ישראל פולס

לפיד החדש: נאום ההיפרדות מנתניהו

p
המחבר
בקצרה
שר האוצר יצא לכיבוש מחודש של המרכז-שמאל, ובנאום מדיני מפתיע נשמע לראשונה מאמין לעצמו כשהוא מדבר על הכורח שבהיפרדות מהפלסטינים. בכך השלים לפיד את "גירושיו" מבנט ונתניהו בתקווה להחזיר את עוצמתו הפוליטית שאבדה.

מבין חמשת הנאומים המדיניים שנישאו ביום ראשון [8 ביוני] בכנס הרצליה, נאומו של יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד היה המעניין, החדשני והחשוב מכולם. לא רק בגלל שהכיל בתוכו קווים אדומים לפרישה מהממשלה, אלא בעיקר בשל העובדה שלראשונה ניכר היה בדבריו של שר האוצר כי זנח סופית את תוכניתו להגיע לראשות הממשלה באמצעות תמיכת הימין הרך. במקום זאת, לפיד דיבר במדויק אל האלקטורט שלו הנטוע עמוק במרכז-שמאל ושווה לפחות 30 מנדטים.

לפיד, שהציג תוכנית תלת-שלבית להיפרדות מהפלסטינים וביקש להתנער כלכלית מהתנחלויות מבודדות, הוא לא אותו לפיד שהחל את דרכו הפוליטית כימין מדיני. אין להקל ראש במשמעות הדבר. לפיד הוא בעל הבית האמיתי כרגע בממשלת נתניהו, שכן הוא יכול לפרק אותה לבדו באמצעות 19 המנדטים שלו אותם הוא מנצל, בפעם הראשונה, כדי להפוך לגורם משפיע בזירה המדינית. בכך הפעיל לפיד שעון חול להמשך קיומה של הממשלה.

הסיבות שהובילו את לפיד להתנתק סופית מהכוונה להעצים את כוחו הפוליטי באמצעות הימין, הם סקרים שטפחו על פניו. אלה הצביעו על הבוחרים שהתאכזבו מכך שלא רק שהוא אינו מגלה עניין בנושאים מדיניים, אלא שהוא גם מציג עמדות ניציות. זו הייתה אסטרטגיה בעייתית לאורך זמן, מכיוון שלפיד עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת בזכות מנדטים שקיבל מהשמאל-מרכז.

"אנו נמצאים במשבר חסר תקדים ביחסנו עם ארה"ב. המשבר הזה הוא תוצר של התנהלות בעייתית ולעיתים מזלזלת מצדנו", תקף לפיד את מדיניות נתניהו, וקרא לקחת את גורלנו בידנו ולשרטט את גבולות המדינה. אמנם לפיד זכה מיד לעקיצה מצד ראש הממשלה שבישיבת סיעת הליכוד אמר:''אסור שחוסר נסיון במשא ומתן וחוסר נסיון בביטחון יובילו לתוכנית פזיזה'', אך תגובת נתניהו רק משרתת את לפיד בדרכו לכיבוש מחודש של המרכז-שמאל הישראלי. לפיד מבין היטב שבוואקום שנוצר כעת עם קריסת התהליך המדיני, הוא חייב להפציע כדי להבליט את החידלון של נתניהו מצד אחד, ומצד שני להציג את עצמו כאלטרנטיבה לציפי לבני.

בכנס הרצליה הציג לפיד את "לפיד החדש". הוא היה באמת היחיד שחידש, ודבריו בלטו ובצדק על רקע הדוברים האחרים.

יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, נשא אמנם נאום אופוזיציוני בנוי כהלכה אך צפוי, בו תקף את הבית היהודי וקרא ללפיד לפרוש מהממשלה כדי לקדם יחד עמו את התהליך המדיני; יו"ר "התנועה" שרת המשפטים ציפי לבני תקפה שוב את מפעל ההתנחלויות, דיברה על חשיבות ההיפרדות וקראה לממשלה להמשיך לשתף פעולה עם הממשלה הפלסטינית המאוחדת, כאילו היא לא חלק מאותה ממשלה שבמשמרת שלה קרס עוד משא ומתן; יו"ר "הבית היהודי" נפתלי בנט חזר על תוכניתו המדינית הפרובוקטיבית לסיפוח שטחים; ואילו שר הפנים, גדעון סער, שייצג את עמדת הליכוד, מפלגתו של ראש הממשלה, שר בנאומו שיר הלל לסטטוס קוו ("אין שום יסוד לתפיסה לפיה הסטטוס קוו הוא דבר רע", אמר בפתח נאומו) – ובכך ביטל את השלכות קריסת התהליך המדיני שכבר באות לידי ביטוי בעמדה האמריקאית.

במובנים רבים, נאום לפיד בכנס הרצליה הוא גם נאום ההיפרדות המדינית של שר האוצר מראש הממשלה בנימין נתניהו. מי שהציג בבחירות האחרונות את משנתו המדינית דווקא בעיר אריאל [אוקטובר 2012] מתוך מטרה לגייס אל מפלגתו החדשה קולות מהימין, השלים ביום ראשון סיבוב פרסה ונחת בחזרה בלב לבו של המרכז הישראלי המתון.

"נאום הגירושין" של לפיד בכנס הרצליה מציג אותו, לראשונה, כמוביל סדר יום מדיני ממוקד ומנומק, התואם את עמדת הציבור שבחר בו - זה נותר לעיתים קרובות מדי מבולבל על רקע עמדותיו המדיניות הניציות של לפיד והתנכרותו באופן כללי לנושאים מדיניים.

כדי להבין את הדרך הארוכה שעשה לפיד מאז כניסתו לממשלה כשר חדש, ראוי להיזכר בראיון שהעניק לניו יורק טיימס [מאי 2013]. זה היה זמן קצר לאחר כינונה של הממשלה. לפיד היה זחוח והסביר שאבו מאזן אינו פרטנר, שהוא אינו תומך בעצירת הבנייה בהתנחלויות, שאסור לחלק את ירושלים ובאופן כללי טען שבעת הזאת אי אפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים.

בצדק העניקו לו פוליטיקאים מהשמאל את הכינוי "תואם ביבי". לכך תרמה גם ברית האחים שלו עם מנהיג הימין הנוסק ואביר המתנחלים, נפתלי בנט.

בצדק, חלק גדול מבוחריו של לפיד שפשפו את עיניהם והחלו לפקפק במניעיו ובשיקול דעתו. שהרי אפילו ימניים קיצוניים כמו דני דנון וציפי חוטובלי יכלו להזדהות עם האמירות הללו.

בצדק זעו באי נוחות בכירי מפלגתו, השרים יעל גרמן יוצאת מרצ וראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, שמטיף במשך שנים למשא ומתן עם הפלסטינים ולהיפרדות.

עברו חודשים עד שלפיד הבין את מידת הנזק שהוא גורם לעצמו. העמדה המדינית המוזרה לצד שגיאותיו כשר אוצר היוו שילוב קטלני עבור מי שסימן לעצמו כבר בתחילת הדרך את ראשות הממשלה כיעד. הסקרים הכו בו משבוע לשבוע; במקביל החלה לחלחל בו ההבנה כי הוא חייב לחפש את דרכו חזרה אל לב האלקטורט.

עבר זמן עד שלפיד גיבש לעצמו חזון מדיני משל עצמו. עד ל''נאום הגירושין'', הוא כתב פוסטים ארוכים בדף הפייסבוק שלו על חשיבות התהליך המדיני, הגביר את התבטאויותיו בעניין, שלח איומים מרומזים על כך שיש עתיד לא תאפשר לנתניהו לחרב את התהליך המדיני, אך לא בלט ככוח פוליטי שביכולתו לכפות על נתניהו מהלך מדיני.

"נאום הגירושין" זו הפעם הראשונה בה נשמע לפיד מאמין לעצמו כשהוא מדבר על הכורח שבהיפרדות מהפלסטינים, אפילו כמהלך חד צדדי. בדרך כלל התבטאויותיו המדיניות נשמעו מאולצות וסיסמתיות מדי. הפעם לפיד הפגין שליטה במַטֶריה.

ראשית, הוא קשר בין תפקידו כשר האוצר והידע שצבר לבין השאלה "איפה הכסף?". לפיד הוא פרזנטור מחונן, הוא יודע להציג את טיעוניו בשפה נגישה. וכך נשמע מפיו הקשר בין ההתנחלויות למצבנו החברתי-כלכלי: "ההתנחלויות שלנו יקרות לנו: הן משפיעות לרעה על הצמיחה, על התל"ג, על הקשרים הכלכליים שלנו עם העולם...איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שיכול לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי השוויון בחברה הישראלית וגם לכיפת ברזל ולטילי חץ ולהתעצמותו של צה"ל". תיאור מושלם לאוזני השמאל-מרכז, קליט הרבה יותר מהסבריו המפותלים של השמאל.

תוכניתו המדינית של לפיד, שלא ברור כלל מהן האפשרויות ליישמה, מציבה אותו כעת על הבמה כשחקן משמעותי ולא רק כמדקלם סיסמאות על הצורך בהיפרדות מהפלסטינים.

בנאומו, לפיד לא נשאר חייב גם לחבר העבר בנט. הוא התנער ממנו באופן סופי ובוטה, כשהוא מכנה את תוכנית הסיפוח שלו כתוכנית של גורמי ימין קיצוני, "שדוחפים את ישראל אל עבר רעיונות הזויים של סיפוח, שיוביל אותנו אל האסון הקרוי מדינה דו-לאומית". והיה גם איום: "אני לא יודע אם מדובר בתרגיל ביחסי ציבור או בכוונה אמיתית, אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אם יהיה ניסיון לספח אפילו יישוב אחד באופן חד צדדי, יש עתיד לא רק תפרוש מהממשלה, היא גם תפיל אותה".

בכך השלים לפיד את היפרדותו מבנט ונתניהו. סוג של גירושין מאוחרים באמצעותם הוא מתכוון להחזיר לעצמו את עוצמתו הפוליטית שאבדה, ולקושש אל חיקו גם את קולות מאוכזבי ציפי לבני.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yair lapid, settlements, right wing, politics, peace process, palestine, israel

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept