ישראל פולס

כך איבדה מפלגת העבודה את הפריפריה

p
המחבר
בקצרה
בזמן שמנהיגי המחנה הציוני ממשיכים לתקוף את נתניהו על קמפיין הבחירות שלו, הסיבות הברורות להפסד שלהם נמצאות במקום אחר לגמרי: שיעורי הקולות המזעריים שקיבלו בפריפריה.

בראיונות לתקשורת שהעניקו ראשי המחנה הציוני יצחק הרצוג וציפי לבני לאחר הפסדם בבחירות, הם הסבירו את הכישלון בכך שראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל ביום האחרון קמפיין גזעני שלוח רסן על חשבונם של ערביי ישראל.

בנוגע לעובדות הרצוג ולבני צודקים: נתניהו אכן נהג כאחרון הגזענים כשניסה לזרוע בהלה בקרב הציבור היהודי מפני נהירת הערבים לקלפיות, אבל שורשי תבוסתם נמצאים במקומות אחרים לגמרי. האשמת נתניהו בתבוסתם מראה על ניתוק ועל העדר מוכנות לחשבון נפש אמיתי.

הנתונים החד משמעיים המצביעים על כך שהמחנה הציוני לא הצליח לחדור אל לבו של הציבור המזרחי בפריפריה מספקים הסבר אחד להפסד בבחירות, שאינו קשור בשום דרך לקמפיין הגזעני של ראש הממשלה ברגע האחרון. את הקשר אפשר להתחיל לחפש בכמעט שני עשורים של של ניתוק, חוסר נוכחות והתעלמות מערי הפריפריה ומעיירות הפיתוח בצפון הארץ ובנגב - שם זכה המחנה הציוני לאחוזי תמיכה עלובים למדי, או במילים אחרות - פשוט קרס.

הטיעון הפטרוני שנשמע בימים האחרונים על כך שתושבי הפריפריה הם כפויי טובה כי הצביעו לליכוד במקום למפלגה בעלת סדר יום סוציאל-דמוקרטי כמו המחנה הציוני רק מוכיח את חומרת הנתק. האמת היא שרוב תושבי היישובים הללו אינם מצליחים להזדהות עם מפלגה שאמנם מזדהה כחברתית, אך נתפסת בעיניהם כתל אביבית, אשכנזית מדי ומרוחקת. אף שחברי כנסת מטעם העבודה, כמו שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, סתיו שפיר ואיציק שמולי הם סוציאל-דמוקרטים בנשמתם ועשייתם החברתית מוכחת – הרי שהתדמית הכללית של המפלגה שידרה ניתוק. לפי הנתונים, המחנה הציוני היא המפלגה החזקה ביותר ביישובים העשירים בישראל.

המחנה הציוני סיימה את הבחירות כמפלגה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים. אם מתעלמים מ-30 המנדטים של הליכוד מדובר בתוצאה סבירה וראויה. אך מניתוח של דפוסי ההצבעה עולה כי בכמה מערי הפיתוח היא נמצאת רק במקום השמיני. כך לדוגמה היה במגדל העמק, עיר פיתוח צפונית המונה כ-50 אלף תושבים, שעד 1977 המערך שלט בה ללא עוררין למרות הרוב של יוצאי עדות המזרח. הפעם הליכוד קיבל שם כמעט 30 אחוזים מהקולות, אחריו ש"ס, יחד של אלי ישי, ישראל ביתנו, יהדות התורה, הבית היהודי, כולנו של משה כחלון - ורק במקום השמיני המחנה הציוני עם שני אחוזים מהקולות.

דוגמה אחרת היא שדרות, עירו של מקום 8 ברשימת המחנה הציוני, שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ. פרץ הוא יליד מרוקו, שכיהן בעבר כראש העיר. שדרות היא עיר פיתוח דרומית מוכת קאסמים הסובלת גם מבעיות אבטלה. תושביה מתוסכלים מתוצאות מבצע צוק איתן, וסובלים מבעיית אבטלה, יוקר מחייה וריחוק מהמרכז. אבל כמעט 43 אחוזים מהם הצביעו לליכוד, אחריה בהפרש ניכר לישראל ביתנו (11 אחוזים), לבית היהודי, לש"ס ורק במקום החמישי המחנה הציוני עם כשבעה אחוזים. דפוסי ההצבעה האלה חוזרים על עצמם כמעט בכל ערי הפריפריה.

אם בתחילת שנות התשעים בלטו במפלגת העבודה מועמדים מזרחיים, נציגי שכונות וערי פיתוח שאפשרו לתושבים שלהן להזדהות עם המפלגה, בשנים האחרונות השתנה המבנה האנושי של התנועה והיא הפכה ליותר אשכנזית ותל אביבית. רשימת העבודה לכנסת ב-1992 בראשות יצחק רבין כללה את משה שחל, עמיר פרץ, פואד בן אליעזר, רענן כהן, רפי אדרי, דליה איציק, רפי אלול, אביגדור קהלני, שלמה בוחבוט, אלי דיין, ניסים זווילי, ישראל קיסר, שמעון שטרית ויוסף וענונו. חלק מהשמות האלה נמנו על צמרת המפלגה. בקמפיין הבחירות אז רבין הסתובב בעיירות הפיתוח עם הגלריה הזו, ולתושבים היה קל להתחבר אליהם.

רשימת המחנה הציוני לבחירות לכנסת ה-20 אינה דומה לזה כלל. הצמרת, למעט פרץ, היא אשכנזית: יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ', מנואל טרכטנברג – כולם אגב מתגוררים בתל אביב, כך גם מירב מיכאלי, עומר בר לב, סתיו שפיר, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ומיכל בירן. במצב כזה, גם איתן כבל ודני עטר, שניהם ממוצא מזרחי, הולכים לאיבוד בקמפיין.

מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם ואיש מפלגת העבודה, אינו מופתע מהתוצאות. הוא, למשל, חשב שזו טעות לא לשריין בצמרת הרשימה את הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, שאול מופז, היות והוא גם ביטחוניסט וגם מזרחי, עם סיפור חיים שבפריפריה יכלו להזדהות איתו.

בשיחה עם אל-מוניטור אומר ביטון: "מופז זו לא הטעות היחידה שנעשתה. מדובר בהתעלמות של שנים שהחלה מאז ממשלת רבין השנייה בתחילת שנות התשעים. רבין היה נקודת אור אחרי שנים של שלטון הליכוד. הוא היה אדם שבפריפריה הצליחו להזדהות איתו, אבל למעשה, מאז רבין העבודה לא חזרה לפריפריה. המפלגה מכרה את כל הסניפים, כך שאפילו לא הייתה לה נוכחות פיזית במקומות האלה וזה סימבולי. אני חי כאן ואני רואה: ישראל ביתנו, ש"ס והבית היהודי נוכחים כאן, הם מוטמעים בינינו ומפלגת העבודה אינה מורגשת, לא קיימת. המחשבה שבגלל שיש למפלגה מצע חברתי יצביעו לה היא שגויה".

לדברי ביטון, אחת הסיבות המרכזיות להצבעה לליכוד ב-2015 נעוצה עדיין באותה הכרת התודה למנהיג התנועה מנחם בגין מסוף שנות ה-70'. "הייתה אז השקעה בשיקום שכונות ובמתנ"סים ויש כאן הכרת הטוב", הוא אומר, "הליכוד היא מפלגה שהרבה יותר מוטמעת כאן, יש לה זהות והיא רלוונטית. לזהות יש תפקיד מכריע. ברשימה של המחנה הציוני אין אפילו אדם דתי אחד. אז אין נרטיב דתי, ואין נרטיב מזרחי בפרונט, ואין גם נרטיב רוסי בפרונט. בסופו של יום אנשים הצביעו ויצביעו לפי זהויות".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: tzipi livni, israeli politics, israeli elections, israeli-arabs, israel, isaac herzog, benjamin netanyahu, arab israelis

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept