כשם שהגוש הלאומני-חרדי לא ניצח גם בסבב השלישי של הבחירות, כך גם השמאל הציוני לא נעלם. הימין איננו יכול להקים ממשלה משלו, שתערער את שלטון החוק בישראל, תהפוך את הממשלה והכנסת למקלט לעבריינים, ותבעט בחוק הבינלאומי בגיבויו המפוקפק של נשיא ארה"ב בחודשי כהונתו האחרונים. עכשיו, במקרה הטוב מבחינת בנימין נתניהו, אולי תקום ממשלת "אחדות לאומית", העדיפה על סבב בחירות רביעי, ואשר יתרונה (ואסונה) העיקרי יהיה בלימת יוזמות הדדית.
העובדה שהחיבור המשולש בין מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, מרצ בראשות ניצן הורוביץ וגשר בראשות אורלי לוי אבוקסיס, לא זכה ביותר משבעה מנדטים, רחוקה מאוד מלהוכיח כי השמאל הציוני סיים את תפקידו, וכי מעכשיו ישראל היא מדינה ימנית שאינה מעוניינת בשלום עם שכנותיה. החלוקה בין ימין לשמאל, או בין שמרנים לליברלים, קיימת בכל דמוקרטיה, גם כאשר המסגרות משתנות.