ישראל פולס

המשבר בהר הבית: כשקרי רוצה - הוא יכול

p
המחבר
בקצרה
הטיפול המוצלח של ג'ון קרי במשבר בהר הבית מוכיח שארה"ב מסוגלת – אם רק הייתה רוצה בכך – לאלץ את ישראל והפלסטינים לפתור את הסכסוך ביניהם.

נפתח בחדשות הטובות: מזכיר המדינה ג'ון קרי הצליח להנמיך את הלהבות בהר הבית, שאיימו להבעיר את האזור ולקומם על ישראל מאות מיליוני מוסלמים. שר החוץ של המעצמה החזקה בעולם גרר את ראש הממשלה בנימין נתניהו לארמון המלוכה בעמאן, הסתודד עם הנשיא מחמוד עבאס והטריח לקו הטלפון את נשיא מצרים עבד אל פתאח א-סיסי. כל זאת, כדי להגיע להסדר שיאפשר לגברים מוסלמים שלא זכו עדיין להגיע לגיל 50 להתפלל במקום השלישי בחשיבותו לאיסלאם. במסיבת עיתונאים שקיים ביום חמישי שעבר (13 בנובמבר) בעמאן הפליג קרי בשבחם של "כל המנהיגים, במיוחד ראש הממשלה נתניהו והנשיא עבאס שהבהירו...את שאיפתם לעצור את ההסלמה ולנוע לכוון הנכון". ואולם, השבחים מגיעים יותר מכל לקרי עצמו. למרבה החרדה והצער, היחסים בין נתניהו לעבאס מזכירים זוג בהליכי גירושין שרגשי הטינה ויצר הנקם גוברים אצלם על הדאגה לשלום הילדים ולרווחתם. ללא הסיוע של יועץ הנישואין מוושינגטון, השניים לא היו מצליחים להגיע להסכם על הסדרי תפילה בהר הבית.

חדשה טובה נוספת היא נכונותו של נתניהו לאפשר לגורמים חיצוניים להתערב, קבל עם ועולם, במחלוקת הנוגעת במקום הנחשב אצלו ל"סלע קיומנו". ראש הממשלה - שדוחה בתקיפות את הביקורת על בנייה למגורים בירושלים, בטענה שישראל היא הריבון בבירה ושמעמדה של העיר זהה לזה של תל אביב - נסע לבירה ערבית כדי לדון במשבר במתחם הזה. זאת אף זאת, בהסכימו להתיר לפלסטינים צעירים להיכנס להר הבית, נתניהו שחט במו ידיו את פרת הביטחון הקדושה ביותר שלו: ביטחונם של אזרחי ישראל. מגבלת הגיל הוטלה במקום עקב "צורכי ביטחון", והנה בין לילה עלייה של גברים פלסטינים בני 49 להר הבית אינה מסכנת את ביטחונם של היהודים. כך נקבעו בשבוע שעבר שני תקדימים חשובים ליום שבו יתקיים משא ומתן אמיתי על הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים; הראשון - ירושלים היא נושא למשא ומתן. השני - ביטחון הוא עניין יחסי.

החדשות הרעות טמונות בהכרזתו של קרי כי ארצות הברית תהיה מוכנה לפתוח במשא ומתן הזה, רק בתנאי שהצדדים עצמם יתחילו ליצור את האקלים המתאים. "כולנו מודעים לאתגרים שמציגה המתיחות הנוכחית. כולם מבינים את התסכולים העמוקים שמצטברים אצל שני הצדדים" אמר המזכיר. "זו הסיבה שבמשך תשעה חדשים היינו עסוקים במשא ומתן, ושבגללה היינו כולנו רוצים להגיע ליום שבו ניתן יהיה לחדש את המאמץ שיוביל לשלום, שכפי שכולנו יודעים הוא המענה היסודי היחיד לסכסוך". כל מילה בסלע. אכן, "המתיחות הנוכחית" סביב השמועות על הפרת הסטטוס קוו בהר הבית קשורה באופן הדוק לתסכול מנוכחותו המתמשכת של הכיבוש ומהתפוגגות התקווה שהתהליך המדיני בניהולו של קרי יביא לסיומו.

על אף זאת, קרי העדיף להסתפק בטיפול בסימפטום התורן של הסכסוך - הסטטוס קוו בהר הבית - והציע לבני הזוג להתקשר אליו כשיהיו בשלים לדון בשורשי המחלה - הסטטוס קוו במשא ומתן על הסכם גירושין הוגן. נראה שהמזכיר בלבל את היוצרות בין סיבה לתוצאה; במשך יותר מ-21 שנה מאז שהחליטו על שלום בית, בילו הצדדים את רוב זמנם ביצירת סערות קטלניות ובפיזור רוחות רעות. כמה שנים ילדי שני העמים צריכים עוד לסבול עד שהאקלים המזרח תיכוני יניח את דעתו של האפוטרופוס האמריקאי וישכנע אותו לשוב לבקר באזור? האם האקלים ישתפר כשארה"ב תטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין או לאחר שהפלסטינים יתבעו את ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי?  

בשורת המעורבות על תנאי של ארה"ב מתחברת לחברות על תנאי בממשלת נתניהו, אותה השמיעה שרת המשפטים ומנהיגת "התנועה" בכנס בתל אביב באותו היום בו התקיימה מסיבת העיתונאים בעמאן. נושאת דגל פתרון שתי המדינות בממשלה ממתינה כנראה למזג האוויר המתאים ליציאה מקואליציית נתניהו-ליברמן-בנט. "אני שואלת את עצמי כמעט כל יום האם אני עדיין צריכה להיות בממשלה", אמרה לבני, "אני מניחה שיגיע הרגע שבו אני אגיד – 'עד כאן'". מקורביה של לבני אמרו בשבוע שעבר לאל-מוניטור שהיא תמימת דעים עם השר הפורש עמיר פרץ מסיעתה, שטען כי נתניהו נותר איש ימין חסר פשרות. אבל לבני חוששת, ובצדק, מדין הבוחר. על פי סקר שפורסם בסוף השבוע [15 בנובמבר] בערוץ 1, אילו החליטה לבני לומר היום "עד כאן" ומובילה להקדמת הבחירות, מפלגתה הייתה צונחת משישה לשלושה מנדטים, ואילו גוש הימין (בלי חרדים) היה מטפס מ-43 מנדטים כיום ל-55 מנדטים. אחת הסיבות המרכזיות לעליית הימין ולירידת גוש המרכז-שמאל, נעוצה בהצלחתו של נתניהו לגלגל את כישלון התהליך המדיני לרגליהם של עבאס וחמאס.  

הרגע שלבני נכספת אליו הוא זה שבו ארה"ב תפסיק להמתין ל"שינוי האקלים". עתיד המזרח התיכון אינו מזג האוויר. מנהיגות אמריקאית אמיצה ובעלת חזון יכולה וצריכה להשפיע עליו, ולא רק לדבר. כל שעליה לעשות הוא להניח על השולחן את מתווה הנשיא קלינטון מדצמבר 2000 - שהתמודד עם כל המוקשים, כולל פצצת הר הבית. הגיעה השעה שהציבור הישראלי יחדל להלך בין הטיפות ויבחר בין שתי חלופות: מדינה יהודית ודמוקרטית קטנה ואהודה, או מדינת אפרטהייד גדולה ומבודדת.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: temple mount, palestinian-israeli conflict, palestine, mahmoud abbas, john kerry, jerusalem, israel, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept