ישראל פולס

התשובה למתקפת לחיצות הידיים של נתניהו – מתקפת ניקיון כפיים

p
המחבר
בקצרה
נתניהו אינו חוסך מאמץ לזרוק לציבור ולתקשורת פיתיונות, שנועדו להסיח את דעתם מפרשיות השחיתות שלו. כדי להיחלץ מבור "עסקת המאה" שנפלו לתוכו, על ראשי כחול לבן להחזיר את סדר היום למקום הראוי לו – כתב האישום החמור נגד נתניהו.

אין זה ענין של מה בכך "להדיח ראש ממשלה מכהן" כפי שממסגרים ראש הממשלה ולהקתו הליך חוקי-דמוקרטי-לגיטימי שעשוי להוביל לחילופי שלטון. האחיזה בשלטון מעניקה לשליט מקדמה ניכרת בהתמודדות מול האופוזיציה על סדר היום של מערכת הבחירות. מנהיגים זרים משחרים לפתחו, לאו דווקא בגלל הערכה יוצאת דופן שהם רוחשים לאיש בנימין נתניהו ולרעייתו. לחיצת יד של מנהיג זר עם ראש האופוזיציה בישראל היא אופציה. פגישה מצולמת עם ראש הממשלה היא זכות גדולה וסגולה לכותרות בבית. לא פעם האורח חוזר הביתה עם עסקת נשק והבטחה ללחישת מילה טובה באוזניו של החבר בבית הלבן.

עמיתתי מזל מועלם ייחסה השבוע [4 בפברואר] את השיפור במצבו של הליכוד בסקרים "לבליץ מדיני שכמוהו לא נראה כאן בשנים האחרונות". הנאשם מספר 1 ניצל את פורום השואה העולמי [23 בינואר] כדי להנציח את עצמו בחברתם של נשיאים ורוזנים. בעזרת ידידים אוונגליסטים ושגריר אמריקאי חובב מתנחלים, ראש הממשלה סידר לעצמו מפגן ראווה בבית הלבן [28 בינואר] במסווה של  הצגת תכנית מדינית. בדרך הביתה קפץ נתניהו למוסקבה, הצטלם פעם נוספת עם הנשיא פוטין, וזכה לבליץ תקשורתי נוסף כאשר נחת בבית עם "אסירת ציון", נעמה יששכר.

בטרם התקררו מנועי מטוסו, המריא נתניהו לאנטבה, כדי להתייצב בפני המצלמות לצידו של יו"ר מועצת הריבונות של סודאן, עבד אל-פתאח אל-בורהאן [3 בפברואר]. לא נופתע אם במהלך השבועות הספורים שנותרו עד הבחירות נראה עוד לחיצות ידיים עם מנהיגים זרים ונשמע על התפתחויות מסעירות ביחסים עם נסיכות אחת או שתיים מהמפרץ הפרסי.

פרשן ערוץ 13, ברק רביד, משדר בימים האחרונים סדרת כתבות בכותרת "נתניהו איש ערב", שמציגה את יחסיו ההדוקים של ראש הממשלה עם איחוד האמירויות. מי זוכר שהסכם אוסלו [1993], זה שנתניהו הכריז עליו מלחמת חורמה, חולל את פריצת הדרך הגדולה ביחסי ישראל עם מדינות המפרץ והמגרב, כולל פתיחת נציגויות רשמיות? כמה מצביעים צעירים ישראלים שמטיילים בפטרה ונופשים בעקבה יודעים שהסכם אוסלו הוא שסלל את הדרך להסכם השלום עם ירדן?

אכן, כפי שכתבה מזל מועלם, בליץ שכזה לא נראה כאן בשנים האחרונות. ההסבר לכך פשוט למדי. בשנים האחרונות, יותר מעשר במספר, נתניהו הוא זה ששולט באופן בלעדי על זירת יחסי החוץ של ישראל. על פיו יישק דבר. ומולו הגנרלים של כחול לבן התגלו כטירונים חסרי אונים בזירה המדינית. במקום להסתמך על חוות הדעת הפומבית של נתניהו [דצמבר 2018] לפיה "ראש ממשלה לא יכול להביא תוכנית מדינית בערב הבחירות", כחול לבן הודיעה כי "עסקת המאה" היא לא פחות מתוכנית היסטורית. בכך הם נהפכו לניצבים (סטטיסטים) במחזה שכתבו נתניהו ושותפיו בבית הלבן.

מעתה האופוזיציה הראשית נושאת באחריות משותפת להעמקת המשבר ביחסים עם רמאללה, כמו גם לבליץ הערבי, המוסלמי והבינלאומי נגד עסקת הסיפוח והטרנספר. מפלגה הנושאת את פניה לשלטון נאלצת לשמור על שתיקה לנוכח גלי הביקורת ממטות הליגה הערבית בקהיר וארגון מדינות האסלאם בג'דה, שהתייצבו מאחורי הפלסטינים. אין להם פתחון פה מול הקרמלין, שהביע את מורת רוחו מהמהלך האמריקאי-ישראלי, או מול האיום שיצא ממשרד החוץ של האיחוד האירופי להגיב בחומרה על סיפוח התנחלויות.

כדי להיחלץ מבור "עסקת המאה" שהם נפלו לתוכו, על ראשי כחול לבן להחזיר את סדר היום למקום הראוי לו – כתב האישום החמור נגד נתניהו. הדרגות הצבאיות של ראשי כחול לבן אינן מעניקות להם יתרון בנושאי ביטחון כמו הגרעין האיראני או העימות עם חמאס. את חזון השלום החמקמק מוטב שישאירו לעבודה-גשר-מרצ. עד ה-2 במארס יריביו של נתניהו צריכים לחמוק ממוקשים שיונחו לרגליהם, דוגמת פרשת משה כחלון והשופטת, שמוציאה שם רע למערכת המשפט ואכיפת החוק, הנמסיס של נתניהו.

נתניהו אינו חוסך מאמץ לזרוק לציבור ולתקשורת פיתיונות, שנועדו להסיח את דעתם מפרשיות השחיתות שמקיפות אותו. התשובה הטובה ביותר למתקפת לחיצות הידיים של נתניהו היא מתקפת ניקיון כפיים. המסמך בן 63 העמודים שהגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בירושלים צריך לתפוס את מקומו של המסמך בן 181 העמודים שטראמפ הגיש לנתניהו. כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד ראש ממשלה מכהן הוא מסמך הרבה יותר "היסטורי" מזה שהוגש לו בבית הלבן.

מסמך נוסף, לא פחות "היסטורי", הנוגע לפרשת שחיתות נוספת ששמו של נתניהו נקשר אליה – רכש הצוללות וכלי השייט להגנה על אסדות הגז – ממתין לאופוזיציה במשרדה של התנועה לטוהר המידות. בשבוע שעבר הצטרפו חמישה בכירים לשעבר במערכת הביטחון לדרישה של התנועה ממבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, לפתוח בבדיקת הפרשה. כל הבכירים, ביניהם מי שהיה היועץ המשפטי של מערכת הביטחון באותה תקופה והקצין שעמד בראש מנהל הרכש, הביעו נכונות להעיד בפני המבקר. מנגד, אפשר להניח שמבקר המדינה, שזכה לכינוי "מלטף המדינה", לא ימהר להחזיר את עסקת המיליארדים לסדר היום.

ואולי כחול לבן בכלל לא נגררו ל"עסקת המאה", אלא חיבקו בעיניים פקוחות את העובר שמת ברחם. ההכרזה ההיסטורית של ראש הממשלה אהוד ברק, למחרת כישלון שיחות קמפ דיויד 2000, כי "אין פרטנר פלסטיני" שימשה כבר בסיס להקמת כמה וכמה ממשלות אחדות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept