האו"ם ורוסיה מובילות את הדיפלומטיה בנושא הסורי

היחסים בין רוסיה למצרים עוברים ל"שלב חדש"; היוזמות של האו"ם ושל רוסיה הן לעת עתה התקווה היחידה לפתרון פוליטי בסוריה; ארדואן מקדם את "חוק ביטחון הפנים".

al-monitor .

נושאים מכוסים

united states, united nations, turkey, syria, russia, recep tayyip erdogan, peace, diplomacy

פבר 15, 2015

ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במצרים ב-10-9 בפברואר מסמן "שלב חדש" בדיפלומטיה הרוסית במזרח התיכון.

למרות הידרדרות היחסים עם ארצות הברית ומדינות נאט"ו בסוגיית אוקראינה, מקסים סוחוב כותב ש"רוסיה בהחלט אינה מבודדת, ואילו אירופה כבר איננה הארץ המובטחת עבור מדינה שמחפשת הכרה בהשפעתה הגלובלית".

ויטאלי נאומקין מדווח שלמצרים ולרוסיה יש "עמדות משותפות בכמה נושאים אזוריים; אינטרסים דומים וקרובים (במיוחד בסוגיית המלחמה בטרור הבינלאומי); רקורד מוצלח של שיתוף פעולה בילטראלי בחזיתות שונות; ויחסי אמון אישיים וחזקים בין המנהיגים".

ההנהגה במצרים מתוסכלת מהנזיפות ומדברי הביקורת של ארצות הברית כלפי התנהלותה; וכן מהדיונים המבלבלים - מנקודת מבטה של קהיר - על התנאים של האמריקאים למתן סיוע צבאי. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי אמנם לא מתכוון לנתק את הקשרים הארוכים של מצרים עם ארצות הברית, אבל האפשרות לקבל מרוסיה סיוע וכלי נשק עשוי להשלים את מה שנתפס בעיני כמה גורמים בקהיר כתמיכה אמריקאית מהוססת, במיוחד כשמצרים ניצבת בפני איום מתמשך של עליית הטרור בחצי האי סיני.

כפי שדיווח השבוע כתב בסיני, המלחמה בטרור הפכה לנושא בוער במיוחד על סדר היום של מצרים.

נאומקין מוסיף שרוסיה רואה במצרים גם בת ברית למאמצי התיווך לקראת פתרון פוליטי בסוריה.

"מרחב שלם של הזדמנויות לשיתוף פעולה בין קהיר למוסקבה נפתח כעת, וכל אחד מהצדדים הכפיל את מאמצי התיווך שלו בניסיון למצוא פתרון לסכסוך בסוריה. עוד לפני הפגישה - הראשונה מסוגה - שנערכה במוסקבה בין 26 ל-29 בינואר וכללה נציגים מהאופוזיציה הסורית, מהחברה האזרחית ומהמשטר, נפגשו בקהיר מנהיגי האופוזיציה, אף שלא נכחה במקום משלחת מטעמו של המשטר הסורי. אינני פוסל את האפשרות כי בעקבות ביקורו של הנשיא הרוסי בקהיר, יסכימו הצדדים לשלב כוחות במסגרת יישוב הסכסוך בסוריה. אין ספק שזה יגדיל משמעותית את הסיכוי לפתרון מוצלח של הסכסוך".

רוסיה והאו"ם דוחפות לפתרון בנושא הסורי

אפשר בהחלט להבין פרשנים מסוימים שמתייחסים בביטול לוועידת מוסקבה, בהתחשב באכזבות הדיפלומטיות של ארבע השנים האחרונות, בקונפליקט שהותיר 150 אלף הרוגים, 7.6 מיליון עקורים, 3.2 מיליון פליטים, 12.2 מיליון איש הזקוקים לסיוע הומניטרי ולפחות 680 אלף פצועים, כך על פי דו''ח של האו"ם.

ארצות הברית החליטה לצאת מהמשוואה הדיפלומטית לאחר קריסתה של ועידת ז'נבה 2 שכינסה נציגים בינלאומיים כדי לדון בסוריה בשנה שעברה. היוזמה נותרה על כן בידי רוסיה והאו"ם, שקיבלו את ברכתה של ארצות הברית, וגם לאיראן שמור תפקיד מכריע - מגמה שאנחנו עוקבים אחריה מקרוב בטור הזה.

ראשי דמויות מרכזיות באופוזיציה הסורית לא הורשו להשתתף בוועידת מוסקבה ב-29-26 בינואר כנציגי סיעות האופוזיציה כמו למשל הקואליציה הלאומית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים (SOC), ארגון הגג שנמצא בטורקיה. ראשי SOC וגם מנהיגי אופוזיציה אחרים מחוץ לסוריה, החרימו את הוועידה. פרט לנציגי המשטר הסורי, כללו באי הוועידה במוסקבה נציגים מהאופוזיציה הפוליטית ותומכי רפורמות שיושבים בתוך לסוריה.

היעדרם של ראשי SOC ושל שאר נציגי אופוזיציה ללא ספק הגבילה את הפוטנציאל של הוועידה לחולל שינוי, אך האם יש להתייחס בביטול לתפקידם של ראשי האופוזיציה הפנימית בסוריה? המשתתפים הסכימו על רשימה של 11 סעיפי "עקרונות מוסקבה", וכן על ארבעה סעיפים של "פנייה לקהילה הבינלאומית" – המאששת את הצורך להילחם בארגוני טרור כמו המדינה האיסלאמית (דאע"ש), מביעה התנגדות להתערבות מבחוץ, וקוראת להגברת הסיוע ההומניטרי תוך הסכמה לשוב ולהיפגש תוך חודש.

על תוצאות השיחות הוכרז במסיבת עיתונאים. ויטאלי נאומקין, שניהל את הדיונים וסייע בניסוח "עקרונות מוסקבה", הודה באפשרות שארגונים נוספים ימלאו תפקיד בשיחות עתידיות: "כמובן שהפגישות במוסקבה אינן חותרות בשום צורה תחת המאמצים שמוביל האו"ם. להפך, הייתי אפילו מעז ואומר ש[השליח המיוחד של האו"ם בסוריה] סטפן דה מיסטורה מוזמן להיות מעורב בתהליך שמקדמת מוסקבה".

הבליץ הדיפלומטי של דה מיסטורה לא איחר לבוא. ב-2 בפברואר אמר השליח לוועידת החוץ של פרלמנט האיחוד האירופי: "איראן, סעודיה, טורקיה ורוסיה חייבות לקחת חלק בשיחות; בלעדיהן לא נגיע למסה הקריטית הדרושה למציאת פתרון". ב-7 בפברואר הוא שיבח את השיחות במוסקבה, ואף דן במינכן עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בתוכנית האו"ם להשיג "הקפאה מקומית" בחאלב.

לאיראן יהיה תפקיד מכריע בכל פתרון פוליטי, וגם היא תומכת במאמציו של דה מיסטורה. לברוב נפגש ב-7 בפברואר עם שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, באותו יום שבו פגש את דה מיסטורה כדי לדון במזרח התיכון.

הפגישה המרכזית במסע הדילוגים של דה מיסטורה הייתה עם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד והתקיימה בדמשק ב-11 בפברואר. בסוכנות החדשות הרשמית הערבית של סוריה דיווחו ב-11 בדצמבר שאסד ודה מיסטורה "דנו באופן חיובי וקונסטרוקטיבי בפרטים החדשים שבתוכניתו של דה מיסטורה להקפאת הלחימה בחאלב. אסד חזר על המחויבות הסורית לתמוך בכל יוזמה או רעיון שיוביל לפתרון המשבר ולהגנה על חייהם של התושבים ועל מוסדות המדינה".

הדוברת של דה מיסטורה, ג'ולייט טומה, הסבירה את דבריו של שליח האו"ם בנוגע לתפקידו החיוני של אסד בתהליך לקראת לסיום המלחמה בסוריה.

"הרשויות בסוריה צריכות להיות חלק מהפתרון ארוך הטווח", אמרה טומה לניו יורק טיימס בביירות. וכך נכתב בטיימס: "ביחס למר אסד, הוסיפה [טומה] ואמרה, 'כדי שתחול ירידה באלימות, הוא [אסד] צריך להיות חלק מהפתרון' כנציגן של הרשויות בסוריה. 'אסד אינו עומד לבדו', אמרה. 'הוא מייצג את המוסדות בסוריה, וגם אותם חובה עלינו לשמר הם אלה שמספקים שירותים וימשיכו לספק אותם'".

קשה לומר אם הפעלתנות הדיפלומטית הרבה הזו תקדם באמת "הקפאה" בסכסוך בחאלב, או תפתח איזה פתח לפתרון פוליטי. דה מיסטורה מבין שהאמירה "אסד צריך לרדת מהבמה" תעורר בהכרח התנגדות דיפלומטית אצל אלו שחותרים לסיום המלחמה, ולא להמשכה. שליח האו"ם יודע שבלי אסד אין הפסקת אש, לא בחאלב ולא בשום מקום אחר. וללא הפסקת אש אין קץ להרוגים, לעקורים ולפליטים, ואין סיכוי לסיוע הומניטרי. גם אין סיכוי לשינוי פוליטי, עם אסד או בלעדיו, עד שהתותחים יפסיקו לרעום - כולל התותחים של אסד. שינוי פוליטי כוללני, עם ביזור של סמכויות הנשיא על חשבון סמכויותיו של אסד, יספק גיבוי פוליטי משלים למלחמה נגד דאע"ש.

ההתרחשויות בסוריה תלויות במאמצים הדיפלומטיים של האו"ם, של רוסיה ושל איראן. וושינגטון הרימה ידיים - לפחות לעת עתה - ובמקום זה היא עסוקה בעיקר בדיון בבקשתו של הנשיא ברק אובמה להשתמש בכוח צבאי נגד דאע"ש, כפי שמדווח ג'וליאן פקה, בלי התייחסות כמעט או בכלל לנושא הפתרון הדיפלומטי בסוריה. ב-17 בפברואר יציג דה מיסטורה בניו יורק את הדו''ח שלו למועצת הביטחון ולמזכיר הכללי של האו"ם באן קי-מון.

המגמה האוטוריטרית של ארדואן

טורקיה, שהפכה בעל כורחה כמעט בת ברית במלחמה נגד דאע"ש, הפנתה השבוע את תשומת לבה פנימה לדיון ב"חוק לביטחון פנים"; המבקרים טוענים שהחוק החדש יהפוך את ארצם כמעט למדינת משטרה.

סמיח אידיז כותב: "הסעיף השנוי ביותר במחלוקת בטיוטת החוק מרשה למשטרה להשתמש בנשק חם נגד מפגינים שמשליכים בקבוקי תבערה או 'כלי נשק דומים', כפי שזה מוגדר בעמימות רבה, גם אם אלה מושלכים רק על מבני ציבור.

"מנהיגי האופוזיציה מהפרלמנט וארגונים לזכויות אדם חוששים שזה יגביר את השימוש בכוח קטלני מצד כוחות הביטחון של טורקיה, וממילא מבקרים כבר את המשטרה על שהיא עושה ככל העולה על רוחה ומשתמשת בכוח מופרז, למרות המגבלות החוקיות. טיוטת החוק גם מטילה עונש מאסר של חמש שנים על מפגינים שחובשים מסכות סקי או מכסים את פניהם בדרכים אחרות".

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תומך נלהב בחוק, וטוען שחיוני להעביר אותו כדי להגן על הדמוקרטיה.

הגנה על חוק מדכא באמצעות התייחסות לקלף הדמוקרטיה נשמעים אמנם כמו דבר והיפוכו, אך יש להתייחס להצהרותיו של ארדואן קודם כל כחלק מהפרויקט המתמשך שלו לעצב את דעת הקהל ולפקפק בעובדות בשטח.

מוסטפא אקיול כותב שהנטייה הזו נחשפת במלואה במסע הצלב שמנהל לאחרונה נשיא טורקיה נגד שיעורי הריבית:

"ארדואן המשיך לקדם תיאוריה יוצאת דופן של מקרו כלכלה, שעל פיה שיעורי ריבית גבוהים מובילים לאינפלציה גבוהה (התיאוריה הכלכלית המקובלת מדברת על ההפך, כפי שמוסבר כאן: בין שיעורי הריבית לאינפלציה קיים יחס הפוך, ולא ישר). אך ארדואן מתעקש על התיאוריה האישית שלו".

לפולחן הזה של ארודאן כמי שלעולם אינו טועה יש השלכות חמורות גם על מפלגת הפיתוח והצדק (AKP).

אקיול מדווח: "ההצלחה פיתתה את AKP לחזור למקורות האיסלאמיסטיים שלה ולקדם נרטיב שאפתני הרבה יותר של בניית סדר אזורי חדש, ואפילו של סדר עולמי חדש. בה בעת, ארדואן הפך למנהיג בלתי מעורער, שאינו מטריד את עצמו בעובדות ויוצר לעצמו עובדות משלו, כפי שחזו האידאולוגיה האיסלאמיסטית והאינטואיציה יוצאת הדופן שלו. בעיני חסידיו הנלהבים ביותר, הוא איננו רק מנהיג פוליטי שמנסח מדיניות פרגמטית. הוא מנהיג טוטאלי שמגדיר מחדש את הכל".

אך ארדואן איננו שליט ללא עוררין; לאחרונה נתגלעו מתחים בינו לבין מנהיגים נוספים במפלגתו שלו.

אמברין זמאן כותבת שהתפטרותו של רב המרגלים הטורקי, הקאן פידאן, ואי-רצונו של ראש הממשלה אהמט דבוטאולו לצמצם את תפקידו, הציתו חרושת של שמועות פרועות: "אחרי 13 שנה בשלטון, האם AKP נסדקת? הייתכן שארדואן מאבד את אחיזתו? רבים דורשים לדעת".

זמאן כותבת שכנראה לא די בסדק קטן כדי להפיל את ארדואן: "דבוטאולו ופידאן אולי ניצחו במהלך הזה כנגד הנשיא, אך ניצחונם במלחמה הכוללת אינו מובטח".

מאמרים מומלצים

שקט, בוחרים: מדינת פלסטין חייבת להתאזר בסבלנות
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
בדחייתו את התכנית, אבו מאזן אינו מוותר על פיתוי כלכלי גדול
יוסי ביילין | דונלד טראמפ | פבר 16, 2020
למה בדיוק מצפה סודאן מישראל?
רינה בסיסט-ברושנין | | פבר 5, 2020
בין וושינגטון, מוסקבה לסודאן – נתניהו עצר את דימום המנדטים
מזל מועלם | | פבר 4, 2020
האם צפוי עימות ימי בין ישראל לטורקיה?
Joshua Krasna | תיאום ביטחוני/הגנה | ינו 23, 2020