ישראל פולס

האיום המתגבש: "עייפות מביבי"

p
המחבר
בקצרה
נתניהו אינו נלחם עוד על רוב של 61 בכנסת. היעד הוא למנוע מהמחנה הנגדי "רוב יהודי" שיאפשר לליברמן לחצות את הרוביקון ולחבור לכחול לבן. בדרכו ניצבים, בין השאר, מצביעים הלוקים בתופעה שאותה מכנים האסטרטגים "עייפות מביבי."

בשפת האסטרטגים ועורכי הסקרים, התופעה נקראת "העייפות מביבי" (Bibi fatigue). היא לא רלוונטית למחצית הציבור הישראלי שמתעבת את בנימין נתניהו, אלא דווקא למחצית השנייה, של אוהדיו או אלה הרואים בו ראש ממשלה טוב. היא מתאפיינת בהכרה ההולכת וזוחלת לתודעתם של המצביעים הללו, שאינם נמנים עם הגרעין הקשה של הביביסטים, שנתניהו מיצה. הם התעייפו מהקקופוניה הבלתי פוסקת סביבו, מהרעש האינסופי שמקימים הוא ותומכיו, מהרפש המוטל לכל עבר ופולחן האישיות המוגזם המקיף אותו. חלק מהם עוד אינם מודים בזה בקול רם, אבל הם בשלים לראש ממשלה חדש. לא בלי חששות, לא בלי פרפרים בבטן, אבל כן, מבחינתם הגיע הזמן לנסות משהו אחר.

בדיוק נגד התופעה הזו נלחם בימים אלה בנימין נתניהו. היחיד שלעולם לא יסבול מ"עייפות ביבי", הוא ביבי. לא רק שהוא לא עייף, בגיל 70 הוא חורש את ישראל בקצב רצחני. בניגוד לשני הקמפיינים הקודמים שלו, שהתמקדו בפעילות רשת אינטנסיבית, סרטוני פייסבוק ושידורים חיים ברשת סביב השעון, הפעם נתניהו החליט לצאת מהרשת ולחזור למקורות. כלומר, לשטח. להפיח רוח חיים במחנהו, שהראה סימני דעיכה. להפיץ אופטימיות. לשכנע את תומכיו שהמשימה הניצבת בפניו אפשרית.

במסגרת הזו מפיץ הליכוד סקרים שערך, שלפיהם מחנה נתניהו מתקרב ל-61 מנדטים. הסקרים הללו מתקבלים בסקפטיות בציבור, כי אין להם כל אישוש בסקרים העצמאיים שנערכים כל העת, אבל הרעיון ברור: נתניהו לא נלחם כדי להגיע ל-61, הוא נלחם כדי למנוע מהמחנה הנגדי "רוב יהודי". הוא יודע מהי התכנית של בני גנץ ואביגדור ליברמן. הם שואפים להגיע ל-54 מנדטים, בתקווה שגוש הימין-חרדים יגיע רק ל-53 מנדטים (הרשימה הערבית המשותפת תקבל, על פי הסקרים, את 13 המנדטים הנותרים). בדרך זו, יוכל גנץ להשביע ממשלה בתמיכת 54 ח"כים יהודיים, כשהמשותפת נמנעת מהצבעה. זה יאפשר לליברמן לחצות את הרוביקון העקרוני שלו, מה שלא הצליח לעשות בפעם הקודמת, אז לא היה "רוב יהודי". נגד זה נאבק בנימין נתניהו. בניגוד למשימת ה-61 שנראית כרגע אבודה, משימת ה"רוב היהודי" פתוחה לגמרי.

