ישראל פולס

"לא רוצה לעבור עוד נכבה"

p
המחבר
בקצרה
התחושה ביישובי ואדי ערה, בעקבות נאומו של שר החוץ ליברמן, היא כעס ועלבון. "לפעמים אני מבקר בג'נין ורמאללה, ואני רואה שם מנטאליות אחרת, תרבות אחרת, אנשים אחרים", מצהיר תושב אום אל פאחם, "אני לא שייך לפלסטין".

בכפרי וערי המשולש (לרבות אום אל פאחם, טייבה, טירה, כפר קאסם) זו הייתה שיחת היום. דבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן (5 בינואר), כי יש להעביר את ערי וכפרי משולש ואדי ערה לידי הפלסטינים, הכו גלים. על אף שרבים משוכנעים, כי אין סיכוי שבעולם שתוכניתו תצא אל הפועל, הכעס והעלבון הם עצומים. במיוחד כיוון שלא שמעו מילות גינוי: לא מראש הממשלה בנימין נתניהו, שלהערכתם תומך בתוכניתו של שר החוץ שלו; וגם לא מאת תנועות השמאל בישראל.

לפתע כ-300,000 תושבי משולש ואדי ערה, ושאר אזרחי מדינת ישראל הערבים, הבינו שלא רק נאמנותם מוטלת בספק אלא גם אזרחותם.

במאמר זה מובאות תגובותיהם של אנשי אום אל פאחם, אחת הערים הערביות הגדולות בישראל (כ-50 אלף תושבים).

וויסאם אגבריה הוא סגן ראש העיר וחבר תנועת בל"ד. הוא מודה שהצעת ליברמן מטרידה ביותר את כל תושבי עירו, אבל הוא עצמו סבור שלא ניתן לממשה. "מה, פתרו כבר את כל עניין הפליטים וירושלים והבקעה, ורק נשאר להתווכח על אום אל פאחם? עכשיו באים צוותי טלוויזיה לעיר, מצלמים מובטלים בבתי קפה שאומרים 'תשאירו אותנו', 'אל תעשו לנו את זה'. אני לא קורא לזה הצגת נאמנות אלא חנפנות. זו הצעה הזויה, שוות ערך בפופוליזם שלה להצעתו האחרת של ליברמן להפציץ את סכר אסואן. הוא רק רוצה לרצות את אנשי הימין ותומכיו. איך מדינה, הנחשבת למתקדמת באירופה, אומרת לחלק מאזרחיה שאיננה רוצה בהם? אלה הפנים של מדינת ישראל?"

אתם מגדירים עצמכם כפלסטינים. מה הבעיה, אם כן, להיות חלק ממדינת פלסטין העתידית?

"אני מודה שאני מרגיש פלסטיני, אך אינני חש שיום השחרור הגיע. אני לא רוצה לעבור עוד נכבה. במשך 65 שנים נוצר כאן חלק מהעם הפלסטיני, נקרא לזה קבוצת אוכלוסין, עם תנאים מיוחדים. אתה עוד פעם בא לפגוע בנו? הופכים אותנו לקלף מיקוח? ומחליפים אותנו עם המתנחלים? אלה שהתיישבו באדמות לא שלהם וחלק מהם במאחזים לא חוקיים? אנחנו שווי ערך שיחליפו אותנו עם הקבוצות האלה?"

אחמד מחמיד, מנהל חשבונות בן 37 וסטודנט לסיעוד, הוא אב לשתי בנות. "אני מוטרד מה יהיה אם זה אכן יקרה", הוא אומר, "מה יהיה איתנו? איך נחיה? איך נשתלב במדינה שעוד לא הוקמה? ואם תקום זו תהיה תחילת ההשמדה שלנו. איך מעיזה מדינה המכנה עצמה דמוקרטית לגרש 300,000 איש? האם אנחנו צריכים להיות הקורבן של השלום הזה?"

ההצעה הזאת לא יצרה אצלכם בעיה של זהות? הרי תמיד אתם אומרים "אנחנו פלסטינים". הנה זו ההזדמנות.

"בודדים האנשים שאומרים שהם פלסטינים ומגדירים עצמם כך. אני נולדתי במדינת ישראל ואני בעד ביטחון מדינת ישראל ואני מכבד את חוקיה. אני לא פלסטיני, אני ערבי ישראלי. זאת הזהות שלי".

רבים דיברו היום על תחושת עלבון.

"זה מעצבן ומדכא. אין ספק שמדינת ישראל היא המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון וכולם רוצים לחיות בה. אני נולדתי כאן ומחובר אליה כלכלית, חברתית ורגשית. מה אני אשם במעללי חברי הכנסת בשארה או טיבי? הם לא מייצגים אותי, ואני אומר לך שהם גם לא מייצגים את הרוב. רד לרחוב ותשאל מי מוכן לעבור לרשות הפלסטינית. אף אחד".

מה תעשה באופן אישי אם התוכנית תצא לפועל?

"אם יגרשו אותנו, אני לא אעבור למדינה הפלסטינית. אני אהגר לחו"ל. דמיין לעצמך, כל הפועלים שעובדים בערים יהודיות פתאום יאבדו את הפרנסה. מי יפרנס אותם? תאר לך איזו אבטלה תהיה. אני בעד שלום ואני רוצה שיהיה שלום ושתהיה לפלסטינים מדינה משלהם, אבל אני, המדינה שלי קמה ב-1948. זו מדינתי. אני נולדתי בה. מה הבעיה שיחיו במדינה היהודית גם ערבים?

"אני ערבוב מסובך בין השייכות לאומה הפלסטינית לבין התרבות הישראלית שגדלתי בה", אומר ח'אלד פאעור, אב לשני ילדים. "על מה אני אוותר? אתה יודע מה, אני ישראלי. לפעמים אני מבקר בג'נין, לפעמים מבקר ברמאללה, ואני רואה שם מנטאליות אחרת, תרבות אחרת, אנשים אחרים. אני לא שייך לפלסטין, אני ישראלי. בדעות, במחשבות. אתה יודע מה אשתי אומרת? שנעבור לנצרת, אולי זה לא יתפוס אותנו. מה אתה יכול להגיד לה, שאי אפשר לברוח?"

מה אמרת לילדים שלך?

"הילדים עשו מזה צחוק. יש ילדים מהשטחים שמכרו ממתקים ופלסטרים בערים ערביות, אז הילד שלי אמר לי 'אבא, אני הולך למכור, תכין לי את הציוד'. כאבא, איך אסביר להם? יכול להיות שאנחנו נהיה כמו הילדים האלה שבאים מטול כרם וג'נין לקבץ נדבות? מה אגיד לילד, שלא תהיה לנו פרנסה? שאמא שלו, שהיא מורה בבית ספר, לא תוכל ללמד עוד בבית הספר שלה?"

אולי אתם הבאתם זאת על עצמכם? לפעמים מניפים אצלכם את דגל פלסטין.

"יש קומץ אנשים שדוגלים בלאום פלסטיני, הם מיעוט. גם חברי כנסת כמו אחמד טיבי כלל לא מייצגים אותי, ורבים מרגישים כמוני".

תושב אחר, מוחמד מחאמיד, אומר: "לא יקבלו אותנו שם בשטחים כי הם לא אוהבים אותנו. עד שנשתלב שם, כלכלית וחברתית, זה ייקח המון שנים. אני מאמין שיהיו מהומות. דמיין לעצמך 300,000 איש שאתה תולש מאדמתם. אתה עושה אותם כועסים, הם יחפשו את מדינת ישראל. הם יבקשו להתנקם. ישראל תעשה לעצמה אויב מבפנים. ואתה יודע מה עוד מצער אותי? מילא ליברמן וכל השטויות שלו. אבל איפה מפלגות השמאל? מפלגת העבודה ומרץ אפילו לא פצו פה".

אחד מאנשי אום אל פאחם, שביקש ששמו לא יפורסם, סיפר לי שפנה לכמה מתושבי העיר הידועים בקיצוניותם, ואמר להם: "מדוע אתם דואגים? מדוע נפלו פניכם? הרי אין מדובר בטרנספר אלא ביום שחרור. לא את זאת רציתם?"

ואחר כך הוסיף ואמר: "תכתוב שיידעו כולם, אלה מיעוט שבמיעוט. רוב רובם של תושבי ואדי ערה הם אזרחים טובים למדינתם. אל תעשו עימנו טעות היסטורית, זה יכאב לכולם. גם לכם".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: settlements, right wing, peace process, land ownership, israeli politics, israeli-arabs, arab discrimination in israel, arab-israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept