ישראל פולס

תמונת ניצחון לעניים

p
המחבר
בקצרה
אין להקל ראש בתרומת תפיסתו של משלוח טילים לביטחון המדינה ואזרחיה, אבל היא לא תשנה את דעת הקהל העולמית כלפי הכובש הישראלי וגם לא תשפיע על עמדתן של שש המעצמות כלפי איראן.

תמונות השתלטות חיילים ישראלים על ספינת הנשק "קלוז-סי" וקולות הטפיחה על השכם של קברניטי המדינה, מזכירים את המרוץ הקדחתני אחרי "תמונת הניצחון" במהלך מלחמת לבנון השנייה [2006]. הפרשן הצבאי עפר שלח, היום חבר כנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כתב במאמר שפורסם ב-2011 במעריב ש"כוח צנחנים נשלח לאחד הבתים בכפר בינת ג'בייל, להניף עליו את דגל ישראל, לצלם את המחזה ולסגת מהמקום". "תמונת הניצחון", הסביר שלח, נועדה לצרוב בתודעת שני הצדדים "את הניצחון הלא מעורער של ישראל".

מסיבות הניצחון סביב כיבוש ספינת הנשק והצגת הכתובת "Made in Iran" על שק מלט בבטנה, נועדו בעיקר לצריבת תודעות. הפעם היעדים הם תודעתו של הציבור הישראלי ודעת הקהל העולמית. המסר הוא: הנשיא רוחאני הוא נמר בעור של כבש; ואיראן הייתה ונותרה מקור הצרות במזרח התיכון ואיום על שלום העולם, כפי שאמר נתניהו בוועידת איפא"ק בשבוע שעבר [4 במארס].

חשיפת המבצע, שרבים כמותו נשמרו בסוד, נועדה לפי נתניהו לחשוף את פרצופה האמיתי של איראן, שבשעה שהיא מנהלת שיחות עם המעצמות היא מפרה ברגל גסה את החוק הבינלאומי. שר הביטחון בוגי יעלון תרם אף הוא פרשנות מדינית רחבה למבצע, באומרו כי "למרות החיוכים, המשטר האירני לא השתנה. מטרותיו האסטרטגיות ויעדיו לא השתנו וגם פעילותו לא השתנתה".

הרווח המשני, ואולי בעצם הראשי, מאירועי ספינת הנשק הוא סילוקם מהכותרות הראשיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמשא ומתן להסדר מדיני. כשדובר צה"ל מספק נתונים מפורטים על מספר הטילים בבטן הספינה ועל טווח הפגיעה שלהם, מי זוכר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה יום קודם לכן על מספר שיא של התחלות בנייה בהתנחלויות?

כשערוצי הרדיו והטלוויזיה משדרים ראיונות שבהם יעלון טוען כי האיראנים מוליכים שולל את העולם, למי איכפת שיעלון גם אמר, בעיצומו של המשא ומתן המדיני, כי אלה שאומרים שאפשר לעשות שלום "מרמים את העם" והציע להתפרק מ"אשליית פיתרון הסכסוך"?

שר הביטחון התלונן שהאיראנים מגניבים את חומרי הלחימה לעזה בדרכי מרמה "ללא הותרת טביעות אצבע... לטשטש את עצם העובדה שזה יוצא מהרפובליקה האסלאמית על ידי חניית ביניים בנמל עיראק". וכי מה הוא מצפה? שהם יעבירו אותם דרך נמל אשדוד?

ישראל וממשלת חמאס בעזה מצויות במצב מלחמה. וכפי שנאמר, "במלחמה כמו במלחמה" (à la guerre comme à la guerre). מדוע אזרח צרפתי או אזרחית אוסטרלית צריכים להתרגש מתפיסתם של חומרי לחימה שעשו את דרכם לאזור לחימה?

אבות היישוב היהודי בארץ ישראל יכולים ללמד את ראשי הג'יהאד האסלאמי ואת ספקיהם האיראנים פרק בהברחת נשק וייצורו בעת מלחמה, מתחת לאפו של כובש זר. אתר פלי"ם, פלוגות הים של הפלמ"ח, מספר בגאווה כיצד הארגון עקף את אמברגו הנשק שהאו"ם הטיל בשנות הארבעים על הצדדים הלוחמים: "הברחת הנשק התבצעה בדרכים מחתרתיות ובאמצעים מתוחכמים, מתחת לעיניהם של הבריטים... משלוחי הנשק המוברח הגיעו ארצה מוסווים במטענן של אוניות סוחר רגילות. אוניות רכש נשק ביצעו במהלך מלחמת השחרור למעלה מ-50 הפלגות בהן הובאו ארצה כ-35,000 טון אמל"ח, כולל נשק כבד, טנקים ומטוסים... מתנדבים יהודים אמריקאים הבריחו מטוסי תובלה מארה"ב... במפעלי הייצור, שהוסוו כבתי חרושת ובתי מלאכה, נוצרו קליעים, מרגמות, פצצות וחומרי נפץ אחרים".

מאז הימים ההם נהפכה מדינת ישראל לאחת מיצואניות הנשק המובילות בעולם. המדינה, שהתברכה ב"כוח של חמלה", כדברי נתניהו באירוע היהודי הגדול בוושינגטון, מוכרת נשק לשליטים עריצים בכל רחבי יבשת אפריקה ואמריקה הלטינית, בהן אוגנדה וגינאה המשוונית. היא שיתפה פעולה עם דרום אפריקה כשהייתה משטר אפרטהייד ואף מכרה נשק למשטר האייתוללות באיראן.

לפי נתוני האו"ם, התעשיות הביטחוניות ייצאו בעשור האחרון כלי נשק ל-29 מדינות ברחבי העולם. רוב העסקאות נעשות בחשאי ובדרכים עקלקלות.

אין להקל ראש בתרומת תפיסתו של משלוח טילים, שככל הנראה היה מיועד לחמש ארגוני טרור ברצועת עזה, לביטחונם של אזרחי ישראל. אך מכאן ועד הגדרתם של אמצעי הלחימה האלה "נשק שובר שוויון", כדברי נתניהו, רב המרחק כמו המרחק בין דימונה למתקן הגרעיני בבושאר. שר הביטחון יעלון אמר לפני מספר שבועות [27 בינואר] בטקס רשמי כי "אין ספק שצה"ל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון". כיצד אפשר אפוא לשבור שוויון אם אין שוויון? גם אם אין מביאים בחשבון את דיווחי המקורות הזרים על פצצות האטום שישראל מחזיקה, כמה עשרות טילים לא משנים את מאזן הכוחות בין צה"ל לצבאות ערב ואיראן.

"תמונת ניצחון" של האנייה מובלת לנמל אילת לקול מצהלות קהל מעריצים, לא תשנה את מאזן הכוחות בדעת הקהל העולמית בין הכובש הישראלי לנכבש הפלסטיני. התמונה הזאת גם לא תשפיע על עמדתן של שש המעצמות כלפי איראן. חשוב מכל, המבצע הצבאי והקמפיין היחצ"ני שליווה אותו, לא יקדמו כהוא זה את האינטרסים המהותיים של ישראל: שינוי יחסי הכוחות בין מחנה השלום לארגוני הסירוב בשטחים, סיום הסכסוך עם מדינות ערב, הבטחת אופייה הדמוקרטי והיהודי של ישראל ובלימת הסחף במעמדה הבינלאומי.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: settlements, palestinian-israeli peace process, nuclear negotiations, missiles, military, israel, iran, arms smuggling

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept