ישראל פולס

מושב הקיץ של הכנסת נפתח: בלי מו"מ מדיני ועם ריח בחירות

p
המחבר
בקצרה
בהעדר משא ומתן מדיני הופרו האיזונים העדינים עליהם נשענת הקואליציה המוזרה של נתניהו, ונדמה שהממשלה עושה את דרכה הבטוחה אל סופה. ההתכתשות הפומבית בין "הבית היהודי" ל"יש עתיד" סביב "חוק הרוצחים" מלמדת שהמפלגות כבר חושבות בחירות.

ביום שני אחר הצהריים [12 במאי], כמה שעות בלבד לאחר חזרתה של הכנסת לעבודה בתום פגרת האביב, הגיש שר המדע, יעקב פרי ("יש עתיד"), ערר על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, שאישרה את "חוק הרוצחים" שיזמו ח"כ איילת שקד ("הבית היהודי") וח"כ דוד צור ("התנועה"). המדובר בחוק המגביל מתן חנינה למחבלים רוצחים.

בנימוקי הערר טען פרי, ראש השב"כ לשעבר, כי הצעת החוק, המאפשרת לבית המשפט למנוע חנינה של נשיא המדינה למחבלים, תפגע ביכולתה של ישראל לנהל משא ומתן מדיני, החיוני לאינטרסים המדיניים והביטחוניים שלה.

כצפוי, דקות ספורות מרגע פרסום דבר הגשת הערר על ידי צוות התקשורת המיומן של "יש עתיד", החלה התכתשות פומבית בין חברי כנסת משתי המפלגות, לרבות אזהרה מצד יו"ר הבית היהודי, שר הכלכלה נפתלי בנט, כי עיכוב אישור החוק מסכן חיי אדם.

"אין לי ולא תהיה לי סובלנות וסבלנות למשחקים פוליטיים על חשבון חוקים חיוניים לביטחון מדינת ישראל", כתב בנט באופן בוטה בדף הפייסבוק שלו, והעניק "אות קלון ליש עתיד, שעצרו כעת את קידום החוק למניעת שחרור מחבלים". חברי כנסת מסיעתו הבטיחו בתגובה לטרפד הצעות חוק של יש עתיד.

אף שסיכוייו של הערר להתקבל אינם גבוהים בשל הרכבה של הקואליציה, ליש עתיד היה חשוב לבדל עצמה כמפלגת קואליציה שדוחפת לקיומו של תהליך מדיני, ועומדת בגאון מול חקיקה מסנדלת של מפלגה שעד לפני כמה חודשים הייתה בת בריתה הפוליטית. מעבר לעובדה הידועה, שהברית בין ראשי המפלגות יאיר לפיד ובנט, שהייתה אחרי הבחירות הדבר הכי חם ועדכני בפוליטיקה, היא נחלת העבר - ההתכתשות הזאת היא חלק מאווירת בחירות המאפיינת את הקואליציה בשבועות האחרונים.

אף שברית לפיד-בנט הייתה בלתי צפויה, היא ניחנה באפיל של שינוי ונהנתה מהילת המחאה החברתית. לפיד ובנט הצליחו לכפות על נתניהו מבנה קואלציוני מסוים, ולפחות בהתחלה הציגו סדר יום חברתי-כלכלי דומה ועוצמתי. הם כמובן נאלצו גם לספוג ביקורת מצד חלק ממצביעיהם על שכרתו ברית עם אויב אידיאולוגי. אבל מרגע שהברית הזאת התפוגגה, לפיד ובנט עושים הכל כדי לנער מעליהם את זיכרון אותם ימים, ומשמעות הדבר היא עוד ועוד חיכוכים ומתחים בתוך הקואליציה.

קשה להאמין שרק בפסח האחרון [אפריל 2014] הממשלה ציינה שנה להקמתה, שכן כמות האינטרסים הסותרים, החריקות, המריבות, הקטטות והמאמצים של השחקנים לסמן טריטוריה ייחודית מזכירים יותר קואליציה שמחשבת את קיצה לאחור.

התפוצצות התהליך המדיני אמורה, לכאורה, להנחיל יציבות ושלווה על הקואליציה, שכן זרע הפורענות שהעמיד את לפיד ולבני מול הגורמים הימניים בממשלה עבר בינתיים מן העולם, וכולם מסכימים שהאשם הוא בפלסטינים.

כך גם העריך ביום שני, בשיחות סגורות, יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין. לדבריו, מושב הקיץ של הכנסת יהיה יחסית פשוט מבחינה קואליציונית, בעיקר בשל העובדה שהתהליך המדיני התפוגג ואין מה שיבעיר את הקואליציה.

אלא שבפועל מתפתחת בשטח דינמיקה אחרת לחלוטין. התהליך המדיני שהתנהל בעצימות נמוכה, ללא פריצות דרך וללא ציפיות, דווקא איפשר לכל הנפשות הפועלות להתנהל ברוגע יחסי בתוך אותה קואליציה. יו"ר התנועה, שרת המשפטים ציפי לבני, הייתה שקועה עד צוואר בתהליך מדיני עקר, שהעניק לה צידוק לישיבה בממשלה. מן העבר השני של המתרס, נפתלי בנט וסיעתו הימנית יכלו להכיל משא ומתן מדיני שלא התקדם לשום מקום. אם רק יכלו, כל הנפשות הפועלות ובנימין נתניהו בראשן – היו חותמות בשמחה על עוד כמה שנים של משא ומתן כזה.

זו הסיבה שדווקא אי קיומו של משא ומתן מדיני, באופן שבו התנהל, מפר את האיזונים העדינים עליהם נשענה הקואליציה המוזרה של נתניהו מיומה הראשון. באין מהלך אחד גדול מוביל, שמאפשר לכל הצדדים לחדד עמדות, וכזה היה המשא ומתן המדיני, המפלגות מחפשות דרכים להבליט סדר יום והישגים, מה שבאופן מיידי מעלה את רף העצבנות שלהן.

למעשה, עם תחילת מושב הקיץ של הכנסת השבוע, הממשלה החליפה דיסקט ונכנסה למסלול שיקדם אותה בבטחה אל סופה, כלומר אל בחירות חדשות. אלא אם כן תימצא קואליציה חלופית, שכעת אינה נראית באופק.

אווירת הבחירות הזאת, שנמצאת כאמור בראשיתה, מתבטאת במספר גדל והולך של יוזמות ומאבקים לקראת היום שאחרי. למרות שאף אחד מראשי מפלגות הקואליציה אינו רוצה בחירות מוקדמות, קיימת הבנה שהדינמיקה שתוביל לשם יכולה להיות מהירה ולא צפויה.

קחו למשל את שרת המשפטים לבני, שנמצאת במצב הפוליטי הבעייתי ביותר. אין לה יותר משא ומתן מדיני לנהל, מה שמעמיד בסימן שאלה את הישארותה בממשלה. רק לפני שנה היא חזרה למרכז ההתרחשות כיד ימינו של נתניהו במשא ומתן המדיני, בתוך ממשלה בעלת אוריינטציה ימנית מובהקת, אף שנבחרה בזכות קולות השמאל. בקרוב מאוד היא תישאל מה בעצם היא עושה בממשלה המקדמת את חוק הלאום ואת חוק הרוצחים.

בינתיים לבני מנסה ליצור לעצמה נוכחות קונסטרוקטיבית כשרת משפטים, או במילים אחרות: מחפשת אג'נדה שתאפשר לה להצדיק את היצמדותה לכיסא. בתחילת השבוע [11 במאי] פרסם העיתון ידיעות אחרונות כותרת גדולה "מהפכת הגירושים" עם תמונתה של לבני. על פי התוכנית, המיוחסת לשרת המשפטים, לבני מתכוונת לשנות באופן דרמטי את הליך הגירושים בישראל, להעביר חלק ממנו לבתי המשפט לענייני משפחה ובכך לצמצם את כוחם של בתי הדין הרבניים – השנואים מאוד על ידי ציבור מצביעיה.

ספק רב אם לבני תצליח לממש את התוכנית היומרנית הזאת, שכמובן לא נותרה בחלל ריק, וגררה תגובה חריפה מצד הבית היהודי, שהבטיחה לטרפדה.

במקביל מתנהלים מעל גבי העיתונים קרבות תקציב הביטחון בין שר האוצר לפיד לשר הביטחון בוגי יעלון. לפיד מעוניין להוכיח מנהיגות ולא להיכנע לדרישות התקציביות הבלתי נגמרות של משרד הביטחון, ובכך להפגין נאמנות לסדר היום האזרחי. הוא הבהיר ליעלון, שאם ייעתר לו הדבר יבוא על חשבון הבריאות והחינוך.

לפיד גם נאחז בכל הכוח ברפורמת אפס אחוז מע"מ עבור דירות חדשות לזוגות צעירים יוצאי צבא, שאמורה להתרחש בחודשים הקרובים ולעמוד במרכזו של קמפיין הבחירות הבא שלו. יו"ר יש עתיד אינו מתרגש מהביקורת על כך שהרפורמה מפלה ערבים וחרדים שלא שירתו בצבא, אלא משתמש בטיעון הזה כדי לקרוץ לבוחריו, שרואים בשוויון בנטל דגל חשוב. "צעיר שתורם שלוש שנים ובמקרים רבים מסכן את חייו הוא אזרח טוב יותר", הבהיר לפיד בנאומו ביום שני בבוקר בכנס העיתון כלכליסט.

בניגוד ללבני, מצבו של לפיד בסקרים הרבה יותר טוב. אף שניזוק אלקטורלית מאז הבחירות, הוא עדיין מצליח לשמור על בסיס תמיכה משמעותי. אם וכאשר תרשם ירידה במחירי הדירות בשנה הקרובה, הדבר ייזקף לזכותו ויסייע לו בשיקומו הפוליטי.

ואיפה נתניהו? האם הוא נערך? נתניהו כמו יתר השחקנים אינו מעוניין בבחירות, אך מבין שבשנה הקרובה יכולה להיווצר דינמיקה כזאת. על פי אחת ההערכות במערכת הפוליטית, לפיד לא יוכל לחתום שוב על תקציב של גזירות, ולכן יוביל לקראת דצמבר 2014 מהלך של פרישה מהממשלה, ובחירות בחודש מאי שלאחר מכן.

באווירה הזאת נתניהו חוזר לחזר אחר הימין, הבסיס הפוליטי שלו, ועושה זאת בין השאר באמצעות חוק הלאום אותו יקדם מיד עם שובו מיפן.

לדברי בכירים בליכוד, נתניהו מעריך שבבחירות הבאות, בהן הליכוד יתמודד בנפרד מ"ישראל ביתנו", עלולה להיווצר מציאות בה תהיינה חמש-שש מפלגות בינוניות, אך הליכוד בראשותו עדיין תהיה המפלגה הגדולה ביותר גם אם לא בהפרש גדול. זו הסיבה שהוא מעוניין לשנות את חוק יסוד נשיא המדינה באופן שבו מלאכת הרכבת הממשלה תוטל על יו"ר המפלגה הגדולה ביותר.

כך גם מסבירים גורמים פוליטיים את האובססיה שלו לבטל את מוסד הנשיאות, שמא ייבחר רובי ריבלין ויטיל את הרכבת הממשלה על מישהו אחר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yair lapid, tzipi livni, naftali bennett, knesset, israel, elections, coalition, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept