ישראל פולס

בקהיר הונחה אבן הפינה למדינת עזה

p
המחבר
בקצרה
ההסכם המתגבש בקהיר מנציח את שלטון חמאס, דרכו והשראתו על הפלסטינים. תושבי עזה והגדה יסיקו ובצדק את המסקנה המתבקשת מתוצאות מבצע "צוק איתן": ישראל מבינה רק כוח; דרך השלום של אבו מאזן נכשלה.

ישראל הסכימה להסרת המצור על עזה; ישראל הסכימה לוותר על דרישתה לפירוז עזה מנשק; ישראל הסכימה ל"שקט תמורת שקט" ובכך לסיים את מבצע "צוק איתן". אלה הדיווחים האחרונים [19 באוגוסט] המגיעים מקהיר, ויש להניח שבתוך ימים אחדים חמאס יצהיר כי ניצח במערכה בזכות עוצמתו הצבאית, נחישותו ודבקותו במטרה. גם בישראל, מן הסתם, יצהירו שבזכות המבצע יבוא השקט לתושבי הדרום לשנים רבות.

סביר להניח ששני הצדדים צודקים. עזה אמנם ספגה מכה קשה, אך חמאס הצליח "לשכנע" את ישראל ואת העולם כי סגר שנמשך יותר משבע שנים אינו לגיטימי, ואם ישראל רוצה להבטיח שקט לתושביה עליה להסיר את הסגר ולאפשר לתושבי הרצועה לחיות ולנהל את חייהם בעצמם.

על פי ההסדר המתגבש בקהיר, נראה כי הדיונים בדרישת חמאס להקמת נמל ימי ושדה תעופה יידחו בחודש, כלומר אלה לא נפסלו על הסף. חמאס בסוף "צוק איתן" דורש, וכנראה גם יקבל בעתיד, מעברים פתוחים וסמלי שלטון ריבוניים של מדינה. למעשה ניתן לקבוע, כי בקהיר הונחה כעת אבן הפינה הראשונה למדינת עזה. תושבי הגדה המערבית, שסמכו על דרכו והבטחתו של אבו מאזן להקים מדינה פלסטינית באמצעות משא ומתן לשלום עם ישראל, יחושו בוודאי אכזבה צורבת.

עוד בימים הראשונים של הטלת הסגר על עזה בעקבות ההפיכה הצבאית שביצע חמאס [2007], חשבתי שהסגר אינו מוסרי, אינו ראוי וישיג את התוצאה ההפוכה. בישראל ספרו לתושבי עזה כמות צריכת קלוריות יומית כדי שלא יחושו "שפע" אבל גם כדי שלא יתרחש שם אסון הומניטארי. הדלק לעזה סופק בקמצנות, ובעלי מכוניות ומוניות נאלצו למלא את מכלי מכוניותיהם בשמן בישול שכיסה את שמי הרצועה בעשן לבן כבד.

החיים בעזה התאפיינו במחנק ומצוקה. מאבק קיומי יומיומי שנמשך יותר משבע שנים. עתה, כשהסכם שיסיר את המצור מעזה צפוי להיחתם, הנני מברך את ממשלת ישראל על שהפיקה סוף-סוף את הלקח הנכון. תושבי דרום ישראל ותושבי עזה שילמו בגין הטלת הסגר מחיר דמים כבד.

איש אינו יכול לקבוע בוודאות שאם לא היה מוטל סגר על עזה, ישראל וחמאס היו חיים בשלום ודו קיום. בהחלט ייתכן שלא כך. אבל עובדה היא שמאמצי חמאס בתקופת שלטונו בעזה הוקדשו למען מטרה משולבת: לאפשר לתנועה לשלוט ולתושבי עזה לחיות.

מצד שני, הסרת הסגר והענקת סמלי שלטון לחמאס, שהושגו באמצעות ירי רקטות, חפירת מנהרות תופת ואימון והכשרת "שאהידים", עלולים להיות בעלי משמעות מסוכנת למדינת ישראל.

מבחינת חמאס, ירי רקטות לאורך שנים על יישובים אזרחיים התברר כמוצלח, והוא עלול על כן להשתמש בנשק המוכח בעתיד אם יחוש, מסיבה כלשהי, ששלטונו  נתון בסכנה (גם אם לא יהיה לכך כל קשר לישראל).  

זאת ועוד: מי שחושב שהשליטה במעברים והפיקוח עליהם – משימות שיוטלו כנראה על אנשי אבו מאזן - יחזקו את שלטונו של יו"ר הרשות הפלסטינית ויעניקו לו דריסת רגל ראשונה חזרה ברצועת עזה, טועה בגדול. אבו מאזן ישמש רק ש"ג במעברי רפיח ושאר המעברים שייפתחו בזכות חמאס.

מדינת עזה, שהולכת ומוקמת בימים אלה, מנציחה את שלטון חמאס ודרכו ואת השראתו העתידית על הפלסטינים. תושבי עזה והגדה יסיקו ובצדק את המסקנה המתבקשת מתוצאות "צוק איתן": ישראל מבינה רק כוח, ודרכו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן נכשלה.

כבר כעת ניתן להתחיל בספירה לאחור של הימים שנותרו לאבו מאזן בתפקיד יו"ר הרשות. רבים בגדה האשימו בעבר את אבו מאזן בבגידה בגלל שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, שאבו מאזן עצמו הגדירו כקדוש. עכשיו, כשהמשא ומתן המדיני עם ישראל לא הניב דבר ואילו חמאס הוכיח שהוא מסוגל לאלץ את ישראל והעולם לדון עמו בסוגיות בעלות ערך מדינתי, אין לאבו מאזן סיכוי לשרוד.

בעבר טענה ישראל, שוב ושוב, שתושבי עזה צריכים לראות את פיתוחה הכלכלי של הגדה, לקנא ולהסיק מסקנות. באוויר הופרחו כבלוני ניסוי הצעות שונות על "שלום כלכלי" שייושם בגדה [2008]. כל זה נועד לדחות קבלת החלטות קשות בישראל בדבר פינוי התנחלויות בגדה והגעה להסכם שלום עם הפלסטינים.

במציאות לא קרה דבר. תושבי הגדה נותרו מתוסכלים ומאוכזבים. ישראל הרחיבה את ההתנחלויות והשפילה את יו"ר הרשות, פעם אחר פעם. הדוברים הרשמיים בישראל, כולל ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ ליברמן ואחרים, אף טענו שאבו מאזן לא רק שאינו פרטנר לשלום אלא מהווה מכשול.

מעתה עזה לא תקנא בגדה. להפך. תושבי הגדה, שהשלום לא הגיע לאדמתם, יקנאו בנמל ובשדה התעופה של עזה. אלה כמובן לא יקומו בקרוב, אבל עצם הדיבור עליהם והתחושה שחמאס מעניק לתושביו שזה בר הגשמה, מספיקים כדי להפיח גאווה גדולה בקרב תושבי עזה ומעניקים להם אפשרות לחלום.

האפשרות הזאת, לחלום, נלקחה מתושבי הגדה בגלל מדיניות שגויה של ישראל. חמאס בדרכו ניצח לא רק את ישראל, אלא גם את אבו מאזן. חמאס, בגלל רצונו ושאיפתו להחזיק בכוח את השלטון בעזה ולהוכיח לעצמו ולכולם שאש"ף אינו הנציג הבלבדי הלגיטימי של העם הפלסטיני, המיט אסון על תושבי הרצועה, אך זכה להכרה בינלאומית.

הסגר על עזה יוסר בקרוב. ישראל לא השכילה להסירו גם כשהיה ברור שהאפקטיביות שלו בחיסול החמאס אינה יעילה. כעת ישראל תסיר את הסגר מעל רצועת עזה, אך תישאר עם חרם בינלאומי מתגבר. כמה חבל.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: peace process, palestine, mahmoud abbas, israel, hamas, gaza blockade, border crossing

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept