ישראל פולס

שקט, בוחרים: מדינת פלסטין חייבת להתאזר בסבלנות

p
המחבר
בקצרה
הבחירות הסדרתיות בישראל מאפשרות גם למתנגדי "עסקת המאה" ובראשם האיחוד האירופי לדחות את קידומה של הכרה במדינה פלסטינית. הגיעה השעה שידרשו מישראל להציג את הגבולות שהיא מציעה.

הסקרים מראים שלא מומלץ להמר על כך שב-2 במארס ישדרו ערוצי הטלוויזיה את הפרק האחרון בסדרת הריאליטי הפופולרית "סיפורה של ממשלת מעבר קבועה". אחת התוצאות האפשריות היא שישראל תהיה המדינה הדמוקרטית הראשונה בעולם, שמנהיגה חולק את עתותיו בין ישיבות ממשלה לישיבות בית המשפט. הבחירות הסדרתיות אינן עוזרות רק לליכוד בראשות בנימין נתניהו להישאר מחוברים לעטיני השלטון. הן מעכבות גם את קידום סעיף החלת הריבונות על ההתנחלויות בהסתמך על "עסקת המאה" של הנשיא דונלד טראמפ.

הבחירות מאפשרות גם למתנגדי התוכנית, ובראשם האיחוד האירופי ומדינות מובילות באירופה, להמשיך לנמנם ולגמגם ביציע. שרי החוץ של האיחוד האירופי, שנועדו השבוע [17 בפברואר] כדי לקדם הכרה במדינה פלסטינית, החליטו לדחות לחודש הבא את הדיון כיצד "להגן על שוויון זכויות והחוק הבינלאומי". מניין להם שבחודש הבא תהיה לישראל ממשלת קבע? מניין להם הביטחון שאם בראש הממשלה החדשה יעמוד בני גנץ, יימצא רוב בכנסת בעד החלת עקרונות "שוויון זכויות והחוק הבינלאומי" בשטחים הכבושים?

כפי שפורסם בהארץ, יוזמי המהלך האירופי היו שרי החוץ של צרפת, בלגיה, ספרד, אירלנד, פורטוגל, פינלנד, שבדיה, לוקסמבורג, מלטה וסלובניה. באותה שעה כמעט פורסמה רשימה של מדינות אירופיות אחרות, שהצטרפו ליוזמה מנוגדת לחלוטין. גרמניה, צ'כיה, אוסטריה והונגריה (בנוסף לאוגנדה, אוסטרליה וברזיל) פנו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בבקשה לקבל מעמד של "ידידי בית המשפט", כדי לטעון שאין לו סמכות לדון בנעשה בשטחים. אחד הטיעונים המרכזיים של "הידידים" היה שבית הדין מוסמך לדון אך ורק בסוגיות הנוגעות למעשים המתרחשים בשטחן של מדינות ריבוניות. והרי הגדה ומזרח ירושלים הם שטחים כבושים. יוצא שצרפת מבקשת לקדם את סיום הכיבוש, ובאותה שעה גרמניה מסייעת להנצחתו. 

גרמניה ושאר המדינות שהתייצבו לימינה של ישראל, גויסו בעקבות פסיקתה של התובעת הרשמית של בית הדין פאטו בנסודה [דצמבר 2019], כי יש עילה לדון בפשעי המלחמה המתבצעים לכאורה בשטחים (לא רק על ידי ישראל). מאחר שישראל אינה חתומה על אמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין, היועץ המשפטי לממשלה נמנע ממעורבות ישירה בהליך. בנוסף ללגיון הזרים הדיפלומטי, היועץ נעזר בשרותיהם של ארגוני ימין ישראליים ויהודים, כולל לשכת עורכי הדין. מנגד, הפלסטינים נתמכים על ידי גורמים כמו הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי(OIC)  ובחוות דעת של מומחים יידועי שם למשפט בינלאומי. תחתית הטופס

ומוחי

חוות הדעת המפתיעה, ואולי החשובה ביותר, נושאת את חתימתו של פרופ' איל בנבנישתי מאוניברסיטת קיימברידג', הידוע כתומך נלהב בעמדות השמאל. המומחה הישראלי למשפט בינ"ל טען כי בית הדין אינו מוסמך לעסוק בנושאים הקשורים לשטחים הכבושים. הטיעון המרכזי שהוא מעלה ימצא חן בוודאי בעיני חוגי הימין. לדבריו, מסמך הבקשה לחברות באו"ם שהגיש הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לאו"ם בספטמבר 2011 והעתירה לבית הדין לצדק נגד העברת שגרירות ארה"ב לירושלים בספטמבר 2018 מסתמכים, בין השאר, על החלטת האו"ם 181 משנת 1947.

במאמר שפרסם בהארץ [מאי 2011], הפליג בנבנישתי בחשיבות הכוונה שעליה הצהיר יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בניו יורק טיימס, לבקש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67'. "יש להניח שהמדינה שתבקש בספטמבר הכרה מהעולם תחזור על המתווה ששרטט ראש הרשות", כתב אז בנבנישתי והוסיף כי "את הדיון הפנימי בישראל בנוגע להיענות ליוזמה להקמת מדינה פלסטינית יש לבסס על העובדות המשפטיות החדשות שיצר פרסום מאמרו של עבאס".

הפצעתה של החלטה 181 בבקשה הפלסטינית שהוגשה לאו"ם הפתיעה את בנבנישתי ואכזבה אותו. הדבר מצביע לדעתו על עמימות בנוגע לעמדה הפלסטינית ביחס לגבולות הקבע של המדינה הרצויה מבחינתם. "פתאום למדנו שלא ברור שגבולות 67' מחייבים וכי תוכנית החלוקה חיה וגם בועטת", אמר השבוע המשפטן הבכיר בשיחה עם אל-מוניטור. לדבריו, מבחינה משפטית, אם חמאס יעלה לשלטון ואפילו אש"ף, הם לא יהיו מחויבים כלפי ישראל וכלפי כולי עלמא לדבוק בקווי 67'.

מן הראוי לציין שהמחלוקת המהותית ביותר בין חמאס לרשות הפלסטינית נעוצה בדבקותו של אבו מאזן בפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967 – עיקרון הנהנה מתמיכתן העקבית של חברות הליגה הערבית וארגון מדינות האסלאם. החוקה הפלסטינית, כמו גם שורה ארוכה של החלטות, מסמכים ונאומים, לרבות יוזמת השלום הערבית, מדגישים את פתרון שתי המדינות בגבולות 67' כהסדר הרצוי והבלעדי. אבל העובדות הללו לא מזיזות את המומחה הישראלי מדעתו. "פוליטיקאים והיסטוריונים יכולים לתאר נכונות גוברת לוויתורים", טוען בנבנישתי ומוסיף,  "במשפט יש דרישות פורמליות, הנחוצות כדי להבטיח יציבות של גבולות גם לאחר שינויים שלטוניים".

הפתרון, לדעתו, טמון בהבהרה רשמית של הצד הפלסטיני לאו"ם, כי גבולות החלוקה בין ישראל לפלסטין יתבססו על קווי 67'. "מכאן הם יכולים להמשיך בהצלחה בתביעה בבית הדין הפלילי", הוא קובע. אולי אז תגיע השעה שהקהילה הבינלאומית ובראשה מדינות אירופה הנאורות, ידרשו מישראל להציג את הגבולות שהיא מציעה. בלי לחכות למשיח או לממשלת שמאל, לא ברור מי יגיע קודם.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept