ישראל פולס

כולם רוצים פיסת אדמה באמצע המדבר

p
המחבר
בקצרה
ישראלים רבים נוטשים את יוקר המחיה המעיק במרכז הארץ ונוהרים דרומה כדי להפריח את השממה ולהגשים את חלום הבית הפרטי והגינה. בירוחם שבנגב התחרו השבוע 440 משפחות על 176 מגרשים לבנייה עצמית.

מאות כלי רכב התאספו ביום שלישי [1 ביולי] במגרש החנייה המאובק והמאולתר ליד אוהל לבן ענק, שהוקם סמוך לאגם ירוחם המפורסם. בתוך האוהל התקיימה הגרלה לרכישת מגרשים לבנייה עצמית בשכונת "אופק" החדשה ביישוב. האירוע עתיד היה להתחיל בשעה 17:00, אבל כבר ב-16:00 האוהל היה עמוס בני אדם. מישהו פלט בציניות שכל התל אביבים הגיעו מוקדם, כי לא ידעו כמה זמן לוקח להגיע לירוחם.

ואכן, למרות שמרבית הנוכחים היו תושבי הדרום - מקומיים מירוחם ושכנים מבאר שבע, דימונה ומכמה כפרים בדואים בסביבה, נמצאו שם גם תושבי תל אביב, רמת גן ואפילו זכרון יעקב וחיפה. אנשים מכל רחבי הארץ, מסתבר, משתוקקים לקנות פיסת אדמה באמצע המדבר.

בחברה הכלכלית לפיתוח ירוחם לא צפו כנראה את הביקוש הרב והציעו 176 מגרשים בלבד עליהם התחרו כ-440 רוכשים פוטנציאליים - מספר שהפתיע אפילו את המארגנים האופטימיים.

איתי אסולין, מנכ"ל החברה הכלכלית ובעצמו תושב תל אביב שנרשם להגרלה, העריך שיהיו לכל היותר 350 נרשמים. כל אחד מהם, אגב, שילם 250 שקלים "דמי הגרלה" והפקיד ערבות בסך 5,000 שקלים, בתקווה לזכות בנחלה חדשה (חצי דונם) ביישוב הדרומי המרוחק - שתעלה להם בסביבות 190 אלף שקלים.

"אף פעם לא בוצע שיווק כזה כאן", אומר אסולין, "עבדנו הרבה מאוד בדיגיטל, ביצענו שיווק ויראלי".

חלק גדול משיווק האירוע נזקף לתנועת "אור להתיישבות בנגב ובגליל", שגם אחראית למיתוג השכונה (למשל ההחלטה לקרוא לה "אופק" כתחליף לשמה המקורי "השכונה הדרומית"). "רצינו שכולם ייחשפו ליתרונות הגדולים של היישוב הזה כפי שאנו רואים אותם", נמסר לאל-מוניטור מהתנועה, "לשמחתנו זה עבד ובגדול. מאות המשפחות שנרשמו להגרלה הביעו אמון מלא בעתיד היישוב והנגב בכלל. בשבועות הקרובים ישווק שלב נוסף בשכונה החדשה, ואנו צופים שהביקוש יהיה גדול אפילו יותר".

ואכן, לפי דוברות המרכז להתיישבות בנגב ובגליל - הגוף הלאומי לעידוד ההתיישבות בנגב ובגליל, "ההתעניינות במגורים בנגב נמצאת במגמת עלייה תלולה, בעיקר מצד משפחות צעירות שמבקשות להקים את ביתן. רק בשנת 2013 התקבלו למעלה מ-18 אלף פניות להתיישבות. זו עלייה של 40 אחוז לעומת 2012".

אחד המשתתפים בהגרלה מציין, כי לטובת ירוחם משחק המצב הכלכלי. לדבריו, העניין המחודש בפריפריה בכלל ובדרום בפרט הוא תוצאה, לפחות חלקית, של המחאה החברתית ברוטשילד תל אביב 2011.

מסתבר שהשילוב של יוקר המחיה ואידיאולוגיה למעורבות חברתית ומחויבות קהילתית מביא לזרם הולך וגובר של צעירים מהמרכז דרומה. למשל "יוזמת נח". מדובר בפרויקט של צעירים מהמרכז שתחת הסיסמה "מפסיקים למחות, מתחילים לפעול" שואפים להקים את "נח" - עיר חדשה סמוך לאופקים שבדרום.

אחרים עושים את זה באופן אינדיבידואלי, למשל לילך ושמעון ברהום. בני הזוג לקחו את שני ילדיהם ועברו מרמת גן לירוחם - יום לפני ההגרלה. "עוד לא פרקנו את הארגזים", אומר שמעון. גם הם משתתפים בהגרלה, מקווים לעבור מבית בשכירות בירוחם לבית משלהם. "רצינו שקט ושלווה, איכות חיים ונוף יפהפה במקום שורות של בניינים", אומרת לילך.

עבורם המעבר לדרום אינו נובע משיקול פיננסי: "אנחנו רוצים חינוך טוב לילדים וגם פחות להסתובב סביב עצמנו כל הזמן, להתחיל להיות מחוברים לעצמנו", היא מוסיפה. שמעון מכניס לשיחה קצת אידיאלים: "גם פיתוח הארץ חשוב לנו. הערכים שמקנים כאן הם לא הערכים של המרכז".

רבים מאלו שנרשמו להגרלה הם תושבי ירוחם. בקהל מתלחשים שמשפחות שלמות מירוחם נרשמו להגרלה כדי להגדיל את סיכוייהן לזכות לפחות במגרש אחד. "זו זכותם", אומר אסולין על השיטה. אחרי ההגרלה מציין אחד המשתתפים שיש משפחות שזכו בשתיים ואפילו שלוש חלקות. יש כאלו שבונים על כך שאותן משפחות יוותרו על חלק מזכיותיהן, ואכן במסגרת ההגרלה הוגרלו עוד 25 משפחות ל"רשימת המתנה" בציפייה שמישהו מהזוכים יוותר על זכייתו או יתברר שהוא אינו עומד בתנאי המכרז.

הודיה מיארה, בת 24, באה להגרלה עם שני ילדיה. "אני נולדתי בירוחם להורים שנולדו בירוחם, וההורים שלהם עלו ממרוקו למעברה בירוחם. פה אני נשארת", היא אומרת. לדבריה, ניסתה בעבר להתגורר באשדוד, ניסיון שארך שנתיים, עד שהבינה שזה לא בשבילה וחזרה הביתה לירוחם. "החלום שלי זה לבנות בית פרטי", היא אומרת, "וזה בלתי אפשרי באשדוד ובטח שלא במרכז הארץ".

הודיה מופיעה ברשימת "חסרי הדיור", הגדרה קצת קיצונית לאנשים שפשוט אין עדיין בבעלותם נכס. לא לדאוג, היא לא גרה ברחוב: בבעלות הוריה מספר בתים ביישוב, והם מאפשרים לה ולמשפחתה לגור באחד מהם. ההגרלה נותנת עדיפות למשפחות בנות המקום שאין בבעלותן נכס, והמשפחה של הודיה באמת זוכה במגרש - במקום ה-15 בהגרלה. "יפה", אומר אחד המארגנים, "זה אומר שיהיה לה בית בשורה של הנוף". אכן, לא די לזכות בהגרלה. מספרו של הזוכה מבטא את מיקומו בתור לבחירת המגרשים, תהליך שיקרה באוגוסט. זוכה מספר 176 יאלץ לדאבונו להישאר עם החלקה שאיש לא בחר בה.

גם ליאל בטיטו היא בת המקום, אך אינה עולה בגורל. היא בת 22 ונרשמה יחד עם בן זוגה, רועי ביטון בן 26 מבאר שבע. "באר שבע עיר יקרה", הוא אומר לפני ההגרלה, " צריך למכור כליה בשביל בית. אז מחפשים מסביב". תל אביב והמרכז בכלל לא נמצאים ברשימה שלהם.

משתתף נוסף בהגרלה הוא אבו קוש עלי מהכפר ערערה שבנגב - יישוב מוכרז ומוכר של כ-17 אלף תושבים. מארגני ההגרלה מתגאים בכך שגם בני הפזורה הבדואית משתתפים בה, אבל אבו קוש לא עושה את זה בגלל רצון עז להשתלב בקהילה יהודית. "אצלנו בכפר אין אדמות", הוא אומר, "אז מחוסר ברירה אנחנו מחפשים במקום אחר, והכי קרוב לנו זה ירוחם. ברור שהייתי מעדיף לבנות בית בכפר, אבל אין אצלנו מגרשים. הקהילה היהודית לא מפריעה לי, אנחנו חיים איתם כל הזמן, אבל אני מעדיף לגור ליד המשפחה".

לא כל הנרשמים היהודים שמחים על השתתפותם של בדואים בהגרלה. "יכול להיות לי שכן בדואי מקסים ושכן יהודי איום", מסתייגת מיארה, "אבל קשה לי שהם לא יהודים. שלא יתערבבו המשפחות, ישמור השם. זה לא מגזענות, אנחנו במשפחה לא ימנים קיצוניים, אבל מאמינים שזו הארץ שלנו".

בטיטו וביטון חריפים יותר. "אני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו איתם", היא אומרת, והוא מוסיף: "יש להם את האזורים שלהם, את מרחב המחייה שלהם, שיישארו שם. למה לערבב?"

ברהום דווקא מקבל אותם בברכה. "הם תורמים למדינה, מתגייסים לצבא, צריך לתת להם אפשרות להשתלב בכל קהילה".

בסופו של דבר, רק בדואי אחד עולה בגורל. אם אכן יבנה את ביתו בירוחם, יצטרך להשתלב בקהילה יהודית. גם משפחת ברהום לא זכתה, אבל הם לא מאוכזבים. "זה בסדר, רק עברנו, יש לנו זמן", הם אומרים.

ההגרלה מתקיימת תחת פיקוח מוקפד כדי להבטיח שלא יהיו כאן אפליה או רמייה, ונערכת בסגנון הגרלות הלוטו: שמות כל המשתתפים נזרקים לתוך כדור שקוף המוצב על במה באולם, ואחד-אחד נשלפים שמות הזוכים המאושרים. את חלקם שולפת ילדה נרגשת. קריאות השמחה בעת הזכייה הן נדירות, מקסימום מחיאות כפיים נלהבות. "אפשר לחשוב שהם עצובים שהם זכו", אומר מישהו.

אחרי ההגרלה, כשברור שהאירוע עבר בהצלחה, אסולין עומד עם עיניים מושפלות. אתה לא מרוצה, אני שואל, ונענה: "בטח לא מרוצה, לא זכיתי". 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: racism, negev, jews, israel, housing market, house prices, economy, bedouin

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept