ישראל שכחה מי שומר עליה

הניטראליות שמפגינה ישראל כלפי המשבר הטריטוריאלי באוקראינה הוא הכרזת מלחמה קרה על האמריקאים. אבל בעוד שישראל יכולה להתקיים גם בלי תמיכתה של רוסיה, אובדן תמיכתה של ארה"ב הוא איום קיומי.

al-monitor .

נושאים מכוסים

un, sheldon adelson, russia, palestine, nuclear negotiations, israel, iran, benjamin netanyahu, barack obama, avigdor liberman

אפר 20, 2014

 

הפעם אין זו הצהרה אנטי אמריקאית של שר ימני שולי אשר "הוצאה מהקשרה", או ביקורת מודלפת של שר בכיר נגד מזכיר המדינה האמריקאי.

היעדרותו של שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, בהצבעה על גינוי הפלישה הרוסית לחצי האי קרים ותמיכה בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה, היא ציון דרך ביחסי ישראל-ארה"ב. במונחים ביטחוניים-מדיניים, הצבעת אי אמון בארה"ב, בעיצומו של עימות חריף עם רוסיה, היא כמעט הכרזת מלחמת קרה. הרי הוראה לשגריר באו"ם "להצביע ברגליים" בהצבעה כבדת משקל דיפלומטי, איננה מתקבלת כלאחר יד. זו אחת מאותן החלטות שמתקבלות לאחר בחינה מדוקדקת, דיון פנימי והפעלת שיקול דעת.

בשנים האחרונות התרגלנו לכך שהזנב (הישראלי) מכשכש בכלב (האמריקאי), אך לאחר משיכה קלה הוא מתיישר ונרגע. בכל הנוגע לעימות סביב המשבר באוקראינה בין שני הבולדוגים, ישראל שכחה מי מהם הוא זה ששומר עליה. הנכס האסטרטגי הקרוי "היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל", נהפך ל"יחסים נורמאליים בין שתי מדינות".

בראיון בתחילת החודש לערוץ 9 הישראלי המשדר ברוסית, הציב שר החוץ אביגדור ליברמן את ארצות הברית ורוסיה על אותו מקום בסקאלת יחסי החוץ של ישראל. "יש לנו יחסי אמון עם האמריקאים ועם הרוסים, והניסיון שלנו עם שני הצדדים היה חיובי מאוד", אמר האיש שנחשב בימים אלה ליקיר וושינגטון. הדיפלומט מספר אחת, זה שמשרדו גורר שוב ושוב את ארה"ב לביצת הסכסוך ותובע שתרקוד בזירת האו"ם לצלילי חלילה של ישראל, היתמם: "אני לא מבין את המחשבה שישראל צריכה להיגרר לתוך הביצה הזו".

למרבה הדאגה, המסר הזה חלחל אל הדרג המקצועי הבכיר, זה שמוטל עליו להתריע בפני הדרג המדיני מפני טעויות אסטרטגיות; ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, הצדיק בשבוע שעבר [13 באפריל] את העמדה הניטראלית שישראל נוקטת לגבי המשבר באוקראינה. גלעד אמר בגלי צה"ל, כי "לא צריך להגדיר את האינטרס שלנו כזהה לאינטרס של גורם אחר, אפילו אם זו ארה"ב... יש לנו כאן מכלול של אתגרים ביטחוניים". צודק בהחלט. ישראל מתמודדת עם האתגר הביטחוני העצום של בלימת תוכנית הגרעין האיראנית. מבחינתה, גורם שאינו מכיר באיום האיראני ומתרועע עם המשטר בטהרן, פוגע באופן חמור באינטרסים הקיומיים של ישראל. אחד הגורמים האלה הוא ממשל פוטין, זה שממשלת נתניהו מקפידה לשמור על ניטראליות בעימות בינו לבין ממשל אובמה.

קל לנחש את תגובתו של נתניהו, אילו אובמה היה לוחץ את ידו של מחמוד אחמדינג'אד, האיש שכונה בפיו "היטלר האיראני", כפי שנהג פוטין עת ביקר באיראן [2007].

מה היה אומר ליברמן, אילו אובמה היה מכריז כי "המשטר האיראני הוא אחד הפרטנרים המשמעותיים שלנו באזור", מספר על כוונתו לפתח עם המשטר הזה את היחסים "בכל הכיוונים", מוסיף שהסנקציות הן פיתרון לא יעיל ומקנח בהצהרה כי "לעם האיראני צריכה להיות מוענקת האפשרות לפתח טכנולוגיות גבוהות" (דברי פוטין במפגש שקיים ב-19 בדצמבר עם 1,300 עיתונאים במרכז הסחר במוסקבה לרגל סיום שנת 2013)?

איך גלעד מתרץ את הנחת שישראל הסבה למוסקבה בהצבעה באו"ם, לנוכח דברי סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריבקוב [19 במארס], בתום סבב השיחות השני בין איראן למעצמות, כי מבחינתה של רוסיה "איחוד" חצי האי קרים משמעותי בהרבה מהסוגיה האיראנית.

במקום השני בסולם האינטרסים האסטרטגיים של ישראל (יש אומרים, למשל כותב שורות אלה, במקום הראשון) עומד סיום הסכסוך עם הפלסטינים והעולם הערבי, ושמירה על צביונה הדמוקרטי והיהודי. בהשאלה מדברי ליברמן על הסכסוך באוקראינה, רוסיה אינה מלכלכת את רגליה בביצה הטובענית הזאת. היא מתבוננת מהצד כיצד ארה"ב מדשדשת בתוכה וסופגת מטחים של בוץ. בעוד שדבקותה של ארה"ב במשא ומתן לשלום מושתתת על מחויבות עמוקה לביטחונה של ישראל ולרווחתה, כמו גם על ערכים משותפים, יחסה של רוסיה אליה מבוסס על אינטרסים קרים בני חלוף. בעוד שישראל יכולה להתקיים גם בלי תמיכתה של רוסיה, אובדן תמיכתה של ארצות הברית הוא איום קיומי. בעת צרה ומצוקה, שיחת הטלפון הראשונה מלשכת ראש הממשלה בירושלים תהיה לוושינגטון, לא למוסקבה.

במחשבה שנייה, יש היגיון בהחלטה הישראלית להדיר רגליים מההצבעה באו"ם על הפלישה הרוסית. גם הגישה שהציג ליברמן אינה תלושה מהמציאות; איך מדינה שמחזיקה עם אחר תחת כיבוש במשך 47 שנה יכולה להצביע נגד כיבוש? איך ממשלה שמקימה התנחלויות תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, יכולה לגנות הפרה של החוק הבינלאומי? איזו סיבה יש לאומה שסיפחה שטחים לבירתה, בניגוד להחלטות שהתקבלו באו"ם ברוב מוחץ, להתייחס ברצינות להצבעות באו"ם?

בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, ובעיקר במזרח התיכון, למדו שאובמה הולך בדרך הפוכה מזו שהתווה תיאודור רוזוולט: הוא מדבר בתקיפות ונושא מקל גמדי. אם בכלל. אזלת היד לנוכח הטבח בסוריה, המדיניות ההפכפכה בכל הנוגע למהפכות במצרים והקרטוע במשא ומתן עם הפלסטינים, הפכו את אובמה בעיני הישראלים לברווז צולע. בירושלים יודעים להבחין בצליעה הקלה ביותר ולא מכבדים מנהיגים בעלי מוגבלויות. בירושלים מזהים חולשה אמריקאית גם בהודעה האיראנית מאתמול, 19 באפריל, על פריצת דרך לקראת עסקה שתאפשר להגדיל את מספר הצנטריפוגות תמורת הגבלת ייצור הפלוטוניום בכור הגרעיני באראק.

זאת אף זאת, הניסיון מלמד שישראל לא משלמת מחיר על התעלמות מהיד שמאכילה אותה מכל טוב. לכל היותר פקידים אמריקאים עלומי שם יביעו באוזני כתבים ישראלים את אכזבתם מכפיות הטובה של ישראל. העיקר שהסיוע הביטחוני יגיע בזמן, ושהאצבע של השגרירה האמריקאית באו"ם תוסיף להתרומם בהצבעות נגד גינוי מדיניות ההתנחלויות.

כל עוד ראשי מפלגת הרוב בקונגרס עולים לרגל לקזינו של החבר שלו, שלדון אדלסון, האיש שמהמר על עתידה של ישראל, נתניהו יכול לרקוד בשתי החתונות בעת ובעונה אחת. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020