נתניהו נלחם על כל קול. הוא משקיע מאמץ אדיר להחזיר לליכוד את "הקול האתיופי", שחלקו נטש בפעם הקודמת לכיוון כחול-לבן. הוא הצליח לגייס ח"כ אתיופי מכחול-לבן לרשימת הליכוד והכריז שיעלה 400 משפחות אתיופיות נוספות הממתינות זה שנים לעליה לישראל. הוא מסתער על קבוצות כמו נהגי המוניות הזועמים על הרפורמה במשרד התחבורה (נתניהו "הקפיא" אותה כמובן), העסקים הקטנים הכורעים תחת נטל המס והבירוקרטיה (מינה "יועץ מיוחד" לתחום), והשבוע אישרה ממשלתו עשרות מיליוני שקלים לתמיכה מיוחדת בעיר אשקלון, הממשיכה לסבול מירי רקטות מרצועת עזה. במרוץ הזה לשמירה על "רוב יהודי", נתניהו מאמין שכל קול חשוב. הוא "מתאבד" על השטח, לא מפספס אף טריק, שטיק או תרגיל מלוכלך שכתוב או לא כתוב בספרים הגנוזים של הפוליטיקה, ומדגים פעם נוספת מדוע אף פעם לא מומלץ להספיד אותו בטרם עת.

גם מקורביו וחסידיו של נתניהו אינם יודעים מה התכנית שתחלץ אותו מהבור העמוק שאליו נקלע מאז הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כתב אישום חמור נגדו (28 בינואר). "ונניח שהוא יצליח למנוע מגנץ רוב יהודי או אפילו להשיג בעצמו את 61 המנדטים", אמר לאל-מוניטור גורם בכיר בליכוד, "האם ביבי באמת מאמין שיוכל לנהל את המדינה המסובכת והמאותגרת ביותר בעולם כשהוא מתייצב ארבע פעמים בשבוע בבית המשפט מהבוקר עד אחר-הצהריים? האם הוא רואה בדמיונו את התמונה הלא תיאמן הזו מתרחשת במציאות? האם הוא מאמין ששותפיו הקואליציוניים יאפשרו לזה לקרות? שהציבור יעמוד בזה?"

לאף אחד אין תשובה ברורה לשאלה הזו. נתניהו, בינתיים, מתעלם מהסוגיה. הוא ממוקד מטרה כפי שלא היה מעודו. אחד מחששותיו הגדולים הוא אפשרות עריקה של נפתלי בנט, איילת שקד וחברם ח"כ מתן כהנא מימינה אחרי הבחירות, לכיוון כחול-לבן. באסיפת בחירות שהתקיימה השבוע הודה נתניהו בקולו, בפה מלא שמינה את בנט לתפקיד שר הביטחון כדי למנוע זאת. החשש שבנט עלול לערוק גרם לנתניהו להציב אותו בראש המשרד הרגיש, החשוב והנפיץ ביותר בקבינט. וידוי כזה, לו נשמע לפני מספר שנים, היה גורר רעידת אדמה פוליטית וציבורית. בעידן הנוכחי, זה עבר מתחת לרדאר ובקושי זכה להתייחסות. כששליחיו של נתניהו מרסקים בהתמדה את מערכת המשפט ושלטון החוק, איש לא מתייחס לעובדה שראש הממשלה סוחר בקודש הקודשים של הביטחון הלאומי למען אינטרסים פוליטיים אישיים. התרגלנו.

כחול-לבן מתקשה בשלב הזה לתת מענה להופעותיו הסוחפות של נתניהו המתקיימות מדי יום. היחיד שנותן לראש הממשלה "פייט" אמיתי בתחום הוא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, העומד גם בראש ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הרמטכ"לים של כחול-לבן ממוקדים כרגע בדאגה בסיסית יותר: למנוע אפשרות של מבצע או הרפתקה צבאית ערב הבחירות, שאליה תיגרר ישראל בהשראת מצבו הקשה של העומד בראשה. חבית אבק השריפה בתוכה משגשגת ישראל מזה 71 שנה יכולה להידלק בכל רגע בעקבות כל החלטה או פרשנות שגויה להחלטה של אחד הצדדים. עד עכשיו, כל הנבואות השחורות שלפיהן נתניהו עלול לפתוח את שערי הגהינום כדי להרחיק את עצמו ממנו, התבדו. אלא שעכשיו אנחנו במאני טיים. זה עכשיו, או לעולם לא.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: indictment, knesset, naftali bennett, right-wing parties, likud, blue and white party, israeli elections, israeli politics, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept