מסע לארץ אחרת בתוך תל אביב

בלילה, כשרוב העסקים כבר סגרו את שעריהם, שכונות האפריקאים בדרום העיר רק מתעוררות. ביקור בקהילה שחיפשה עתיד טוב יותר, והציתה מחלוקת קשה בין הישראלים.

al-monitor .

נושאים מכוסים

refugees, sudan, racism in israel, racism, eritrea, africa

אוג 8, 2013

בשל צפיפות ודוחק בלתי נסבלים, החליטו לאחרונה כמה צעירים אריתראים להסב את ייעודו של גן משחקים למעין חדר שינה מאולתר. לוקח זמן להתרגל לפרץ היצירתיות שפוקד את באי גן לוינסקי, ששוכן כמה צעדים מהתחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב. על אחת המגלשות הונחו שני מזרונים זה לצד זה. ליד אחד המשחקים הורכב אוהל קטן ומטופח שבתוכו מצטופפים עוד כמה צעירים כשהלילה יורד. מסביב, על הדשא המטופח, נאספים כל לילה מאות מסתננים מאפריקה כדי להכין את עצמם לעוד שנת לילה מתחת לכיפת השמיים.

ותיקי דרום תל אביב אינם זוכרים מציאות כה מוטרפת. שכונות שלמות "נכבשו", כהגדרתם, בידי אלפי מסתננים, פליטים, מהגרים ומחפשי עבודה מאפריקה. על פי הנתונים הרשמיים של רשות האוכלוסין, נכון לאפריל 2012 נכנסו לישראל כ-60 אלף מסתננים, 90 אחוז מהם אריתראים וסודנים. על פי אותם נתונים, הצליחו רוב המסתננים לתקוע יתד בתל אביב, מתוך אמונה שבעיר הגדולה יצליחו לבנות לעצמם חיים חדשים לצד מסתננים אחרים שבאו לפניהם.

בשעת לילה, כשרוב העסקים בתל אביב כבר סגרו את שעריהם, מתעוררות שכונות המהגרים האלה לתחייה. האורות דולקים, החנויות פתוחות, הרוכלים עומדים ליד הסחורות שלהם שמונחות על שטיחים ברחוב, והאלפים צועדים להם הלוך ושוב כמו באו להפנינג חגיגי. העברית נחשבת כאן לשפה זרה, ועל הרבה מרפסות תלויים שלטים "למכירה" ו"להשכרה".

אהרון חזן, בעל חנות לפיצוחים ברחוב לוינסקי, הוא מאחרוני השרידים של הישראליות התל אביבית הוותיקה. הוא נולד לפני 67 שנים כשהחנות שימשה דירת המשפחה. אחרי שהוריו נפטרו, הפך את הדירה לחנות פיצוחים, ולאחרונה הוסיף לה פירות יבשים. "מה אגיד לך", פשט את ידיו לצדדים, "זה הולך ונגמר. עוד שנה, אולי שנתיים, אמכור את החנות שלי, ולאורך הרחוב יהיה רצף של חנויות שכולן בידי הסודנים והאריתראים. זהו, נגמרו הימים שכולם כאן היו יהודים. עכשיו, תוכל לספור אותם על יד אחת בלבד."

כבר עכשיו הוא יודע שגם הוא צפוי להמשיך את המסורת של בעלי החנויות האחרים, ולמכור את חנותו לסודני או אריתראי. עם הזמן למד לזהות אותם מרחוק, ולדעת מי אריתראי ומי סודני. "הסודנים כהים יותר," הוא קובע.

על אף שפיתח יחסים טובים עמם, הוא שותף לדעתם של רוב הישראלים כי אין מנוס מלהשיב את רוב המסתננים לארצותיהם. "אני אמנם מתפרנס מהם", הוסיף, "אבל תראה מסביב, זה לא ישראל וזה לא המדינה שחלמנו עליה. זה כמו מדינה בתוך מדינה."

כבר מראשיתה בשנות ה-90, הציתה ההסתננות מאפריקה לישראל מחלוקת קשה בין הישראלים. רבים מהם נחצו בין הרצון האנושי לסייע לפליטים שנקלעו למצוקה, לבין הצורך לשמור על אופייה וזהותה של המדינה. היו מי שהזהירו, כפי שעשה חבר הכנסת לשעבר יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, שאם זרם הפליטים לא ייפסק, עלולה תל אביב להפוך לעיר בירה של מסתננים אפריקאים עם מיעוט יהודי בתוכה.

סיימון, בן 34, הוא סודני שהיגר לישראל כשהיה בן 17. פגשתי אותו ליד חנות הבגדים שלו ברחוב נווה שאנן, המרכז העסקי הגדול של האפריקאים בתל אביב. על אף שאלפים מבני עמו הצטרפו לארצו החדשה, הוא אינו נלהב מזה. "אני והחברים שלי באנו לישראל כמהגרי עבודה והתקבלנו יפה", סיפר בעברית קולחת, "אבל כל אלה שבאו בשנים האחרונות מסודן ואריתריאה הם מסתננים, והם פוגעים בחיים שלנו ובעבודה שלנו. אני רואה את עצמי כישראלי אבל הם מסתננים. כואב לי שהם הוציאו לנו שם רע בגלל האלימות שלהם."

מאיר יעקבי משמש יושב ראש ארגון הסוחרים של דרום תל אביב. פגשתי אותו לפני שעמד לסגור את חנות הבגדים שלו בשמונה בערב. גם הוא נמנה על המושבה הישראלית המידלדלת שנותרה כאן. "עד לפני כמה שנים ייצגתי מאות סוחרים יהודיים", סיפר, "היום אני יכול לספור אותם ביד אחת. כל האחרים הם סודנים ואריתראים. אין לי בעיה איתם. אבל לצערי, יש ביניהם ששותים ומשתכרים, ואחר כך יוצאים לרחוב עם סכינים כדי לחסל חשבונות."

יעקבי, בקרוב בן 70, לקח את ידי ומשך אותי אל מחוץ לחנות. "אתה רואה כאן למטה", הצביע על כמה כתמים כהים ליד פתח החנות, "רק לפני יומיים היה כאן קרב סכינים בין צעירים מאריתריאה. איך אפשר לחיות ככה? אפילו המשטרה פוחדת להתערב ביניהם."

לא הרחק מהחנות שלו שוכן שוק האופניים ושוק הסלולר. כך נקראים בפי המקומיים עשרות זוגות האופניים המשומשים ומאות מכשירי סלולר שמונחים על הרצפה ונמכרים במחירים זולים עד גיחוך. על אף שהכל יודעים שמדובר בסחורה גנובה, המסחר מתנהל ללא הפרעה. גם תחנת המשטרה שנמצאת בטווח ראייה אינה מפריעה לעסקים.

שבתי לגן לוינסקי. עוד מעט חצות והגן החל להתמלא. מאות צעירים כבר נשכבו על הדשא, ואחרים ישבו בקבוצות ושוחחו בקול רם. רבים החזיקו בקבוק בירה ביד. אחרים צחקו בקול רם. אולי בגלל שטוב להם, אולי בגלל שרע להם.

לא קל המראה של האנשים האלה שחצו יבשות וארצות, לעתים תוך סיכון חייהם, בחיפוש נואש אחר פיסה של עתיד טוב יותר ובטוח יותר. בחודשים האחרונים ישראל מעודדת את שובם לארצותיהם, וכבר סגרה כמעט הרמטית את מעבר הגבול עם מצרים. ביולי האחרון רק מסתנן אחד הצליח להיכנס לישראל - זה המספר הנמוך ביותר מזה שנים. האם אלה שכבר חצו את הגבול הגיעו לחוף מבטחים? לא בטוח.

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020