ישראל פולס

ישראל מעריכה: איראן ניצחה

p
המחבר
בקצרה
בישראל סבורים כי רוחות המלחמה הנושבות כעת באוקראינה חוזרות ומוכיחות את חולשתה של ארה"ב בטיפול במשברים עולמיים, למשל בסוגיה האיראנית. בטהרן נחלצו מבידוד מדיני בלי לשלם מחיר וממשיכים לשעוט ליכולת צבאית גרעינית.

"הוויכוח הוא", אומר גורם ביטחוני ישראלי רם דרג, "האם המערב בשקיעה (decline) או שמא מדובר רק בנסיגה (withdrawl)". הדברים האלה נאמרו לי בשיחה סגורה, ביום ראשון האחרון [2 במארס], בעוד הכוחות הרוסיים זורמים לחצי האי קרים והמשבר באוקראינה מקבל מימדים גלובליים. הדובר הוא אחד ממקבלי ההחלטות המרכזיים בישראל. "מדברים על זה בכל העולם", הוא מספר, "בכל כינוס של שרי חוץ או שרי הגנה, בכל פורום בו דנים ביחסי הכוחות הגלובליים, בסדר העולמי, במשברים מסביב לגלובוס. ויש הרבה מאוד דוגמאות. תראה מה קורה עם הסינים. הם מחריפים בכוונה את המצב מול יפן, הם משתלטים על ים סין הדרומי, הם מתנהגים כאילו אין אמריקה. צפון קוריאה כבר מזמן הפסיקה לספור את ארצות הברית ועושה ככל העולה על רוחה. במשבר בסוריה נתן אובמה לפוטין את הבכורה, נחתם הסכם ועכשיו מתברר שהיישום שלו צולע, אבל אין עם מי לדבר. המשא ומתן עם איראן תקוע, לא יוביל להסכמה, אבל יעניק למערב שלוש שנות שקט. בינתיים, איראן מקבעת את מעמדה כמדינת סף גרעינית, ממשיכה לפתח צנטריפוגות משוכללות, ממשיכה לפתח טילים בליסטיים ולשקוד על 'קבוצת הנשק' (weaponization). נדמה לי", הוסיף המקור, "שזו אינה נסיגה, אלא שקיעה מהירה".

בישראל מביטים בדאגה אחר ההתפתחויות. "אובמה נבחר לנשיאות אחרי שתי קדנציות של ג'ורג' בוש, שהפך את הפעלת הכוח האמריקאי לסוג של שגרה. אמריקה הסתבכה בשתי מלחמות כושלות, התרוששה והותשה", אומר גורם ביטחוני ישראלי, "אובמה נשבע לתקן את זה. הבעיה היא, שהוא לקח את אמריקה מקיצוניות אחת לקיצוניות האחרת. העובדה שבכל שנות נשיאותו לא הייתה לאובמה תצוגה אחת של נחישות אמיתית, אירוע אחד בו הוא הוכיח שהוא יודע, מוכן ויכול להפעיל כוח במקום בו אין ברירה אחרת, הופכת אותו עכשיו לנשיא האמריקאי החלש ביותר שזכור לנו".

"אפילו במקרה הלובי", אומרים גורמים מדיניים בישראל, "במקום הבודד בו המערב התערב בשנים האחרונות והצליח להרחיק רודן מהשלטון, אובמה שמר על פרופיל נמוך והמציא את המונח 'להוביל מאחור'. ובכן", אומרים הגורמים, "מי שמוביל מאחור בסוף נשאר מאחור".

במערכת הביטחון הישראלית, וגם במערכת המדינית בירושלים, מביטים עכשיו על האירוע האוקראיני כאל אירוע שמוכיח את התזה הכוללת: העולם הוא ג'ונגל. מי שמפגין חולשה, נטרף. אין ואקום. כשפוטין מבין שהמערב עייף, מותש ונטול אנרגיות, הוא פועל בהתאם. "בניגוד למנהיגי המערב", אומר גורם ביטחוני ישראלי רם דרג, "פוטין נחוש. יש לו מטרה והוא מבצע. הוא מוכן לשלם מחיר והוא מוכן להפעיל כוח. ברגע שיש לך את הנכונות, רוב העבודה נעשתה".

קצין ישראלי בכיר ומנוסה משווה את המצב באירופה ואת חולשת המערב מול איראן להשתלטות חמאס על עזה בעקבות הבחירות ברשות הפלסטינית בעשור הקודם. "למרות שלמוחמד דחלאן היו בעזה מנגנוני ביטחון ובהם אלפי נושאי נשק מאומנים לכאורה, תנועת חמאס השתלטה על הרצועה בקלות מסיבה פשוטה: בחמאס היו אלפי אנשים שמוכנים להיהרג למען המטרה. לרשות הפלסטינית לא היו אנשים שמוכנים להילחם, להקריב ולהיהרג למען המטרה. מה שצריך למדוד זה את מידת הנחישות. מי שנחוש ומוכן לשלם מחיר, מנצח. לפעמים אפילו בלי קרב", אומרים בישראל.

גורם ביטחוני ישראלי רם דרג מתרגם את כל האמור לעיל לפרשה האיראנית: "הסנקציות", הוא אומר, "הביאו את המשטר באיראן אל סף קריסה. האייתוללות ירדו על ברכיהם. ההתמרמרות ברחוב גברה עד כדי סיכון המשטר עצמו. בשלב הזה החליט חמינאי 'לשתות את כוס התרעלה' - זה המינוח בו השתמש בזמנו האייתוללה חומייני כשחתם על הסכם הפסקת האש מול עיראק, ולפתוח במשא ומתן מול המערב. במקביל, הוא הסכים לבלוע את בחירתו של רוחאני הרפורמיסט יחסית לתפקיד הנשיא. המצב באיראן היה כמעט נואש. היה בידוד מדיני, הייתה קריסה כלכלית, היה לחץ בינלאומי והייתה תסיסה ברחוב. אבל למרבה הצער, כשנפתח המשא ומתן, היוצרות התהפכו. במקור זה היה משא ומתן בין שני צדדים לא שווים בכוחם. האיראנים הגיעו אליו כמי שחייבים הסכם, ואילו המערב הגיע אליו כמי שצריך הסכם, אבל יכול להסתדר גם בלעדיו ולממש אופציות אחרות. ואז כאמור התברר שהכל התהפך. המערב התנהג כמי שחייב הסכם, והאיראנים ניהלו את המשא ומתן כמי שיכולים להסתדר בלי הסכם. ולכן, גם בעניין הנחישות הכל היה הפוך".

לא בכדי מכנים בכירים בישראל, החל מראש הממשלה נתניהו דרך שר הביטחון יעלון ורבים נוספים, את מה שהתרחש מול איראן כ"החמצה היסטורית" או "בכייה לדורות".

"נכון לעכשיו", אומרים במערכת הביטחון הישראלית, "איראן נחלצה לגמרי מהבידוד המדיני. שר החוץ זריף עשה סיבוב ניצחון בכל בירות המזרח התיכון ואירופה. חוץ מירושלים, קהיר וריאד, הוא היה בכל מקום, אפילו בעמאן, במינכן ובדאבוס. למרות שהסנקציות לא הוסרו רשמית, בתכל'ס הן כבר לא קיימות. הרוסים מנהלים מגעים מתקדמים עם איראן לעסקת נפט גדולה בשווי מליארדי דולרים בשנה. הסינים עוקפים את הסנקציות כבר זמן רב. בנקים טורקיים כנ"ל. הצרפתים, שהיו נחושים במשא ומתן בז'נבה, כבר שיגרו לטהרן משלחת גדולה של אנשי עסקים. הגרמנים התמהמהו, אז האיראנים שיגרו לברלין משלחת של אנשי עסקים. הבורסה באיראן עולה. האזרח האיראני עוד לא מרגיש את ההקלה הזו, אבל בקרוב הוא ירגיש. הלחץ על השלטון ירד''.

"וכל זה", אומרים בישראל, "קרה מבלי שאיראן שילמה מחיר משמעותי. הם היו מוכנים להקריב את המתקן באראק, אבל לא נדרשו לזה. הם ממשיכים במחקר ופיתוח, הם כבר לא צריכים את ההעשרה ל-20% כי כמות ואיכות הצנטריפוגות מייתרת את זה. הם יכולים בתוך שבועות לקפוץ מהעשרה מינימאלית להעשרה צבאית, ולכן הקו האדום ששורטט על ידי נתניהו באו"ם כבר פחות רלוונטי".

מה יהיה עכשיו? זוהי הנחת העבודה הישראלית, המבוססת על הערכות מערכת הביטחון וסיכום דיונים שהתקיימו לאחרונה בקבינט: לפנינו שלוש שנים "שקטות". לא יושג הסכם בין המערב לאיראן. האיראנים לא יסכימו לוותר על העשרת אורניום, או להסתפק במספר סמלי של צנטריפוגות (כאלף) או לסגור לחלוטין את מתקני ההעשרה ואת הכור באראק.

המערב, שמתחיל להבין את הבעיה, לא יוכל לחתום על "הסכם רע". מה שיקרה זה שהמשא ומתן יוארך בכל פעם מחדש ויימשך על פני השנתיים הקרובות לפחות. בישראל מדברים על אפשרות להבנה שקטה בין וושינגטון לטהרן: אל תאתגרו אותנו בשלוש השנים הקרובות, אומרים האמריקאים לאיראנים על פי ההבנה הזו, כדי שהנשיא יעמוד במילתו שאיראן לא תהיה גרעינית "במשמרת שלו".

הבעיה היא, אומרים בישראל, שהמשמרת של הנשיא תיגמר בעוד שלוש שנים, איראן תהיה אז במצב בו היא יכולה לפרוץ לעבר הפצצה בתוך שבועות ספורים, עם מאגר של טילים בליסטיים שיכול להגיע לאמריקה (הם מפתחים כעת טיל לטווח של עשרת אלפים קילומטר) ועם "קבוצת נשק" היכולה למזער ראשים גרעיניים ולהתקין אותם על טיל בליסטי.

יכול להיות, אומרים בישראל בזהירות, שזה אומר שאיראן ניצחה. חשוב שאובמה יידע שגם אם ההתגרענות הצבאית האיראנית תבשיל הלכה למעשה כמה שנים אחריו, היא לא הייתה יכולה לקרות אלמלא שתי הקדנציות הרפויות, נרפות ונטולות הנחישות שלו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: vladimir putin, russia in middle east, mohammad javad zarif, israel-us relations, iran’s regional influence, iranian-israeli conflict, hassan rouhani, barack obama

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept