ממשלה צרה איננה ברירת מחדל רעה

ממשלה צרה של גוש המרכז-שמאל-ליברמן בתמיכת הח"כים הערבים תוכל לבחון מהלכים מדיניים מקוריים כמו הקמת קונפדרציה ישראלית-פלסטינית, לאשר נישואין אזרחיים ולפתור אחת ולתמיד את סוגיית גיוס בחורי הישיבות.

al-monitor .

פבר 24, 2020

סיבוב הבחירות השלישי אמור להוביל לממשלה רגילה ולחסוך מישראל את הקמת ממשלת הווטו ההדדי המסורבלת והיקרה, אשר אינה מסוגלת להגיע לשום הכרעה משמעותית. לסיבוב הקרוב מגיע נתניהו עם כתב אישום, בלי חסינות, כשעליו להיערך ליום הדיונים הראשון בבית המשפט שבועיים ויום לאחר הכרעת הבוחר [17 במארס]. אילו החליט להתפטר ואילו עמד בראש הליכוד פוליטיקאי אחר, הייתה ממשלת "האחדות הלאומית" מוקמת מיד. זה, כנראה, לא יקרה, משום שנתניהו לא יתפטר ומפלגתו לא תדיח אותו. כחול לבן לא תוכל להקים ממשלה או להשתתף בממשלה עם נתניהו במצבו הנוכחי. המצב החוקי ימנע ממנו לשרת כשר בתקופת הרוטציה שבה יכהן בני גנץ כראש ממשלה (משום שעל פי החוק והפסיקה בישראל, שר חייב להתפטר כשמוגש נגדו כתב אישום, לעומת ראש ממשלה אשר חייב להתפטר רק כאשר הוא מורשע וכאשר פסק הדין נגדו חלוט), ואין זה נראה סביר שגנץ יסכים לשרת תחתיו, כאשר ראש הממשלה צריך ללכת כל יום לבית המשפט.

המסר של כחול לבן, שהתמקד מאז הקמתה בממשלת אחדות לאומית, עשוי להתחלף עכשיו בממשלת אחדות לאומית בלי נתניהו, אבל נראה שאין אופציה כזו. גם אביגדור ליברמן, המעוניין כל כך בממשלת אחדות לאומית ליברלית וחילונית, מבין כי אין חיה כזאת כאשר נתניהו הוא חלק ממנה, והוא מסתפק בינתיים בהפרחת תנאים (כמו אי נכונות לזכות בתמיכת הרשימה המשותפת). מי שמתייחס אליהם ברצינות יתרה, יכול להבין כי עמידה בהם תמנע הקמת ממשלה. התקווה היא, כי הפוליטיקאי האניגמטי ביותר בישראל יתרצה ויהיה מוכן לתמיכה של הח"כים הערבים כדי למנוע סיבוב בחירות רביעי.

אם יצליח נתניהו להקים גוש ימין-חרדים של 61 מנדטים, תהיה לו ממשלה צרה שאיתה יוכל לנסות להוביל מהלכים של הדתה, התנחלויות וסיפוחים בגדה המערבית. אם, לעומת זאת, גוש המרכז-שמאל-ערבים-ליברמן ישיג לפחות מה שהשיג בבחירות הקודמות בספטמבר 2019, עשויה הפעם לקום קואליציה של כ-50 חברי כנסת בתמיכה של כתריסר חברי המשותפת. ממשלה זו תוכל להוביל מהלכים משמעותיים בתחום היחסים שבין דת למדינה (ובכלל זה נישואים אזרחיים, או לפחות "ברית זוגיות"), וכן מהלכים מדיניים חלקיים, ואולי יותר מכך. ממשלה צרה היא כלי חד. ממשלה רחבה היא כלי קהה. ברגע שממשלה צרה מצליחה להתמקד בנושא מסוים, הצלחתה עשויה להיות מרחיקת לכת. היא אינה צריכה להיות רק ברירת מחדל.

ממשלת מנחם בגין [1981-1977] יצאה לתהליך השלום עם מצרים בתצורת של ממשלה צרה, ללא ד"ש בראשות יגאל ידין. היא הובילה את המהלך המדיני החשוב ביותר בתולדות ישראל (בעזרת מפלגת העבודה האופוזיציונית), ועשתה זאת בהצלחה רבה. שנים אחדות מאוחר יותר, הובילה ממשלת ימין צרה בראשות יצחק שמיר [1992-1990] את ישראל לוועידת מדריד, אשר בעקבותיה הוחל בתהליך מדיני חשוב מאוד ויומרני: שיחות מקבילות על שלום בין משלחות ישראליות לבין משלחות מסוריה, מלבנון וכן משלחת ירדנית-פלסטינית, שהחלק הפלסטיני בה קיבל הוראות קבועות ממטה אש"ף בתוניס בראשות יאסר ערפאת. ממשלת השמאל הצרה של יצחק רבין [1995-1992] הובילה את תהליך אוסלו, אשר הביא לשלום עם ירדן. ממשלתו הצרה של אהוד ברק [2001-1999] הצליחה להוציא את ישראל מלבנון, וממשלתו הצרה של אריאל שרון [2006-2003] הוציאה את ישראל מרצועת עזה.

הטענה אשר לפיה מהלכים מדיניים משמעותיים מחייבים קונצנזוס ציבורי רחב, היא הגיונית מאוד כשם שהיא חסרת סיכוי ברוב התחומים. בדרך כלל מושג קונצנזוס כזה בדיעבד. רוב גדול התנגד בסקרים, שנערכו לפני ביקור סאדאת בישראל בנובמבר 1977, לנסיגה מסיני. ורוב גדול תמך, בדיעבד, בהסכם השלום עם מצרים, שכלל לא רק נסיגה ישראלית מחצי האי עד הסנטימטר האחרון אלא גם פירוז רצועה בתוך השטח הריבוני הישראלי לאורך כל הגבול עם מצרים. הוא הדבר לגבי ההתנגדות לשיחות עם אש"ף לפני חתימת הסכם אוסלו, והרוב הגדול שתמך בכך לאחר טקס החתימה בבית הלבן.

אם תקום ממשלה צרה, היא תוכל בהחלט לבחון מהלכים מדיניים מקוריים (כמו, למשל, הקמת קונפדרציה ישראלית-פלסטינית כמטריה לשתי מדינות עצמאיות וריבוניות, אשר הגבול ביניהן יהיה ברור ומוכר), גם אם בתחילת הדרך לא תהיה לכך תמיכה ציבורית רחבה; זאת מתוך ידיעה כי בדיעבד, אם יהיה מדובר בהסכם מדיני שיוביל לנורמליזציה מלאה עם כל העולם הערבי והמוסלמי, תהיה מובטחת לו תמיכה ציבורית רחבה מאוד.

לעומת זאת, בתחום הדת והמדינה ישנה בישראל תמיכה רבת שנים ברעיון כמו נישואים אזרחיים. הדמוקרטיה היחידה בעולם שאין בה נישואים כאלה ואשר דיני האישות בה הם דינים דתיים בלבד, אינה יכולה להישאר כזאת רק בגלל אותו מכתב ששיגר יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן גוריון, אל הסתדרות אגודת ישראל העולמית ביוני 1947, ואשר אינו מחייב איש בעולם בשנת 2020.

ממשלה ליברלית צרה תוכל גם לנצל את המצב הפוליטי שעשוי להיווצר לאחר הבחירות הקרובות, ולפתור סוף סוף את שאלת גיוס בחורי הישיבות באמצעות תיקון חוק שירות הביטחון ומתן פטור לגברים כפי שהוא ניתן כיום לנשים, מטעמי מצפון או מטעמים של הווי חיים דתי. כך יובטח שוויון בתחום הגיוס לצה"ל, ינותק הקשר בין ראשי הישיבות לבין האישורים לצה"ל על כך שהמועמד לגיוס הוא תלמיד ישיבה, והישיבות לא יהיו מלאות בתלמידים שאין להם עניין אמיתי להקדיש את חייהם ללימוד. גם אם השינוי בחוק לא יביא לגל ענק של גיוס חרדים לצבא, רובם יוכלו לצאת לשוק העבודה באופן גלוי וחוקי ולתרום את חלקם לצמיחת הכלכלה הישראלית.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020