ישראל פולס

נפתלי בנט – משהו חדש מתחיל?

p
המחבר
בקצרה
מנהיג מפלגת הבית היהודי הדתית-ציונית אכן עומד מאחורי סיסמת הקמפיין שלו "משהו חדש מתחיל", כותב נדב פרי, אך עדיין נכונו לו אתגרים גדולים מול הממסד הרבני הישן.

בסוף, הכול חוזר אל אותה סיסמא מנצחת שליוותה את נפתלי בנט בשנה האחרונה במסעו ממחוזות אלמוניות כמעט מוחלטת אל הפסגה שאליה העפיל בבחירות האחרונות. “משהו חדש מתחיל”, הבטיח בנט הצעיר לחברי מפלגתו, כשהתמודד בפריימריז על הנהגת “הבית היהודי” מול מנהיגות וותיקה ומאובנת. “משהו חדש מתחיל”, הבטיח בנט במערכת הבחירות הכללית למאות אלפי בוחרים ישראלים, שהשתכנעו כי הצעיר הערכי והרענן מייצג זן חדש וחיוני של הציונות הדתית - אחרי שנים ארוכות שבהן הדתיים לאומיים התבטלו בפני החרדים יותר משניסו למלא את תפקידם ההיסטורי ולגשר בין הדתיים לחילוניים, בין הדת למדינה. כעת עליו לפרוע את השטר, ולהוכיח שאכן משהו חדש התחיל.  

בשנותיה הראשונות של המדינה, ייצגה הציונות הדתית את פניה היפות של הדת. בשעה שהאוכלוסייה החרדית מיהרה להסתגר בגטאות משלה ולהתבדל לחלוטין מהחברה הישראלית הכללית, ניסו בני הכיפות הסרוגות להכיל את שני העולמות. גם תורה וגם עבודה, גם לימוד בישיבה וגם שירות בצבא, גם תפילה בבית הכנסת וגם סרט טוב בקולנוע. היטיבו לייצג את השילוב הזה מנהיגיה הראשונים של המפד”ל, המפלגה הדתית לאומית. אנשים כחיים משה שפירא ויוסף בורג שכל התנהלותם והווייתם שידרה מתינות ונועם.

מלחמת ששת הימים נתנה את האות לשינוי היסטורי. דור הכיפות הסרוגות זנח את ה"לאומיות" לטובת ה"לאומנות". הציונות הדתית נרתמה לקידום מאסיבי של מפעל ההתנחלות בשטחים. והמפד”ל, שקודם לכן כרתה ברית היסטורית עם מפלגת העבודה על גלגוליה השונים, חדלה מלהיות גשר, והפכה למפלגת ימין מובהקת.

יחד עם ההקצנה המדינית, חלה גם הקצנה הדתית. הדתיים-לאומיים הפכו, בחלקם, לחרדים לאומיים, ואת מקומה של ההנהגה המתונה תפסה קבוצה מצומצמת של פוליטיקאים ורבנים. תהליך ההקצנה הזה נמשך גם בשנים האחרונות כאשר הפוליטיקאים הדתיים-לאומיים, במהלך מודע ורצוני, העניקו לרבנים את זכות המילה האחרונה. וכך, ממש כמו במפלגות החרדיות - ובניגוד מוחלט לייעודה ההסטורי - הפכה הפוליטיקה הציונית-דתית לפוליטיקה של רבנים. הרבנים קבעו, הרבנים החליטו, והפוליטיקאים, אפורים ונרפים, שימשו מרצון כקבלני הביצוע.

במקום לייצג את כלל האוכלוסייה הדתית-לאומית, ייצגו מפלגות הציונות הדתית רק את הפלגים הקיצונים. בהתאם, חלק ניכר מחובשי הכיפות הסרוגות, שלא חש בנוח עם התהליכים הללו, נטש את מפלגות המגזר. הליכוד היה המרוויח הגדול.

ואז, כמעט משום מקום, הופיע נפתלי בנט. מנותק מבריתות הסטוריות וממחוייבויות עתיקות, הבהיר בנט שאצלו העסק ישתנה. הבית היהודי, המאחדת את המפד”ל ההיסטורית ואת המפלגה החרדית-לאומית “תקומה”, לא תהיה עוד תנועה של רבנים ומתנחלים. כן, הם בימין, הם נגד מדינה פלסטינית ובעד ההתנחלויות, אבל בניגוד לעבר - אלה לא יהיו יותר הנושאים העיקריים שיעסיקו אותם.

עם היבחרו להנהגת הבית היהודי מיהר בנט להוכיח במעשים שאכן משהו חדש מתחיל. קמפיין הבחירות שלו כיוון אל כלל האוכלוסייה, דתיים וחילוניים כאחד; במקום לעסוק בהתנחלויות, הוא דיבר על רפורמות כלכליות, יוקר המחייה - נושאים שמעסיקים את כלל הציבור, ולא רק קבוצה קטנה של רבנים ומתנחלים מתוכו. אחרי הבחירות הוא כרת ברית אמיצה עם יאיר לפיד, שדחקה החוצה את המפלגות החרדיות, בניגוד גמור לעמדתם של הרבנים הקיצוניים - שממילא חשים קירבה מובנית לחברה החרדית ולרבניה. נתניהו ואנשיו היו משוכנעים, במהלך המו”מ הקואליציוני, שהממסד הוותיק יכופף את בנט ויאלץ אותו לשבור את הברית עם לפיד, אבל הם התבדו. המנהיג הצעיר הוכיח מנהיגות ואומץ.

כעת, עומדים בפניו מבחני מנהיגות מורכבים נוספים, שדורשים התייצבות אמיצה מול הרבנים והממסד הישן. הקרב על זהותו של הרב הראשי לישראל מייצג היטב את המאבק בין החדש של בנט לישן והשמרני של ההנהגה הרבנית, שאותה הוא מבקש לדחוק. בנט (וכמוהו גם “יש עתיד” של לפיד), תומך במועמדותו של הרב דוד סתיו (53), הנחשב למייצג נאמן של הזרם הסובלני והנאור בציונות הדתית. מנגד, מתייצבים הרבנים הוותיקים שמבקשים לבחור למשרה הרמה את הרב יעקב אריאל (76), תוצר מובהק של ההנהגה הוותיקה והשמרנית. בעוד שסתיו אמור לקדם מהפכה של ממש ברבנות הראשית ולהפוך אותה לידידותית ונגישה יותר בעבור הישראלים החילוניים, אריאל עלול לשמר את המצב הקיים, שבו הרבנות הראשית היא גוף מסואב הנתון להשפעה חרדית מוחלטת. 

גם בסוגיית השירות הצבאי של בני הישיבות החרדיות, הנידונה כעת בוועדת שרים מיוחדת, אמורה ההכרעה להתקבל בקרוב. גם כאן ייאלץ נפתלי בנט לבחור בין התייצבות נחושה מול המגזר החרדי, המבקש לשמר את המצב הקיים שבו רוב הצעירים החרדיים נמנעים מכל שירות צבאי או אזרחי ומהשתלבות במעגל העבודה, לבין הליכה מגומגמת בין הטיפות.

אין סיבה להקל ראש במסכת הלחצים שמופעלת כעת על המנהיג הצעיר של הציונות הדתית, אבל גם אין צורך לתת לו הנחות. ההחלטות שיקבל בזמן הקרוב ביותר ילמדו האם אכן משהו חדש מתחיל, או שקיבלנו עוד מאותו הדבר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ” national-religious zionism, radicalization, rabbinical establishment, coalition, yosef burg, netanyahu, naftali bennett, mafdal, lapid, habayit hayehudi, benjamin netanyahu

נדב פרי כותב עבור ''ישראל פולס'' של אל-מוניטור. הוא משמש כעת ככתב לעניינים פוליטים של ערוץ 10. פרי החל את הקריירה שלו בגלי צה''ל בשנת 1998, שם שירת ככתב לענייני דתות ומאוחר יותר ככתבה הפוליטי של התחנה. בנוסף לפרשנות פוליטית, פרי מגיש לעיתים תכופות את תכניתו של רפי רשף, וכן תכנית אירוח משלו בנושאים פוליטים  ותכנית ברדיו תל אביב. הוא גם כותב טור לגלובס.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept