ישראל פולס

נתניהו יגיד לעולם: "אמרתי לכם"

p
המחבר
בקצרה
בעוד נתניהו מנסה לשכנע את הקהילה הבינלאומית שממשלת הפיוס הפלסטינית אינה קבילה ומסתכן בבידוד, חטף חמאס שלושה תלמידי ישיבה צעירים. מנגד אבו מאזן נקלע למלכוד, ונתפש שוב כמשתף פעולה עם ישראל.

זה הסיוט האולטימטיבי המרחף כחרב מתהפכת מעל ראשו של בנימין נתניהו, מעל ראשו של כל ראש ממשלה ישראלי, מעל ראשו של כל אזרח ישראלי באשר הוא: חטיפה.

במקום הראשון מבחינת מדרג הכאב והלחץ יעמוד תמיד חייל חטוף, דוגמת גלעד שליט שנחטף לפני שמונה שנים [25 ביוני 2006], והוחזר אחרי יותר מחמש שנים בשבי חמאס, כשמדינה שלמה מפגינה, צועדת ומפעילה לחץ אדיר על מקבלי ההחלטות למענו. במקום השני יהיו אזרחים. אגב, תלוי מהיכן. תל אביבים יזכו ליותר קונצנזוס מאשר מתנחלים, למשל. וכמה שיותר צעירים, כך זה יהיה כואב יותר.

הפעם, מדובר בשלושה תלמידי ישיבה בני 19-16, דתיים (אך לא חרדים), שניים מהם תושבי השטחים, שנסעו בטרמפים בשעת לילה מאוחרת מהישיבה בה הם לומדים בגוש עציון, עלו כנראה על טרמפ באחת הטרמפיאדות ומאז נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אחד מהם הספיק לחייג למשטרה בזמן אמיתי ולהודיע על חטיפה בטרם השיחה נותקה, מה ששיגר את החוקרים, ובעקבותיהם את כל צה"ל לאיזור נרחב, בדרום הגדה המערבית, על גבול הנגב. נכון לכתיבת שורות אלה, שלושת הנערים נעלמו, אין לצה"ל ולשב"כ קצה חוט, וההיסטריה הישראלית הציבורית מתחילה לנוע באי נחת בחיתוליה.

נכון לעכשיו, רגע השיא של אירוע החטיפה החדש שמשנה את סדר יומה של ישראל אירע ביום שישי [13 ביוני] בסביבות 21:00 בערב, כשסוכנות רויטרס בירושלים קיבלה כרוז שנטל על המעשה אחריות בשמו של ארגון סלפי לא מוכר בשם "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" (ISIS). בשבועות האחרונים מתחיל השם החדש יחסית הזה, של קבוצות הטרור המשויכות לפלג קיצוני של אל-קאעידה, לעשות לעצמו שם ברחבי כל המזרח התיכון.

דאע"ש (כך הארגון מכונה בעברית) כבש זה עתה את מוסול, ועל פי הדיווחים לוחמיו מפרקים את הצבא העיראקי וצועדים לבגדד; צפון מזרח סוריה כבר בידיהם, ואם עכשיו הם מעורבים גם במעשה טרור מהדהד כזה שתי דקות מירושלים, מדובר באירוע היסטורי מכונן.

כפי שנכתב כאן במאמר הקודם, ההתגבשות של דאע"ש לכוח טרור מרכזי המשתלט על שטחים נרחבים על פני שתיים או שלוש מדינות, מאיים על שלמותה וריבונותה של עיראק ונוטע עכשיו איי טרור גם בעיבורה של ישראל, הנחשבת ל"פרס הגדול" של כל אסלאמיסט באשר הוא, מסעירה את הדמיון בכל רחבי המזרח התיכון וטורדת את מנוחתן של כל הממשלות באזור. אבל הכרוז ובו נטילת האחריות נראה חובבני ומערכת הביטחון הישראלית בדקה אותו בחשדנות.

ביום ראשון בבוקר, בפתח ישיבת הממשלה, הטיל בנימין נתניהו את הפצצה: חמאס חטף את שלושת הצעירים הישראלים, הודיע. ערב קודם, בהודעה קצרה שמסר, אמר נתניהו כי "ארגון טרור" אחראי לחטיפה. במהלך הלילה עצרו צה"ל והשב"כ עשרות פעילי חמאס בגדה, ובעיקר באזור הדרומי שלה, הנחשב למעוז חמאסי ותיק. ההנחה היא שבמהלך הלילה התגבש המידע שמפליל סופית את חמאס, אותו חמאס שמתעטף מאז האירוע בשתיקה, מנהיגיו טוענים ש"אינם יודעים במה מדובר" וכוחותיו בעזה נעים בעצבנות. אם אכן מדובר בחטיפה עליה אחראי חמאס, הרי שלפנינו אירוע ביטחוני, מדיני וגיאו-פוליטי מכונן. אין לדעת איך ייצאו כל הצדדים ממנו, ומתי.

עבור נתניהו, זה בא "בהזמנה". אם כבר טרור, ואם כבר נחטפו שלושה נערים, אז לפחות שיהיה זה חמאס. בעודו מנסה לשכנע את העולם שהפיוס בין פת"ח לחמאס אינו קביל ומוצא עצמו בעמדת בידוד בינלאומית, קיבל נתניהו סיוע בלתי צפוי ממעשה החטיפה, שמעביר את נטל האשמה אל הצד השני ומאפשר לנתניהו להגיד מה שהוא הכי אוהב להגיד מאז פרץ לתודעה הבינלאומית: "אמרתי לכם".

כעת, במקום להתעסק בחידוש המשא ומתן ובהפעלת לחץ והמשך בידודה של ירושלים, המתבצרת בבדידות מזהרת, תעסוק הקהיליה הבינלאומית בגינוי חמאס ודרישות להשבת החטופים (אם אכן נותרו בחיים). מן העבר השני, מוצא עצמו אבו מאזן במלכוד ממנו אי אפשר להיחלץ בלי לשבור את כל העצמות. ההודעה האמריקאית ביום שישי בערב "הפלילה" אותו כמו שמשתף פעולה עם הישראלים, שמחרימים את ממשלתו. כעת הוא נדרש לשיתוף פעולה ביטחוני, בעוד צה"ל ושב"כ סורקים במסרקות ברזל את הטריטוריה הפלסטינית ועוצרים עשרות פעילים מחמאס וארגונים נוספים. מה עוד צריך לעשות כדי להיראות משת"פ?

בינתיים, השטח מתחמם במהירות. בין העצורים הרבים מיום שבת בלילה גם בכירי ארגון חמאס. במקביל, פרס צה"ל סוללה של "כיפת ברזל" ליד העיר הדרומית הגדולה אשדוד, אולי כהכנה לפעולת עונשין נרחבת נגד עזה. המצב הנוכחי משתיק בשלב הזה את הניסיונות, שהתקיימו בשבועות האחרונים מתחת לאדמה ולרדאר, להתחיל לדבר בשקט על נוסחאות לחידוש המשא ומתן המדיני. עסקו בזה בעיקר אנשיו של ג'ון קרי מול אנשיה של ציפי לבני, בעיקר במודלים תיאורטיים, לא יישומיים. עכשיו ברור שאין על מה לדבר וחבל על האנרגיה.

ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, ראש האופוזיציה בישראל, אמר בסוף השבוע [14 ביוני] ש"אנחנו יושבים על חבית אבק שריפה והשטח יכול להידלק במהירות". הרצוג, שמקבל עדכונים שוטפים מראש הממשלה, יודע על מה הוא מדבר. בניגוד לתדמיתו הימנית ולשפתו המילולית, בנימין נתניהו נחשב לראש ממשלה זהיר מאוד, אולי אפילו אחד הזהירים שהיו בישראל. הוא לא נקלע למלחמות מיותרות. הוא נכווה ברותחים (ניסיון החיסול של חאלד משעל ב-1997 ופתיחת מנהרת הכותל בקדנציה הראשונה שלו) ונזהר בצוננים.

בתקופות כהונתו מתמעטת מאוד הפעילות החשאית של ישראל הרחק מגבולותיה, וביבי מהסס רבות ומתלבט קשות לפני שהוא מורה לשחרר ניצרה או ללחוץ על הדק. בשנה האחרונה משהו השתנה. האחראי לשינוי הזה הוא שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, רמטכ"ל לשעבר הבקי בנושא הביטחוני ומתחזק ביטחון עצמי ונחישות. מאז הקמת הממשלה הנוכחית ביצעה ישראל, על פי פרסומים זרים, לא מעט תקיפות מעבר לגבולותיה, כולל בסוריה, בלבנון, בקרן אפריקה ובמקומות נוספים. כל האירועים האלה עברו בשלום.

השאלה היא, האם גם האירוע המכונן שלפנינו, שנפתח בלילה שבין חמישי לשישי בשבוע שעבר, ואין יודע מתי יסתיים, ייגמר באותה צורה. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, לראש הממשלה יש אינטרס לחמם את השטח. הוא נחל בשבוע שעבר תבוסה ניצחת בקרב על הנשיאות (המועמד אותו ניסה לחסום, ראובן ריבלין, נבחר לנשיא העשירי של ישראל), הוא מאבד אחיזה פוליטית בליכוד והפופולאריות שלו בצניחה. והנה, צצה לו לנתניהו הזדמנות לחזור לאלמנט שלו, לבלטה עליה הוא חש הכי נוח ועליה אין לו עדיין מתחרים בציבוריות הישראלית: הבלטה הביטחונית. הבעיה היא שגם מי שיודע לרקוד על הבלטה הזו במיומנות רבה, כמו נתניהו, יכול לפעמים גם למעוד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: settlers, palestine, mahmoud abbas, kidnapping, israel, hamas, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept