ישראל פולס

האם אירופה תציג תכנית שלום אמיתית בין ישראל לפלסטינים?

p
המחבר
בקצרה
עם פרסום תכנית טראמפ התחזק מאוד הצורך להציג אלטרנטיבה שתעניק לשני הצדדים, ישראל והפלסטינים, בסיס משותף למשא ומתן כדי להגיע לפתרון היסטורי. זו צריכה להיות שעתה של אירופה, לאחר שתקום ממשלה חדשה בישראל כמובן.

"עסקת המאה" של טראמפ נוטלת חלק מהעקרונות שהעולם אימץ כבר לפני עשרות שנים (הקמת מדינה פלסטינית בגבולות שיתבססו על גבול 1967, פיצוי הפלסטינים על סיפוח שטח קטן מהגדה המערבית על ידי ישראל באמצעות שטח ריבוני ישראלי באותו היקף ובאותו ערך, בירה פלסטינית במזרח ירושלים), ומרוקנת אותם מתוכנם באורח שקוף וציני תוך התנערות בוטה מעקרונות אחרים (כמו פתרון מוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים). לצד הנקודות המדיניות, מוצג פירוט האפשרויות לפיתוח כלכלי, שקריאה מדוקדקת מתקשה למצוא בהן נדיבות של ממש כלפי הפלסטינים בהשוואה לכספים המגיעים כיום לשטחים הכבושים מהמדינות התורמות ומקיומו של אונר"א.

לכאורה הייתה צפויה תגובה קשה, בעיקר בעולם הערבי ובאיחוד האירופי. אבל הזהירות המופלגת שבה התקבלה התכנית בקרב שני הגורמים הללו, ואפילו במוסקבה, הפתיעה. כנראה שהממשל האמריקאי עשה עבודה דיפלומטית מאומצת מתוך כוונה לבלום שלילה מיידית של התכנית על ידי העולם, ברוח "קודם כל תקראו בעיון, ואחר  כך תגיבו". הליגה הערבית, שגורמים בתוכה בירכו על עצם פרסום התכנית, אימצה מאוחר יותר עמדה השוללת אותה. גם מוסקבה התבטאה באופן שלילי ימים מעטים לאחר הפרסום. התגובה האירופית נותרה זהירה ודיפלומטית.

ג'וזף בורל, שר החוץ החדש של האיחוד האירופי ומי שהיה שר החוץ של ספרד עד לפני חודשים מעטים, החל בהצהרה שהפתיעה רבים. מיד עם פרסום ה"עסקה" הוא אמר כי "הצעות הנשיא טראמפ מעניקות אפשרות לפתוח בשיחות על פתרון בר קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני". לא פחות ולא יותר. אבל גם לאחר שעיין בתכנית והבין במה מדובר פה, ולאחר שהבטיח כי החלת ריבונות ישראלית על שטחים פלסטיניים "לא תעבור ללא תגובה", הוא הסתפק בתגובה דיפלומטית מאוד, באומרו כי יוזמת ארה"ב, כפי שהוצגה, חורגת מהפרמטרים הבינלאומיים המוסכמים, וכי האיחוד האירופי ימשיך לתמוך בכל המאמצים שנועדו לחדש את התהליך הפוליטי בהתאם לחוק הבינלאומי, שמבטיח זכויות שוות ויהיה מקובל על כל הצדדים.

בורל אינו טירון בסאגה הישראלית-פלסטינית. הוא מבין היטב כי לא מדובר בתכנית שיש בה כדי לעודד את הדיאלוג בין הצדדים; הוא מבין כי מדובר כאן בדיקטט לצד הפלסטיני, וכי גם אם הישות הפלסטינית תיקרא מדינה, לא תהיה זו אלא אוטונומיה מוגבלת בכל התחומים כולל בזכותה לאפשר קליטת מהגרים ולאזרחם. הצידוד של הימין האמריקאי בעמדות הימין הישראלי אינו פותח שום פתח להידברות מחודשת בין שני הצדדים, והוא אף עלול להרחיק את הסיכוי לכך.

מאז כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, נכנסה אירופה, העסוקה עד למעלה ראש בשאלת הברקזיט ובכל הנובע ממנה, לתרדמת חורף מתמשכת בכל הנוגע למזרח התיכון. הקוורטט המזרח תיכוני (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם) ממעט להתכנס, וכשהוא עושה זאת, הוא פועל בפרופיל נמוך מאוד. מנהיגים אירופים רבים הגיעו לישראל לקראת יום השואה הבינלאומי וציון 75 שנה לשחרור מאושוויץ, והאירוע בחסות נשיא המדינה היה אכן מרגש, אבל אין שום ספק שנוח יותר למנהיגי אירופה לקרוא למלחמה באנטישמיות ולהבטחת המודעות לשואת יהודי אירופה בארצותיהם מאשר לחזור למעורבות המדינית במזרח התיכון.

חלק מהאישים האירופים שהיו רוצים להגיע לישראל בהקשר המדיני פשוט יודעים שלא יזכו לפגישות עם ראש הממשלה (ועד פברואר 2019 – גם שר החוץ) נתניהו, והם מעדיפים כתוצאה מכך להימנע מביקורים בישראל. קודמתו של בורל, פדריקה מוגריני, לא ביקרה באזור שנים אחדות, משום שבכל פעם שניסתה לעשות זאת הובהר לה שראש הממשלה עסוק...

עמנואל מקרון, הנחשב כיום למנהיג הבולט ביותר באירופה המערבית, הוא היחיד שהתייחס לאפשרות של יוזמה מדינית אירופית. ב-2018 הוא אמר, כי אם יימשכו ההשהיות האמריקאיות ותוכניתו של טראמפ לא תפורסם, יהיה צורך להציע תוכנית אירופית מקורית. בינתיים נמשכו ההשהיות על רקע הבחירות החוזרות ונשנות בישראל. כשיצאה התכנית לאור והתגלתה ערוותה, התחזק מאוד הצורך להציג אלטרנטיבה (לרעיונות האמריקאים) שתעניק לשני הצדדים בסיס משותף למשא ומתן.

מקרון מבין, טוב מאחרים, מהי משמעותה האמיתית של תכנית טראמפ על 15 המובלעות הישראליות הריבוניות האבסורדיות בתוך ה"מדינה הפלסטינית", ועל החוצפה שבקביעה כי לא רק שאף פליט פלסטיני לא יורשה להתאזרח בישראל, אלא שישראל תהיה זו שתקבע לממשל הפלסטיני כמה פלסטינים יורשו לקלוט בארצו. הוא מבין שזו פרובוקציה ימנית קיצונית ולא הזמנה לדיון רציני. הוא גם מבין את ההטעיה שבחזון הכלכלי לעשר השנים הבאות. השאלה היא, האם יחליט להיכנס לעובי הקורה ולהציע חלופה או לפחות מסגרת שתאפשר לשני הצדדים, לאחר הבחירות בישראל, לחזור לשולחן המשא ומתן בעקבות שנים של נתק מדיני מוחלט, ולנסות להגיע לפתרון היסטורי.

סביר להניח כי לאחר הבחירות תקום, סוף סוף, ממשלת חדשה בישראל אשר תחליף את ממשלת המעבר הארוכה בהיסטוריה הישראלית. סביר להניח כי תהיה זו ממשלת אחדות לאומית בין כחול לבן והליכוד. אפשר גם להניח שממשלה כזו תהיה זהירה בנקיטת צעדים חד צדדיים, ושכוח הווטו של הצדדים (ממאפייניה של ממשלת אחדות) יהיה משמעותי יותר מכוחם ליזום מהלכים חדשים. תכנית טראמפ, על העברת אזורים צפופי אוכלוסייה של אזרחים ערבים ישראלים לידי הישות הפלסטינית, ועל  הדרור שהיא מעניקה לישראל לספח שטחים אשר אינם אמורים להימצא בצד הפלסטיני, לפי שרטוטי הוגיה, לא תהיה מצע של ממשלה שכזו. אין ספק שמבוגר אחראי יצטרך להגיע ולהציע תכנית שניתן לחיות איתה ברוח תכניות העבר, שבהן מזלזל טראמפ. זו צריכה להיות שעתה של אירופה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept