ישראל פולס

יש מתונים בעזה, ישראל מתעלמת מהם

p
המחבר
בקצרה
בניגוד למה שמקובל לחשוב בימים אלה, לא כל תושבי עזה עסוקים בחיסול מדינת ישראל. הדרך למגר את הטרור היא לטפח את הגורמים הפלסטינים המתונים.

חברי בן כספית, התלונן כאן (11 ביולי) כי ישראל לא שואפת עתה למוטט את חמאס. גורם מדיני בכיר אמר לו שהוואקום שייווצר בעזה עקב חיסול חמאס "ימגנט לתוכו" ארגון קיצוני יותר. זה ההסבר לכך שישראל חובטת ביד אחת בחמאס, וביד השנייה מושיטה לעזה חשמל, מים ומוצרים חיוניים. כספית סבור כי זהו "מצב מטורף". לדבריו, אין מדינה בעולם שהייתה משלימה עם ירי חוזר ונשנה של רקטות על האזרחים שלה. אשר על כן, כך כתב בסופהשבוע מעריב (14 ביולי) "צה"ל צריך להיכנס פנימה ולסיים את העבודה". למקרא השורות הללו אפשר לחשוב בטעות שמנהיגי מדינת חמאס קמו לפני שבוע על צד שמאל והחליטו לרוקן את מלאי הרקטות שלהם על אזרחי מדינת ישראל. סתם, כי בא להם לדבר אלינו בטילים.

אולם הנה תזכורת על הימים שקדמו לגל התקפות הרקטות. בשבוע הראשון למבצע הצבאי "שובו אחים" שנועד, כביכול, להשיב את שלושת החטופים הביתה (הדרגים המדיני והצבאי האמינו בסבירות גבוהה מהרגע הראשון שהשלושה נרצחו) נהרגו שני צעירים פלסטינים, אחד מהם בן כ-15. על אף שהרוצחים לא נתפסו עד היום, צה"ל פשט על כאלף בתים בגדה ועצר כ-370 פעילי חמאס. רובם הגדול לא הובאו בפני שופט. הצבא פגע במוסדות חמאס וסגר את האוניברסיטה האמריקאית בג'נין ואת אוניברסיטת ביר זית.

ממבצע "שובו אחים" בחזרה ל"צוק איתן". כספית קובע כי "כל אנשי חמאס הם בני מוות". אך האם גם תינוקותיהם, שאין להם כיפת ברזל שתגן עליהם מפני הפצצות של ישראל, הם בני מוות? האם נשותיהם וסבתותיהם, שאין להן "מרחב מוגן", הן בנות מוות?  לפי נתוני האו"ם בשעת כתיבת שורות אלו הגיע מניין ההרוגים בעזה ל-178, מהם לפחות 138 אזרחים (או מה שמכונה אצלנו "בלתי מעורבים"), ומהם 36 ילדים. משפחות שלמות נמחקו מעל פני האדמה. 1,361 פלסטינים נפצעו, מתוכם 386 ילדים ו-249 נשים. 1,255 בתים ברצועת עזה נהרסו או נפגעו קשה; 17 אלף תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם ועברו להתגורר בבתי ספר של אונר"א; 600 אלף איש נמצאים בסכנת התנתקות ממקורות מים.

על פי הגדרתו של כספית, מי שמזדהה עם סבלם של בני האדם האלה (למשל הח"מ) הוא "שמאלן קיצוני", "הזוי", או "סתם אידיוט", כזה שאינו מבין כי מדובר ב"קרב בין אומה שמקדשת את החיים, לבין ציבור שחלקים ממנו מקדשים את המוות". הזדהות עם הסבל של הזולת "זה המותר שלנו", הוא קובע, "זה מה ששם אותנו בצד של בני התרבות". מזל שיש כמה ישראלים שמוכנים לחטוף מכות מצדם של "בני תרבות" מהימין הקיצוני שמסתערים עליהם בקריאות "מוות לשמאלנים" ומגדפים יהודים שמעזים לגנות את שריפתו בחיים של הילד הפלסטיני משופעט. כך היה בהפגנת השמאל בתל אביב ביום שבת.

כספית יודע כי בעזה שולטות מסכנות, שנאה והסתה. כל מעיניהם של הפלסטינים מכוונים "לפגוע בישראל, להרוס אותה במלחמות, או בטרור, או בתעמולה". הוא יודע גם כי "אם הם ינצחו, חלילה, פעם אחת, הם פשוט ישחטו אותנו. זוהי התורה כולה, על רגל אחת". למי שאינו מסתפק בתורה על רגל אחת ובהכללות, מומלץ לקרוא את  המניפסט  של תנועת הנוער העזתי Gaza Youth Breaks Out, שמופץ בימים האלה ברשת. בין השאר כתוב שם כי "חמאס התפשט בחברה שלנו כמו סרטן זדוני, הזורע הרס והורג את כל התאים החיים, את כל המחשבות והחלומות שעומדות בדרכו, משתק את האנשים בשלטון האימים שלו...מבקש לשלוט במחשבות, בהתנהגות ובשאיפות שלנו... נמאס לנו מגברים מזוקנים שמסתובבים עם נשק, שמכים או עוצרים צעירים המפגינים למען מה שהם מאמינים בו.''

"אנחנו לא רוצים לשנוא, אנחנו לא רוצים להיות הקורבנות יותר", כותבים הצעירים העזתים. הם זועקים "מספיק! מספיק עם הכאב, מספיק עם הדמעות, מספיק עם הסבל, מספיק עם השליטה, ההגבלות, ההצטדקויות הלא צודקות, האימה, העינויים, התירוצים, ההפגזות, הלילות חסרי השינה, האזרחים המתים, הזיכרונות השחורים, העתיד העגום, ההווה שובר הלב, הפוליטיקה המעוותת, הפוליטיקאים הפנאטיים, השטויות הדתיות, מספיק עם הכליאה! אנחנו אומרים 'מספיק!' אנחנו רוצים להיות חופשיים, רוצים חיים נורמליים, רוצים שלום".

צודק הגורם הבכיר שהצביע על הסכנה כי הוואקום שייווצר בעזה בעקבות חיסול שלטון החמאס "ימגנט לתוכו" ארגון קיצוני יותר. אך היה עליו להוסיף כי לישראל, יותר מאשר לכל גורם אחר, יש יכולת להבטיח שהוואקום הזה ימגנט לתוכו ארגונים מתונים הדוגלים בפתרון שתי המדינות. זה לא יקרה כל עוד בממשלתה יושבים "גורמים מדיניים בכירים" שאינם מכירים בכוחות המתונים בעזה, בזכותם של הצעירים שם ושל אחיהם בחברון להגדרה עצמית, לחופש ולשלום.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestine, israel defense forces, israel, hamas, gaza strip, gaza attacks

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept