילויו של מבנה אדריכלי עתיק מימי החשמונאים בירושלים או חשיפת קנקן בן 3,000 שנה – מאז ומתמיד הארכיאולוגיה בישראל הייתה רוויה באידיאולוגיה. כך הפך שריד ארכיאולוגי לכלי בידי שר החינוך בנט להוכחת הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל.

הסטטוס של שר החינוך, נפתלי בנט, שפורסם השבוע [16 ביוני] בעמוד הפייסבוק שלו, לא היה יכול להיות נחרץ יותר. ״לידיעת אבו מאזן וזועקי ׳הכיבוש׳״, כתב בנט, ״ליד בית שמש נחשף קנקן בן 3,000 שנה ועליו הכתובת אשבעל בן בדע. השם אשבעל מוזכר בתנ"ך והוא ייחודי לימי דוד. זו עוד דוגמא מיני רבות למדינה היהודית ששגשגה כאן לפני 3,000 שנה. היו קהילות, היו מסים גם אז, הייתה כלכלה חזקה, תחבורה, חינוך, צבא – ממש כמו היום. עם אינו יכול להיות כובש בארצו״.

כמעט 12,000 אלף איש העניקו לסטטוס לייק, וכמעט 1,200 שיתפו אותו. סטטוס דומה פורסם בעמוד המיועד לדוברי אנגלית וגם זכה לשיתופים רבים.

בנט התייחס לגילוי ארכיאולוגי מלפני שלוש שנים [2012], אך רק השבוע הצליחו חוקרי רשות העתיקות לסיים את הרכבתו. הפרקטיקה שבה השתמש השר מהווה בעצמה סוג של מוצג ארכיאולוגי ישראלי. למעשה, לעיתים קרובות, הארכיאולוגיה בישראל הייתה רוויה באידיאולוגיה, והופכת כלי בידי בעלי אינטרס כאשר השימוש בחלק מהממצאים הוא יצרי ורגשי. חדירתה של אידיאולוגיה לתוך עולם הארכיאולוגיה היא נושא לוהט שוב: רק בחצי השנה האחרונה התקיימו כמה וכמה כנסים שעסקו בסוגיה.

לאחרונה גם התפרסם הספר ״מתחת לפני השטח״ של שוקה דורפמן ז״ל, מי שהיה ראש הרשות לעתיקות במשך 14 שנה, המפרט את הקשר בין ארכיאולוגיה לפוליטיקה בישראל. ״הציונות, כמו תנועות לאומיות אחרות, השתמשה במדע הארכיאולוגיה לצרכים לאומיים. שרידי העבר הפכו לראיות מוחשיות לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל, מולדתו״, הוא כותב.

״העניין הציבורי בארכיאולוגיה הוא כמעט תמיד אידיאולוגי״, מודה הארכיאולוג ד״ר מוטי אביעם ממכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית במכללה האקדמית כנרת, שביחד עם ד״ר לאה מנדלזיס, ראש המחלקה לתקשורת במכללה, יזם אשתקד כנס בנושא. ״הציבור קורא בערך 80% פחות ארכיאולוגיה מבעבר. מקומה של הארכיאולוגיה בציבור דעך. פעם קראו לזה ׳התחביב הלאומי׳, והיה לך שר ביטחון ששדד עתיקות. אחת מתוכניות הטלוויזיה הראשונות בישראל הייתה תוכניתו של יגאל ידין, 'צפנת פענח', שכילד ישבתי מולה פעור פה. זה נעלם. מה כן? כשיש משהו פנטסטי זה מופיע בעמודים הראשיים של העיתונים הגדולים, וזה קשור בדרך כלל ליהודים וליהדות ולזכותנו על הארץ. אז כולם מתעוררים״.

הארכיאולוגיה ספוגה גם באידיאולוגיה דתית, מגדרית ואפילו כלכלית. ״גישות פמיניסטיות במחקר יעסקו בשאלה של מקומן של האלות בחברות הקדומות״, אומר יונתן מזרחי, ארכיאולוג הפעיל בארגון "עמק שווה", העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. ״ארכיאולוגים יהודים יתרכזו בכתובת עברית קדומה או בבית כנסת, למרות שזה לא בהכרח יותר חשוב מכנסייה שנבנתה מעליו. זה טבעי. אם אתה מרקסיסט, ארכיאולוגיה תציג חברה חקלאית קדומה כסוג של קולקטיב. אני לא אומר שזה לא נכון, אני רק אומר שהפרשנות באה מתוך אידיאולוגיה״.

מזרחי טוען ש״ארכיאולוגיה עוסקת בניתוח ממצאים פיסיים, אבל הפרשנות אינה מדע מדויק ולכן היא באה מתוך אידיאולוגיה: הזהות שלנו היא חלק מהאינטרפרטציה, אני יהודי או ערבי, אישה או גבר, דתי או חילוני. תמיד צריך לבדוק את המוטיבציה של החוקר. יש לנו תפיסה שארכיאולוגיה עוסקת בעבר, כביכול אנו מספרים את סיפורו של דוד המלך או יוליוס קיסר או הורדוס, אבל ארכיאולוגיה נעשית בהווה. הדיאלוג שלה הוא בהווה עם אידיאולוגיות ותפיסות עולם עכשוויות״.

האידיאולוגיה הזו באה לידי ביטוי בצורה מעוררת השתאות: כיוון שאתר ארכיאולוגי נחפר בשכבות, ההחלטה לאיזה עומק לחפור היא אידיאולוגית. האם רוצים להגיע לשכבה עמוקה של חברה קדומה יותר, או להסתפק בממצאים מאוחרים יותר? אפילו במועד שחרור הממצאים יש מוטיב אידיאולוגי: בחנוכה 2013, למשל, התפרסמה כתבה תחת הכותרת ״נס חנוכה: מבנה ארכיאולוגי מהעיר החשמונאית התגלה בירושלים״.

האם גילוי הממצאים מימי החשמונאים באמת התאים באורח פלא למועד החג המציין את ניצחונם? או שמא החוקרים חיכו עם פרסום התגלית כדי שזו תזכה למלוא האפקט הרגשי, הדתי והלאומי?

״הארכיאולוגיה קשורה לאתוסים הציוניים, לזהות, למתחים הפנימיים בישראל. הרס ההיסטוריה או חשיפתה הם חלק ממאבק על לגיטימציה״, קובע פרופ׳ יוסי שיין, ראש התוכנית לדיפלומטיה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' שיין כתב את ההקדמה לספרו של דורפמן, שבה הזכיר את אחד הכלים האידיאולוגיים האפקטיביים ביותר בישראל: מצדה. זו נחשפה בחפירות בשנות ה-60', ושימשה במשך שנים אתר השבעה לטירוני צה״ל שהכריזו שם ״שנית מצדה לא תיפול״.

למרות המניפולציות האידאולוגיות, רבים סבורים כי חוקרים ישראלים אינם מעלימים ממצאים, גם אם אלה אינם נוחים להם. ״לא מדובר בהסתרה אלא במה בוחרים להדגיש״, אומר מזרחי, ״מדגישים ממצאים מסוימים, ואני בהחלט רואה מצב שבוחרים לא להדגיש אחרים״. אביעם אומר ש״יש ארכיאולוגים, חלקם טובים ובעלי ניסיון, שאצלם הרגשות הלאומיים הם העיקר, בעוד שאצלי הם ניואנס. יש אנשים מהעולם הפוליטי שמוצאים שותפים בעולם הארכיאולוגיה וממנפים את ממצאיהם. אבל העלמת ממצאים? על זה לא שמעתי ואני רוצה להאמין שלא קיים.״

אבל גם בלי להגיע למחוזות הקיצוניים של העלמת ממצאים, ברור לחלוטין שארכיאולוגיה עשויה להוות כלי אפקטיבי לשלהוב ההמון. ראוי שהציבור הרחב, שמקבל את ממצאיה כ״מדע טהור״, ידע כי בעצם הוא מקבל מסרים שעברו הרבה מאוד שלבים אידיאולוגיים ומלאי אינטרסים עד שעוצבו לצורתם הנוכחית - המניפולטיבית.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: naftali bennett, masada fortress, ideological debates, history, archaeology, antiquities

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept