ישראל פולס

החטיפה הולידה גל אהדה חסר תקדים למתנחלים

p
המחבר
בקצרה
הישראלים אינם אדישים לחטיפת שלושת הנערים. אזרחים ופוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית מבקרים את משפחות החטופים בהתנחלויות ומחבקים בחום את המתנחלים. בימין מתמוגגים, בשמאל מקווים שזו תופעה חולפת.

שר בממשלת ישראל שביקר השבוע אצל אחת ממשפחות החטופים, סיפר לאל-מוניטור שאינו זוכר גל כה סוחף של סולידריות כלפי המתנחלים מזה הרבה שנים. אחד מראשי המתנחלים ששהה לצדו במהלך הביקור אישר את דברי השר, והוסיף שחטיפת שלושת הנערים הביאה לגילויי סימפטיה ואהדה כה גדולים עד שהוא מתקשה לזכור הזדהות דומה בעבר.

השר אף הביע חשש שמא ראש הממשלה בנימין נתניהו ינצל את הסחף של הימים האחרונים  כדי להעצים עוד יותר את מפעל ההתנחלות בשטחים.

במשך שנים התקיימה הפרדה בין ישראל שבתוך תחום הקו הירוק (ממערב לו) לבין ישראל שמעבר לו (ממזרח). הפוליטיקה הישראלית נחצתה על פי הקו הזה בין ימין ושמאל, ולמעשה כל השיח של החברה הישראלית מאז מלחמת ששת הימים נע סביב ציר החלוקה הזה, בין ישראל של הקו הירוק לישראל הגדולה של אחרי המלחמה.

במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה נשמעו קולות רבים בשיח הציבורי, שהאשימו את המתנחלים בשרשרת הפיגועים שהתחוללה בישראל. השמאל ראה בהתנחלויות מחסום לשלום, הימין ראה בהתנחלויות מחסום למלחמה. סופרים, אנשי רוח, פרשנים ופוליטיקאים מהשמאל סברו שעצם השליטה הישראלית בשטחים היא הגורם המרכזי לאלימות הפלסטינית. החיים מעבר לקו הירוק הצטיירו בעיני ישראלים רבים כחיים בארץ אחרת. סקרים אישרו פעם אחר פעם שרגלם של רוב הישראלים לא דרכה בשטחים, וכי רבים מהם מעולם לא ראו התנחלות במו עיניהם.

היחס הדו-ערכי הזה למתנחלים נעלם מאז חטיפת שלושת הנערים. קשה לתאר אירוע אחר שהתרחש בשטחים שעורר גל סימפטיה כה גדול בקרב הישראלים. דני דיין, "שר החוץ" של מועצת יש"ע, אמר לאל-מוניטור כי הרצח האכזרי של משפחת פוגל (בליל שבת האחד במרץ 2011, חדרו שני פלסטינים צעירים להתנחלות איתמר, פרצו לביתם של בני משפחת פוגל ורצחו בדקירות סכין ובירי את בני הזוג פוגל ושלושה מילדיהם) יצר אמנם גל אהדה גדול, אך רחוק מהגל סביב חטיפת הנערים.

"איני זוכר אהדה דומה כמו עם משפחות החטופים", הוסיף דיין, ששימש בעבר יושב ראש "מועצת יש"ע המתחדשת" וכיום משמש בתפקיד ראש המערך המדיני במועצת יש"ע.

בעת ששהה אצל המשפחות בגוש עציון נתקל דיין בקהלים רחבים של מבקרים שנראו זרים להוויה של ההתנחלויות. למשל חברי קיבוצים של השומר הצעיר או קבוצות ישראלים מכל רחבי הקשת, לרובם זו הייתה גיחתם הראשונה בשטחים. "אני רוצה להאמין שזה בהחלט שינוי מבורך ביחס אלינו", התקשה להסתיר את התפעלותו, "אין לי ספק שבגלל שמדובר בחטיפה של נערים ובגלל המכובדות של ההורים והצורה בה הם עומדים מול האסון שלהם, קשה לכל ישראלי להישאר אדיש. אני מניח שאנשים מתגעגעים לסוג כזה של ישראליות, לסוג כזה של איפוק. אני בכלל מאמין שהשמועות על שנאת המתנחלים בקרב הציבור הרחב היו מוקדמות מדי".

גם הפוליטיקאים מיהרו לעלות על גל הלגיטימציה הזה. לא רק פוליטיקאים ממפלגות הימין ביקרו בבתי החטופים אלא גם פוליטיקאים ממפלגות השמאל, שבשביל אחדים מהם זו הייתה חצייה נדירה של הקו הירוק. עצרות תמיכה בחטופים ובני משפחותיהם נערכו ברחבי הארץ. במידה רבה, חטיפת שלושת הנערים הציתה תמיכה בציבור הרחב, כמותה לא זכורה זה שנים רבות. השינוי הזה עומד ביחס הפוך לתחושות הציבור הרחב ביחס למתנחלים. מחקר שנעשה  באוניברסיטת אריאל הציג תמונה קודרת בדימוי של המתנחלים בעיניים של הציבור הרחב. בממצאים שהתפרסמו לפני כמה שבועות עולה שהעוינות של הציבור הרחב כלפי המתנחלים ומפעל ההתנחלות עולה בהתמדה.

"אני מודע לאהדה הציבורית הגדולה שקיימת היום סביב המתנחלים", מודה גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל "יוזמת ז'נבה", בשיחה עם אל-מוניטור, "אבל הייתי אומר שמדובר ביחס דו שלבי. בשלב  הראשון המתנחלים זוכים לאמפטיה של הציבור הרחב ולתחושה שכולנו ערבים זה לזה. אבל בשלב השני, אחרי שפרשת החטיפה תגיע לסיומה, אנשים יתחילו לשאול עצמם שאלות לא נעימות כמו מה אנחנו עושים שם והאם המחיר שאנו משלמים שווה?"

בלטיאנסקי וחבריו ביוזמת ג'נבה עסוקים מזה שנים בניסיון להנחיל את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" בקרב הציבור הרחב. דווקא בעת האחרונה הוא חש שהציבור עייף מלהקריב כל כך הרבה משאבים לטובת מפעל ההתנחלויות. עד למקרה החטיפה כמובן, שדומה שהשיב את הגלגל לאחור. "אני מרגיש שמתנהל מאבק פוליטי חסר פשרות של ראשי המתנחלים לנצל את פרשת החטיפה כדי לשנות את דעת הקהל," הוסיף ואמר, "בשלב הזה הוא מתנהל ברשתות החברתיות בצורה אגרסיבית. רושמים שם כל מי שהגיע לביקור ובמיוחד את מי שלא הגיע. נותנים ציונים לאלה שהפגינו יחס חם למשפחות החטופים לעומת אלה שישבו בצד בלי לומר מילה. אני רק יכול לומר, שאני מקווה שכשהרוח הרעה תשקע, המגמה שהייתה קיימת עד החטיפה תחזור לקדמותה".

קרוב לוודאי שהדרך בה תסתיים הפרשה, תקבע במידה רבה את הלך הרוחות של הציבור הרחב. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: youths, settlers, settlements, kidnapping, israeli occupation, israel, green line

דניאל בן סימון שימש כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה- 18. קודם לכן שימש בן סימון ככתב וכפרשן בעיתונים דבר והארץ. דניאל בן סימון זכה בפרס סוקולוב על סיקורו של הבעיות החברתיות בישראל. הוא חיבר ארבעה ספרים על המחלוקות בתוך החברה הישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept