ישראל פולס

צעדים עצמאיים בדרך לשתי מדינות

p
המחבר
בקצרה
תהליך השלום שנוהל בשליטת הממשלים האמריקאים האחרונים והתבסס על משא ומתן ישיר – היה שגוי. כעת יש לאמץ פרדיגמה חדשה שתדרבן את הישראלים והפלסטינים לבצע צעדים עצמאיים אשר יקדמו מציאות של שתי מדינות.

אם ממשלת ישראל החדשה לא תקדם את פתרון שתי המדינות, היא תגרום לכך שמשימתה של ארה"ב להגן על ישראל תהיה "הרבה יותר קשה", הזהירה וונדי שרמן, תת מזכיר המדינה לענייני מדינה ונושאים פוליטיים [27 באפריל].

אך הגעה לפתרון של שתי מדינות מחייבת פרדיגמה חדשה המאפשרת לכל בעלי העניין בנושא – הישראלים, הפלסטינים, ארה"ב והקהילה הבינלאומית – לבצע צעדים עצמאיים אשר יקדמו מציאות של שתי מדינות. צעדים עצמאיים הם המפתח: הם יבטלו את התנגדותם של אלה שאינם משתפים פעולה עם התקדמות,  ובה בעת פעולות של כל צד תהיינה בלתי תלויות בפעולה או במחדל של הצד השני.

תהליך השלום אותו הנהיגו שלושת הממשלים האמריקאים האחרונים – ממשלי קלינטון, בוש ואובמה – היה שגוי. הוא התבסס על ההנחה שמשא ומתן ישיר הינו הדרך היחידה להגעה להסכם ישראלי-פלסטיני; הוא הגביל את תפקידה של אמריקה אך ורק לכינוס הצדדים ולמתן אפשרות להידבר ביניהם;  והוא הפך את עצם המשא ומתן למטרה, במקום לאמצעי להשגת הסכם קבע. גישה זו נכשלה, והכישלון העניק תירוצים למתנגדים ולקיצוניים בשני הצדדים, כיוון שאפשר להם להאשים את הצד השני, ובכך להרוס את התקווה והאמון בתוך החברות הישראלית והפלסטינית (וגם בעולם) כי ייתכן הסכם בתוך פרק זמן הנראה לעין.

התנערותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ערב הבחירות מפתרון שתי המדינות, שאחר כך חזר בו ממנה, ערערה עוד יותר תקווה זו. היא מדגישה את הצורך להתקדם לכיוון פתרון של שתי מדינות – אך לא באמצעות התהליך הכושל של בלעדיות המשא ומתן, במיוחד כאשר ממשלת ישראל החדשה לא צפויה לשתף פעולה עם תהליך כזה. תת מזכיר המדינה שרמן התייחסה להצהרתו של נתניהו כאשר פרסמה את אזהרתה.

עמדתו של נתניהו בנושא היא מתחמקת ומחבלת בתקווה ובאמון, כי ממשלת ישראל החדשה תקיים משא ומתן בידיים נקיות מתוך מטרה להגיע להסכם של שתי מדינות. הזיגזג שביצע בהתייחסותו לנושא, לפני ואחרי הבחירות, שנערכו ב-17 במארס, הצביע על ציניות וחוסר כבוד לכל המעורבים.

עם זאת בכנסת החדשה יש רוב ברור לתומכים בפתרון שתי מדינות, וזאת למרות שהרכבה מאפשר לנתניהו להקים בנוחות ממשלת ימין. באופן דומה גם בציבור הישראלי קיים רוב, שבאופן עקבי מעדיף את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המתקיימת לצד מדינה פלסטינית עצמאית. זהו אינטרס מובהק של ישראל, כאשר שלושת הממשלים האמריקאים האחרונים ראו בפתרון שתי המדינות אינטרס מובהק גם של אמריקה. העדרו של פתרון כזה מחזק את הגורמים הרדיקליים באזור ומחליש את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב, כיוון שהוא מקשה על גיבוש ציר סוני פרגמטי ואפקטיבי כנגד האסלאם הרדיקלי.

על פי הפרדיגמה החדשה שאנו מציעים, כל אחד מבעלי העניין בנושא – ארה"ב, הקהילה הבינלאומית, ישראל והפלסטינים – יתרום את חלקו ליצירת מציאות של שתי מדינות על ידי ביצוע צעדים עצמאיים. על ארה"ב לפעול ראשונה ולפרסם את הפרמטרים של הסדר קבע. אלה נוסחו לראשונה על ידי הנשיא קלינטון ולאחר מכן שופרו בפורומים שונים, כולל במפת הדרכים של בוש והקוורטט [ארה''ב, האיחוד האירופי, האו''ם ורוסיה], יוזמת השלום הערבית מ-2002, ולאחרונה במסמך של מזכיר המדינה קרי המסכם את התובנות האמריקאיות מהמשא ומתן שהתקיים לפני כשנה.

פרמטרים אלה מקובלים על רוב רובה של הקהילה הבינלאומית וכן גם על רוב הישראלים והפלסטינים. בקצרה, הם כוללים: גבולות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שוויוניים שיאפשרו לישראל לשמר בריבונותה את גושי ההתנחלויות הגדולים; מדינה פלסטינית מפורזת; הסדרי ביטחון הולמים; שיקום הפליטים הפלסטינים במדינה הפלסטינית ובמדינות שלישיות; והסדר המאפשר לירושלים להיות בירת שתי המדינות, עם חופש פולחן וחופש גישה למקומות הקדושים.

האו"ם צריך לאמץ את הפרמטרים האמריקאים. לאחר מכן, הקהילה הבינלאומית, בהובלת ארה"ב, תוכל להעריך האם צעד עצמאי שמבוצע על ידי אחד הצדדים מקרב מציאות של שתי מדינות כפי שזו מוגדרת על ידי הפרמטרים, ולכן הוא צעד קונסטרוקטיבי, או מרחיק מציאות כזו. על הקהילה הבינלאומית לקבוע משטר של מקלות וגזרים אשר יעודד את הצדדים לבצע צעדים קונסטרוקטיביים וירתיע אותם מלעשות צעדים דסטרוקטיביים.

הפלסטינים, מצדם, צריכים לבקש הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית וחברות מלאה באו"ם, ולכונן הסכם פיוס עם החמאס שיאפשר את שיקומה ובנייתה מחדש של רצועת עזה תוך מניעת חימושה מחדש. אלו הן פעולות קונסטרוקטיביות. מנגד, תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג או חידוש האלימות הם צעדים דסטרוקטיביים.

ראש הממשלה נתניהו צריך להפנים את האזהרה ששמע מוושינגטון בשבוע שעבר ולאמץ את הגישה החדשה. הצעדים הקונסטרוקטיביים של ישראל צריכים לכלול: הכרזה שאין לה תביעת ריבונות על השטחים שמעבר לגדר הביטחון; הפסקת פעילות ההתנחלות מחוץ לגושי ההתנחלויות; והכנה לקליטת המתנחלים שגרים מחוץ לגושים. הרחבת התנחלויות מחוץ לגושים היא פעולה דסטרוקטיבית.

גישה חדשה זו אינה שוללת בשום אופן משא ומתן אזורי במסגרת יוזמת השלום הערבי או משא ומתן דו-צדדי בין ישראל לפלסטינים.

כאשר תשתנה הפרדיגמה של התהליך מ"בלעדיות המשא ומתן" בניסיון להגיע להסכם מלא ל"צעדים עצמאיים" לקראת מציאות של שתי מדינות, כל אחד מהצדדים יהיה אחראי למעשיו הוא. שינוי זה יקשה מאוד על הצדדים להחזיק בעמדה בלתי אמינה שבה הרטוריקה תומכת בשתי מדינות אך המעשים הם בכיוון הפוך. אך חשוב יותר, גישה חדשה זו תיצור התקדמות לקראת המטרה החמקמקה אך החיונית כל כך לקידום האינטרסים האמריקאים, הבינלאומיים, הישראליים והפלסטיניים.

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: united states, peace process, palestine, israel, benjamin netanyahu

עמיחי (עמי) אילון, היה מפקד חיל הים, ראש השב"כ העשירי, חבר כנסת ושר בלי תיק מטעם מפלגת העבודה. הוא עמד בראש יוזמת "המפקד הלאומי" לתמיכה ביוזמת שלום ישראלית-פלסטינית משותפת לו ולסרי נוסייבה. איילון הוא ממקימי הארגון הישראלי ''עתיד כחול לבן''. מאז דצמבר 2012 אילון מכהן כעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

גלעד שר שימש בעבר כראש צוות המו"מ הישראלי וכיום עומד בראש המרכז למשא ומתן יישומי במכון למחקרי בטחון לאומי בתל-אביב. 

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept