ישראל פולס

המדיניות של נתניהו: לדרוך במקום, להפחיד מפני שינוי

p
המחבר
בקצרה
מעשיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מחדליו והרטוריקה שלו, מעידים כי ניתוח מצבה של ישראל מוביל אותו למסקנה שהצעד הנכון ביותר הוא לא לעשות דבר..

ראש הממשלה בנימין נתניהו מייחד בשבועות האחרונים מאמץ מיוחד לעצור את הסחף הדיפלומטי נגד ישראל בבירות אירופה. כפי שציין אורי סביר בטורו האחרון באל-מוניטור (9 בנובמבר), מתרבים הסימנים לכך שאם המדינות המובילות באיחוד האירופי יחליטו להסיר את הכפפות במאבקן נגד מדיניות ממשלת הימין בישראל, ממשל אובמה לא ימהר להשתמש בנשק הווטו הוותיק. הנשק של נתניהו בקרב הבלימה שהוא מנהל על נפשה של אירופה מתמצה בשאלת המחץ שהוא יורה לעבר אורחים מהיבשת השכנה: "אמרו לי בבקשה, על איזו מדינה באזור הזה אתם יכולים באמת לסמוך? על סוריה? על עיראק? על ירדן? על מצרים?" התשובה ידועה כמובן ואף די מדויקת: ישראל היא המדינה היציבה ביותר במזרח התיכון, והיחידה שדוגלת בערכים מערביים-דמוקרטיים.

הצגתה של ישראל כבועה של נורמליות יהודית-נוצרית שוחרת טוב, שנקלעה לסביבה מזרח תיכונית-מוסלמית עוינת, באה לידי ביטוי בנאומו של נתניהו בטקס האזכרה לראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין (5 בנובמבר). "תמיד התגאינו בדמוקרטיה שלנו שהיא חריגה בנוף שסובב אותנו", התפעל האיש שהיה שותף להסתה נגד רבין שקדמה לרצח, והוסיף: "מדינת ישראל איננה מדינה אלימה, את זה אנחנו רואים בבירור מול מה שמתרחש סביבנו; כורתי ראשים, משספי גרונות, כיתות יורים, מוציאים להורג וכדומה. החריגות של מדינת ישראל בנוף הזה היא בולטת".

אכן, אם מניחים אותה על סקלה מזרח תיכונית, לצדם של דאע"ש, משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה ואפילו בשכנות לממשלו של הגנרל עבד אל פתאח א-סיסי במצרים, הדמוקרטיה הישראלית זוהרת באור יקרות. ואולם, כשישראל תובעת מהאירופאים לשפוט אותה בכלים מערביים, עליה להביא בחשבון שהערכים שלהם אינם כוללים כיבוש מתמשך שסופו אינו נראה באופק. באירופה מעולם לא קיבלו את הטענה שנתניהו השמיע בשבוע שעבר [7 בנובמבר] באוזניי שרת החוץ של האיחוד, פדריקה מוגריני, כי ההתנחלויות אינן מכשול לשלום.

השאלה הנכונה איננה, כפי ששאל נתניהו, מי המדינה הכי נפלאה במזרח התיכון, אלא איזו מדינה המתיימרת לשאת את דגל הדמוקרטיה וזכויות האדם הייתה מרשה לעצמה בשנת 2014 להפקיע אדמות מזרים כדי ליישב עליהן את אזרחיה? איזו מדינה מערבית מונעת זכויות בסיסיות ממיליוני בני אדם שחיים תחת שלטונה? כיצד האיחוד האירופי היה נוהג במדינה חברה, אם זו הייתה נוהגת במיעוט היהודי שבה כפי שישראל נוהגת במיעוט הערבי שבה?

להגנתו של נתניהו צריך לציין, שאין לו זכויות יוצרים על הגישה המתנשאת והצדקנית כלפי הסביבה שבה ישראל חיה. בראיון לניו-יורק טיימס בכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב-1897, הבטיח בנימין זאב הרצל כי הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל תיצור עבור אירופה "מעוז קדמי חדש נגד הברבריזם האסיאתי". מקס נורדאו, עוזרו הקרוב של הרצל, טען  בנאומו באותו קונגרס כי עמי אסיה הם "מנוונים". ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק תיאר לפני יותר מ-20 שנה את ישראל כ"ווילה בג'ונגל", ומאוחר יותר שדרג את האנלוגיה ל"נוה אואזיס באמצע המדבר" שמסביבו "כל העולם גועש". ועם זאת, ברק הדגיש כי בשעה שיד אחת אינה מרפה משמורת ההדק, על היד השנייה לגשש ללא הרף אחר אפשרות להסדר עם השכנים.

בספר "רטוריקה פוליטית: מנהיגים ישראלים במצבי לחץ", אפיין ד"ר נדיר צור, מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, את ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין בכהונתו השנייה, כ"מנהיגים מעצבים". בנוסף לסיפוק צרכי הכלל הבסיסיים, מסביר צור, שלושתם הותירו חותם על ידי שינויים ושיפור במצבה של ישראל. בטקס הזיכרון לרבין אמר נתניהו ש"כולנו שותפים" לתקווה שהייתה לראש הממשלה הנרצח כי המהלכים המדיניים שנקט ייצרו "אי של שלום בתוך האוקיינוס השוצף". ועם זאת, הוא הוסיף מיד, "אבל, איננו משפילים את עינינו ומתעלמים ממה שקורה סביבנו." איזה מהלך מדיני של נתניהו יצר "אי של שלום"? אכן, הוא אינו מתעלם ממה שקורה סביבנו; אין דבר שהוא עושה טוב יותר מהתרעה מפני "האוקיינוס השוצף" שמסביבנו.  

ביום שבו נשא נתניהו את הדברים האלה, שר החוץ האמריקאי לשעבר, ד"ר הנרי קיסינג'ר הציג את משנתו בפני חברי המועצה ליחסי חוץ בניו יורק. "הצעד הראשון בקבלת כל החלטה בתחום מדיניות החוץ חייב להיות ניתוח המצב והתמודדות עם השאלה היכן אנו עומדים", הציע המדינאי הנודע. "השאלה הבאה", אמר, "צריכה להיות לאן הולכים, בלי קשר למה שאנו עושים ולאיזה כיוון עלינו ללכת". אחרי שאתה משיב לשתי השאלות הללו, עליך להגדיר את מגבלות האפשרי, הסביר קיסינג'ר, והזהיר כי הצבת מטרות החורגות מיכולת הקיבול של המערכת, תגרום לפיצוצה.

"מדינאי גדול פועל בתוואי החיצוני של מסגרת האפשרי, על בסיס ניתוח מדוייק", סיכם קיסינג'ר, "זהו ההבדל בין גדולה לבינוניות". מעשיו של נתניהו, מחדליו והרטוריקה שלו מעידים כי ניתוח מצבה של ישראל מוביל אותו למסקנה שהצעד הנכון ביותר הוא דריכה במקום, מלווה בהפחדה מפני כל שינוי. אך המטרה העליונה של נתניהו - הנצחת הכיבוש והכנעת הפלסטינים - חורגת משורה ארוכה של מגבלות חיצוניות: החל מהבעיה הדמוגרפית, דרך מצבה של הדמוקרטיה הישראלית ועד לסכנת אובדן הסכמי השלום עם מצרים וירדן, ביטולה של יוזמת השלום הערבית והתרופפות התמיכה האמריקאית והאירופית. 

על פי האבחנה של ד"ר קיסינג'ר, במקרה הטוב נתניהו הוא מדינאי בינוני. או כפי שהיטיב לנסח השר המתפטר, עמיר פרץ: נתניהו אינו הפתרון, הוא הבעיה.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yitzhak rabin, politics, palestinians, occupation, israel, ehud barak, democracy, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept