ישראל פולס

הבגידה של ציפי לבני במחנה השלום

p
המחבר
בקצרה
ציפי לבני קוראת השכם והערב, מעל כל במה, לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, אך אינה עושה דבר כדי להילחם על כך (לתעד עצמה קורעת כרזה פרו פלסטינית ביוון אינו נחשב). נוכח המשך הקיפאון המדיני, שרת המשפטים צריכה להישיר מבט אל בוחריה ולפרוש מהממשלה.

"ביום כיפורים האחרון, חמישה חודשים אחרי שעזבתי את הכנסת, ישבתי עם המשפחה במהלך הצום וסיפרתי לבנים שאני נקראת לדגל. שהציבור בישראל הולך לבחירות כשלהרגשת רבים כמוני מצבה של ישראל מתדרדר, אין אלטרנטיבה אישית או רעיונית לראש הממשלה ואין מי שמייצג את עמדתנו בנושאים הקריטיים ביותר לעתיד ישראל. שאלתי אותם לדעתם. 'תילחמי', הם ענו לי, 'תילחמי בשבילנו'...  אז באתי להילחם".

זה היה הקטע הפותח בנאום הקאמבק של ציפי לבני, אותו נשאה כשהכריזה על הקמת מפלגת "התנועה" [27 בנובמבר 2012, כחצי שנה לאחר פרישתה מהחיים הפוליטיים בעקבות תבוסתה לח"כ שאול מופז]. בזמן הנאום הפגינו מחוץ לאולם אנשי מפלגת העבודה. הם האשימו את לבני בפיצול מיותר של מחנה השמאל-מרכז, כך שבמקום להצטרף למפלגה קיימת היא מקימה אחת נוספת.

אבל לבני כלל לא הביטה לאחור וסירבה לכל היוזמות לאחד את גוש השמאל-מרכז כדי להציב אלטרנטיבה לבנימין נתניהו. ביוהרה אופיינית סירבה להיות מספר 2 של יאיר לפיד או של שלי יחימוביץ', שעל פי הסקרים השיגו תוצאות גבוהות משלה.

אחרי הבחירות הייתה לבני הראשונה להתייצב עם ששת המנדטים שלה בממשלתו של נתניהו. בתום משא ומתן קצרצר היא קיבלה לידיה את תיק המשפטים ואת ניהול המשא ומתן עם הפלסטינים, ומונתה לחברה בקבינט המדיני-ביטחוני. את חבירתה לאיש לו היא בזה במשך שנים, הסבירה בכך שניתנה לה ההזדמנות להביא לסיום הסכסוך עם הפלסטינים.

השר לשעבר חיים רמון, איש מחנה לבני ב"קדימה", נדהם מהמהלך. בשיחות סגורות אמר עליה כי גרמה נזק למחנה השמאל-מרכז והעניקה לביבי במתנה את ששת המנדטים שלה.

שנה וחצי בתוך ממשלת נתניהו השלישית, שמכתיבי הטון בה הם ליברמן ובנט, דברי הביקורת הקשים של רמון על לבני מדויקים עד כאב. התהליך המדיני התפוצץ באפריל האחרון [2014], וזמן קצר לאחר מכן נקלעה ישראל שלא מרצונה להתדרדרות ביטחונית שהחלה בחטיפה ורצח של שלושה נערים והתגלגלה לכדי מבצע צבאי ממושך "צוק איתן".

במהלך המבצע ובעיקר לקראת סופו, השמיעה לבני את קולה בזכות הצורך הדחוף בחידוש התהליך המדיני, ולפי פרסומים בעיתונות הישראלית אף נקלעה לעימות קולני בקבינט עם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. "להסתפק בסיום לחימה כמו עכשיו ולא לעשות כלום זו טעות", גערה לבני ביעלון.

בראיונות שהעניקה עם סיום "צוק איתן" הזהירה ש"הולכת להיות אינתיפאדה מדינית", וציינה כי אם ישראל לא תנהל משא ומתן עם אבו מאזן "נהיה מבודדים".

כמו תמיד לבני נשמעת משכנעת וחדורת אמונה, וכמי שאומרת דברים נכונים ואמיצים. לאיש גם אין ספק בכך שלבני, נסיכת הליכוד שהתפכחה, מאמינה ברעיון שתי המדינות ובסופיות הסכסוך. זה הרי מה שהביא לה את ההישג הגדול של 28 מנדטים בבחירות 2009.

הגיע הרגע שבו צריך לשאול את לבני מה היא עושה כדי להילחם על האג'נדה הזאת אשר למענה היא חזרה למשחק הפוליטי, שעל פי עדותה כלל אינו אהוב עליה ואף מסב לה סבל.

דווקא כעת, כשצצות הזדמנויות לבריתות אזוריות חדשות מול חמאס והתנועות האסלאמיסטיות האחרות, יכלה לבני לנסות לדחוף בכל כוחה יוזמה מדינית לוועידה אזורית, בדומה למודל שהציע לפיד. בניגוד אליו, היא בעלת קשרים וניסיון רב שנים בניהול משא ומתן.

למרות זאת, פעם אחר פעם, כשלבני מגיעה לשלב המעשה לא קורה הרבה. היא יכולה לבלות חודשים בחדרי המשא ומתן, כפי שהיה בעבר בתהליך אנאפוליס [2007] עליו הייתה גאוותה, או במשא ומתן העקר האחרון שניהלה מטעם נתניהו מול סעיב עריקאת וג'ון קרי, אבל בסופו של יום היא אינה מציגה שום הישג. גם כשעמדה שלוש שנים בראש האופוזציה עם מפלגה בת 28 מנדטים, לא הצליחה לייצר סדר יום או לאתגר את ממשלת הקיפאון המדיני של נתניהו עם תוכנית מדינית יצירתית; וכשמופז, מספר 2 בקדימה, הציג תוכנית מדינית מקורית להסכם ביניים, דחתה אותו מעל פניה בארוגנטיות.

למרות כל זאת היא המשיכה ליהנות מהערכה במחנה השמאל-מרכז.

ככל שחולפים הימים מאז סיומו של מבצע "צוק איתן", מתרבים הסימנים לכך שלדברי נתניהו על "אופק מדיני חדש" אין משמעות מעשית. רק בשבוע שעבר [2 בספטמבר] הופתעו האמריקאים מהפרסום על הלאמת כ-4,000 דונם בגוש עציון. במקביל מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, החליט לבטל את ביקורו באזור לאחר שהבין משיחות עם נתניהו ואבו מאזן כי אין בשלות כרגע לחידוש התהליך המדיני. ברקע שר החוץ אביגדור ליברמן חזר לחבוט באבו מאזן, וטען בתדרוך לעיתונאים שאין ליו"ר הרשות לגיטימציה לחתום על הסכמים.   

ומה לבני עושה בזמן הזה? קורעת כרזה פרו פלסטינית בה נתקלה בעת חופשה משפחתית ביוון, כפי שדיווחה בדף הפייסבוק שלה. ברשתות החברתיות התקבל האקט הבריוני המוזר של שרת המשפטים במקלחת צוננים. קשה להאמין שלבני, שרק ב-2007 נכללה ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של מגזין הטיים בזכות מאבקה לשלום, מתפארת במעשה כה מביך. מעבר למעשה הוונדליזם עצמו, לא ברור מה ניסתה להשיג בכך. האם היא נערכת לבחירות? או אולי היא מנסה להסיט את תשומת הלב מחדלון המשך השהיה שלה בממשלה?

זה הרגע בו לבני צריכה להישיר מבט אל בוחריה, להודות שלא הצליחה במשימתה, להיפרד מכורסת השרה ולפרוש מממשלה שאינה מתכוונת ליזום מהלך מדיני. בכך  לפחות תצדיק את מחויבותה לשלום.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: tzipi livni, politics, peace process, palestine, israel, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept