בלילה שבין שני לשלישי [3 במארס] נשא בנימין נתניהו את מה שהסתמן כנאום הניצחון הגדול ביותר שלו אי פעם. הוא עשה זאת שוב: על פי מדגמי הטלוויזיה ששודרו בשעה 22:00 בלילה הוא היה מרוחק כמה עשרות אלפי קולות מהמנדט ה-61, משימה שנראתה בלתי אפשרית כמה שבועות קודם והנה היא מתגשמת לנגד עינינו. "זהו לילה של ניצחון ענק!" הכריז ראש הממשלה המאושר לקול מצהלות תומכיו. הוא האמין שכמו תמיד, קלפיות האמת ישפרו את מצבו של הליכוד ויוסיפו לו את המנדט החסר. גם אם ייעצר על 60 מנדטים, כך האמין, יוכל לקושש לעצמו עריק כלשהו מהמחנה השני ולהשביע ממשלה שתאפשר לו לתפקד במקביל לניהול משפטו הפלילי.
פחות מיומיים אחר כך, נתניהו הוא שבר כלי פוליטי. הוא מוצא את עצמו בנעליו של שמעון פרס בבחירות 1996. גם פרס הוביל אז במדגמים, הלך לישון כראש הממשלה המיועד וקם כיו"ר האופוזיציה. נתניהו הוא שניצח אז על חודם של 30 אלף קולות. 24 שנים חלפו מאז. מתוכן, ב-14 נתניהו כיהן כראש הממשלה ושבר את שיאו של דוד בן גוריון באורך הכהונה המצטברת. היום הוא קרוב לסופה של הקריירה המפוארת הזו יותר מאי פעם. 60 המנדטים במדגמים הפכו ל-58 במציאות. הוא השיג הישג אישי אדיר והעלה את הליכוד מ-32 מנדטים ל-36, אבל נכשל במשימה האמיתית, השגת גוש 61 שיאפשר לו להקים ממשלה.