ישראל פולס

יהדות ותרבות נפגשות בישיבה חילונית בירושלים

p
המחבר
בקצרה
הם צעירים וצעירות אחרי צבא, גרים ארבעה חודשים יחד בבית אבן בשכונת עין כרם, לומדים בבית מדרש סוגיות תלמודיות בארמית ומכירים מחדש את עיר הבירה של ישראל. ביקור בישיבה החילונית בירושלים, שבין תלמידיה אפילו כומר קתולי.

גמר גביע אירופה בכדורסל, שהסתיים בניצחונה המדהים של מכבי תל אביב וסחף מדינה שלמה לאופוריה חסרת גבולות, פסח על 15 תלמידי הישיבה החילונית בירושלים. הצעירים החביבים, הלומדים במשך ארבעה חודשים בתנאי פנימייה יהדות ותרבות ישראלית, העדיפו באותו ערב מסעיר [18 במאי] להתמקד במדורת ל"ג בעומר שלהם ובדיון ביקורתי-פרשני על מקורות החג.

"אני דווקא התעדכנתי מדי פעם בתוצאה", מגלה ד"ר אריאל לוינסון, אחד משלושת מייסדי התוכנית, "והם הסתכלו עליי במבט מוזר. המשחק לא עניין אף אחד מהם". התלמידים מצדם מנסים לעמעם קצת את הרושם המרובע. "זו לא בחירה בין כדורסל או יהדות, אנחנו לא מנותקים", אומרת גל כהן, בת 22, תלמידה בישיבה, "אני לא בנאדם שמה שמעניין אותו בהכרח זה רק היסטוריה יהודית או פילוסופיה". אורי בן שלום, תלמיד נוסף, טוען שאני עושה להם אידיאליזציה: "גם אני נזרק מול הטלוויזיה עם 'משחקי הכס'". "אנחנו אנשים רגילים", הם צוחקים ביחד.

סדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס" מוזכרת שוב כשלוינסון מעביר לתלמידיו שיעור על הסיפור התלמודי אודות רבי יוחנן ותלמידו ריש לקיש. זה סיפור דרמטי, שכולל לא רק מערכת יחסים אינטימית בין מורה לתלמיד אלא גם מוות בבית המדרש. "בישיבות חרדיות ידלגו עליו", אומר לוינסון, "או שילמדו אותו בזהירות"; אבל בחדר המדרש החילוני ניגשים לסיפור באומץ, תוך דיבור ישיר על יחסי מין, נרקיסיזם ויצרים חז"ליים. אלכסה ירמולוב, תלמידה בת 22, מסבירה לחברתה מדוע רבי יוחנן רצה במותו של ריש לקיש: "זה כמו ב'משחקי הכס', הוא ראה שהצעיר תופס יותר מדי כוח והחליט לחסל אותו".

תלמידי הישיבה הם חבורה איכותית של צעירים, רובם אחרי צבא, מכל רחבי הארץ: מחיפה ועד בת ים, מכפר ורדים ועד הוד השרון. חלקם באים ממשפחות אקדמאיות.

במסגרת לימודיהם בישיבה החילונית הם גרים יחד בבית אבן גדול ויפה בשכונת עין כרם, ומבלים שעות ארוכות ב"בית מדרש" - כינויו של חדר הלימוד המשמש את הישיבה ושוכן בבית הגת (מתחם בבעלות נוצרי המנוהל על ידי עמותה לדיאלוג בין אנשים מדתות ותרבויות שונות ומשמש גם כבית הארחה).

רבים מגיעים לישיבה בשיטת "מפה לאוזן". מתן לאור, בן 24, מספר שהיה במכינה לפני צבא ואז נחשף לישיבה החילונית. אלכסה הייתה בשנת שירות בקיבוץ, ו"חבר'ה מהמחזור הקודם הגיעו אלינו ופיתו אותי". דעות קדומות כמובן קיימות. "החברים שלי חשבו שאני חוזרת בתשובה", מספרת ליה עמית, "אבל כשהם באים לבקר אותי כאן הם מתלהבים".

התלמידים שפגשתי הם בני המחזור השישי של התוכנית, שהחלה לפעול באוקטובר 2011 ומקיימת שני מחזורים בשנה (חורף ואביב). למחזור הראשון נרשמו 15 צעירים, כמספר המיטות בשלושת חדרי השינה שבאזור המגורים. "אחד המשתתפים היה כומר קתולי צעיר, ראש קהילה דוברת עברית בבאר שבע", אומר לוינסון, "ובמחזור השלישי השתתף צעיר צ'רקסי. תלמיד ערבי עוד לא היה לנו, למרות שחיפשנו. כלומר זו ממש לא תוכנית ליהודים בלבד".

במחזור הנוכחי כבר נאלצו לסנן כמה עשרות מועמדים. "אנו בוחרים את מי שבא מהסיבות הנכונות: ללמוד, להתפתח, לשנות. לא את אלה ששמעו שזה מגניב". התלמידים משלמים 1,500 שקל בחודש ובתמורה מקבלים תוכנית לימודים עשירה במיוחד: מקריאת טקסטים חשובים בספרות העברית, דרך פרשנות אמיצה של סוגיות תלמודיות (בארמית!) ועד נגיעות בקוראן ובברית החדשה. לצד כל אלה מקיימת הישיבה סיורים בירושלים, הליכה משותפת לאירועי תרבות ופעילות קהילתית בעיר.

המטרה הלא מוסתרת של מייסדי התוכנית, לוינסון, אבישי וול (שניהם דתיים לשעבר שהפכו חילונים) וניר עמית - היא לשנות את המציאות בירושלים. לעיר הבירה של ישראל תדמית שלילית בעיני צעירים, ורבים מהם עזבו אותה לאורך השנים.

"הבנו שחסר לצעירים חילונים מקום ללמוד", אומר לוינסון, "בתיכון לומדים תנ"ך, אבל לא בצורה שתורמת משהו לחיים. לא לומדים קוראן או את הברית החדשה, לא מקבלים כלים להבין את המקום שבו אנחנו חיים. במקביל רצינו ליצור תוכנית שתחבר את הצעירים לעיר".

נאמנים למטרה הזו, הם החלו להפיק אירועי תרבות לצעירים בירושלים, ששילבו מסיבות עם תוכן. בבית ש"י עגנון הם ארגנו "יארצייט" (ביטוי באידיש שמשמעו התאריך העברי בו נפטר אדם) עם כיבוד של וודקה וקוגל, וקריאה בטקסטים של הסופר; לטקס יום העצמאות האלטרנטיבי שקיימו במוזיאון מגדל דוד, מספר לווינסון, "הגיעו 1,500 איש, מתוכם בערך 1,200 צעירים. הם הרגישו, כמונו, שחסרה חגיגה אמיתית ומלאת תוכן מעבר לפטישים והקצף. רצינו לייצר אמירה של הדור הצעיר".

מאותו חלום צמחה הישיבה החילונית. היא מושפעת ממודל הישיבה החרדית ומנסה לצקת לתוכו תכנים חילוניים לצד שמירה על מה שלוינסון מגדיר כ"די.אן.איי הירושלמי".

שלושת המייסדים קיבלו חסות מארגון בינ"ה (בית היוצר לנשמת האומה), שהוקם אחרי רצח יצחק רבין [1995] כיוזמה של אנשי רוח וחינוך למען חיבור החברה הישראלית החילונית למקורות התרבות היהודית; והשיגו תרומות מגופים שונים (הקרן החדשה, עיריית ירושלים ועוד). תקציב הישיבה הוא כמיליון שקלים בשנה.

"הישיבה מושכת בני 20 פלוס שמרגישים שחסר להם משהו בסיסי - קיום חילוני צעיר בירושלים לצד חיפוש עצמי. במקום לעשות את זה באשרם בהודו, עושים את זה פה בעין כרם", אומר לוינסון.

תלמידי הישיבה מסתייגים מהאמירה האחרונה. "נסענו למזרח, נלך לאוניברסיטה, זה לא שאנחנו מוותרים על החיים. באנו לכאן לארבעה חודשים כדי לפתוח את הראש", הם אומרים.

"בבית הספר למדנו תנ"ך ומשם קפצנו ישר לפלמ"ח", אומרת אלכסה, "אבל היו עוד הרבה חבר'ה חכמים באמצע".

"אופי הלימוד כאן שונה ממה שקורה בבית הספר", אומר אייל הראל, בן 24, "לא רק סופגים ידע לקראת מבחן אלא שואלים שאלות ומקיימים דיון". "לפעמים לומדים דברים שלמדנו בעבר", אומרת גל, "אבל כאן נחשפנו אליהם מזווית שונה. אנחנו חוגגים חגים כל שנה, אבל היום אני יודעת מה אני חוגגת".

"יש בחיים זרם חזק שסוחף אותך לנתיב מסוים", אומר גיא אוסטינסקי, בן 26, אחד התלמידים המבוגרים בישיבה ובעל תואר ראשון בקולנוע, "לי יש רצון להסתכל על זה מבחוץ, לפני שאני נסחף. אני צריך הפסקה מהמסלול של משרד, תשע עד חמש, ושכר דירה".

"אנחנו לא מגיעים לכאן בתחושה שאנחנו ריקים", מדגיש אורי, "אנחנו רוצים להעשיר את עצמנו".

15 התלמידים של המחזור הראשון החליטו להישאר בירושלים אחרי לימודיהם. גם בקבוצה הנוכחית הרבה ידיים מורמות, כשאני שואל מי מתכוון להמשיך לחיות כאן. התוכנית, מסתבר, שינתה את יחסם כלפי ירושלים ואפילו פתחה אופקים חדשים ללימודים אקדמיים. גיא מצנן את ההתלהבות: "אנחנו רואים את ירושלים בעיניים שלא ממש דומות למציאות, כי כל יום אנחנו לומדים, הולכים לאירועים ונפגשים עם קהילות שונות. כשנצא מהמסגרת נחשף גם לצדדים פחות יפים של העיר". "נו ברור", עונה לו מישהי, "החיים יתחילו".

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: tel aviv, rabbis, judaism, jerusalem, israel

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept