ישראל פולס

לשחרר את פולארד – וגם את ברגותי

p
המחבר
בקצרה
צירופו של המנהיג הפלסטיני הכלוא בישראל לעסקת שחרור האסירים הקרובה תסייע לאבו מאזן לדלג על מכשול התנחלויות ולהישאר ליד שולחן המו"מ.

זה היה לפני 20 שנה בקירוב, כשפרופסור מוריס פולארד, אביו של ג'ונתן, התקשר לביתי בוושינגטון. שלא כקרובי משפחה אחרים ואנשי ציבור שנאבקו למען שחרורו של בנו, פרופ' פולארד לא התלונן נגד איש. הוא לא מחה על כך שממשלת ישראל אינה עושה די למען שחרורו של ג'ונתן ואף לא טען שבנו שם את נפשו בכפו למען ביטחון ישראל. בקול עצוב ובנימה מאופקת חלק עמי אביו של האסיר את כאבו העמוק ושאל אם יש בפי עצה טובה. נזכרתי בצער בשיחה הזאת כששמעתי לפני שלוש שנים שפרופ' פולארד הלך לעולמו בגיל 95, מבלי שזכה לראות את בנו מחוץ לכותלי הכלא.

פולארד בגד בעמו, אך כפי שאמר שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, סמואל לואיס, לאמיר תיבון מאתר וואלה! בינואר השנה, 28 שנים במאסר הן די והותר. גם לנקמנות צריך להיות גבול. עוד שנה-שנתיים בכלא לא יעלו ולא יורידו את אפקט ההרתעה כלפי בוגדים ומרגלים פונטציאליים. זאת אף זאת, הסרתו של השם פולארד מסדר היום תשחרר את הקהילה היהודית בארצות הברית מפרשה שהטילה צל כבד על נאמנותה לארצה. אדם אומלל כפולארד, שמצבו הפיזי והנפשי מידרדר מיום ליום, צריך היה להישלח זה כבר לביתו, בלי קשר למצבו הקשה של המו"מ בין ישראל לפלסטינים.

באותה כתבה הביע גם הדיפלומט הבכיר בדימוס תומס פיקרינג את דעתו בנוגע לשחרורו של פולארד. מי שהיה תת מזכיר המדינה האמריקאי ושגריר בישראל ובאו"ם אמר כי "דיפלומטים צריכים לקחת אתגרים ולהפוך אותם להזדמנויות", וקבע כי "השגת הסכם מסגרת חשובה יותר מהמשך מאסרו של פולארד". פיקרינג צודק לחלוטין. אך נראה שההנחה ששחרורו של פולארד יסלול את הדרך להסכם המסגרת המיוחל, אינה אלא משאלת לב. שחרורו של פולארד, שנועד לשנות את כללי המשחק בתהליך המדיני, הוא בבחינת כוסות רוח למת. מה שהצטייר כ"נשק יום הדין" שהאמריקאים מחזיקים בידם לעת חירום, יכול, במקרה הטוב, להאריך את יסורי המשא ומתן בעוד כמה חדשים.

מאסרו של פולארד אינו קשור במישרין לסכסוך ושחרורו לא יסייע למאמצים להביא לסיומו של אותו סכסוך ולקדם פיוס בין הצדדים הנצים. להפך. המקרה של האסיר פולארד שונה לחלוטין מהמקרה של לוחמי חופש דוגמת המנהיג הדרום אפריקאי נלסון מנדלה, ששחרורם היה אירוע מכונן בתהליך של פיוס. למחרת שחרורו צפוי פולארד להפוך לדמות מפתח במאבקו של הימין נגד פתרון שתי המדינות ובמסע ההסתה נגד ממשל אובמה-קרי. המרגל היהודי-האמריקאי נהפך לגיבורם של המתנחלים ואף התכבד בקריאתו של בית מידות לא חוקי בלב שכונה פלסטינית בירושלים על שמו: "בית יהונתן". אין זה מקרה שפולארד מיהר להודיע שאם שחרורו הינו חלק מעסקה שתביא לשחרורם של אסירים פלסטינים שהורשעו ברצח ישראלים, הוא מוותר על זכותו לפנות לוועדת השחרורים של שרות בתי הסוהר האמריקאי.

אם, כדברי פיקרינג, קרי מוכן להפוך אתגר במדי אסיר להזדמנות לקדם את השלום, הוא ימצא אותו ברשימת האסירים הביטחוניים של שירות בתי הסוהר הישראלי. שמו מרואן ברגותי, המנהיג הפלסטיני הפופולארי ביותר בשטחים הכבושים. מאז אפריל 2002 בישראל הוא מרצה עונש של חמישה מאסרי עולם באשמת רצח ישראלים, בסדרת פיגועים שהוא היה אחראי עליהם כאשר שימש ראש התנזים בגדה המערבית. מנהיגי הפתח וחמאס מתחרים אלה באלה על הזכות להביא לשחרורו במסגרת עסקת חליפין עם ישראל.

לא רק אנשי שמאל, כמו מנהיגת מרצ, זהבה גלאון, סבורים ששחרורו של ברגותי יכול לשנות את מאזן הכוחות בשטחים לטובת מחנה השלום. בראיון לעמיתתי מזל מועלם שפורסם בהארץ בספטמבר 2007 אמר בנימין (פואד) בן אליעזר (עבודה), שכשר ביטחון נחשף למידע מודיעיני מסווג, כי ברגותי משפיע מכלאו על כל התהליכים שמתרחשים ברשות, וכי הוא "היחיד שבכוחו לקפל את החמאס". בדרגים המקצועיים במערכת הביטחון יש שותפים רבים להערכה שהשמיע בן אליעזר, כי ברגותי יהיה המנהיג הבא של הפלסטינים וכי הוא פרטנר לפריצת דרך מדינית. "אין לנו מה להפסיד", אמר אז בן אליעזר, שמתמודד היום על תפקיד נשיא המדינה, "אנחנו מסתובבים סביב עצמנו... צריך לחפש משהו יצירתי".

צירופו של ברגותי לרשימת האסירים שישובו לבתיהם בגל הקרוב של השחרורים תחזק לאין שיעור את מעמדו של הנשיא מחמוד עבאס מול מתנגדיו מקרב הפתח ומהנהגת חמאס. תמונה משותפת עם האיש שנמנה בשעתו עם ראשי התומכים של הסכם אוסלו, יכולה לסייע לעבאס לדלג על מכשול ההתנחלויות ולהישאר ליד שולחן המשא ומתן. בה בעת, שחרורו של פולארד יאפשר אולי לנתניהו לדלג מעל מכשול שחרור האסירים הפלסטינים אזרחי ישראל, מבלי שהקואליציה הימנית תישמט מידיו.

ואחרי כל הדברים האלה, המהומה סביב שחרור האסירים מסיחה את הדעת מסוגיות הליבה של הסכסוך: גבולות, ירושלים ופליטים. עד אשר הנשיא אובמה לא ימצא דרך לסלק את התביעה המוזרה שהפלסטינים יגדירו את אופייה של מדינת ישראל ולמנוע מנתניהו להביך את עבאס על ידי הרחבת התנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים- לסגן השר דני דנון ושאר נצי הליכוד ולשר נפתלי בנט ולחבריו מהבית היהודי, אין סיבה לדאגה. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: prisoners deal, palestinian prisoners, palestine, jonathan pollard, israeli-palestinian negotiations, israel, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept