ישראל פולס

הרב הראשי נכנס לבית המטבחיים של הדמוקרטיה

p
המחבר
בקצרה
אחרי העסקנים הפוליטיים, הצטרף לחגיגת שחיטת הפרות הקדושות של הדמוקרטיה הישראלית הרב הראשי הספרדי. מי שאמור לשמש מופת לשלום ואחווה ולהדיר רגליו מהביצה הפוליטית, הפך קהילה שלמה של אזרחים לאויבי העם היהודי.

הזירה הפוליטית בישראל נהפכה בחודשים האחרונים לבית מטבחיים של הפרות הקדושות של הדמוקרטיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מקעקע את מעמדן של מערכת המשפט והתקשורת; שר החינוך הרב רפי פרץ יורה חיצי רעל בלבם של בני ובנות הקהילה הלהט"בית; מנהיג מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מסית נגד נבחרי ציבור ערבים המייצגים כחמישית מאזרחי המדינה; ואם לא די לנו בעסקנים פוליטיים, לחגיגת השחיטה (הכשרה, כמובן) הצטרף כוהן דת מטעם.

הרב הראשי הספרדי לישראל, יצחק יוסף, שאמור לשמש מופת לשלום ואחווה ולהדיר רגליו מהביצה הפוליטית, הפך קהילה שלמה של אזרחים לאויבי העם היהודי. "העלו אותם פה לארץ שיהיה משקל נגד החרדים", טען הרב הבכיר, "אחר כך הם מצביעים למפלגות שמסיתים נגד החרדים ונגד הדת". יש כאלה, אבוי, התלונן "הראשון לציון", אשר הולכים לכנסייה כל יום ראשון. העיתוי של דברי ההבל הללו, שגרועים מהם יוצאים מפיהם של רבנים חדשות לבקרים, העלה את דברי הרב (שמשכורתו משולמת על ידי המדינה, דהיינו על ידי כל משלמי המסים) לעמודים הראשיים ואילץ את הפוליטיקאים והפרשנים להתייחס אליהם.

העלבון שהטיח הרב בפלח מצביעים לא מבוטל – מאות אלפי מהגרים שנכנסו לישראל מכוח חוק השבות ושאינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה – חייב את נתניהו לפרסם גינוי. מנגד, מועמד הליכוד לראשות הממשלה חייב להיזהר בכבודם של "השותפים הטבעיים" מהמפלגות החרדיות. הפתרון היה תגובה סתמית, שלפיה דברי הרב הם "אמירה מקוממת שאינה במקומה", בתוספת ציון לשבח של "אחינו ואחיותינו יוצאי ברית המועצות לשעבר", אשר "מביאים ברכה עצומה למדינת ישראל ולעם היהודי".

למשפט האחרון ראוי להוסיף - זאת לעומת אחינו ואחיותינו יוצאי הישיבות החרדיות, שמשתמטים מהצבא, אינם מביאים ברכה לכלכלת המדינה ולא מוסיפים כבוד לעם היהודי.

אין אדם חילוני שעשה יותר מנתניהו למען השתמטות החרדים משירות צבאי והנצחת הבורות בציבור הזה. בהשאלה מדברי ההבל של הרב, לפיהם "העלו אותם פה לארץ שיהיה משקל נגד החרדים", אפשר לומר שנתניהו עושה יד אחת עם העסקנים החרדים לסיכול חוק לימודי ליבה במוסדות החינוך החרדים כדי שיהיה משקל נגד החילונים שאינם נמנים עם "גוש הימין-חרדים".

עם זאת, מבלי שהתכוון, הרב יוסף העלה לפני השטח את חוק הלאום מבית מדרשו של נתניהו. לפי החוק הזה, מדינת ישראל אינה שייכת לכל אותם "גויים" שנתניהו נחלץ להגנתם. אמנם מצד אחד הם מביאים ברכה למדינה, אך מצד שני הם לא חלק ממנה.

כבר במאה ה-18, בימי מלחמת העצמאות של ארה"ב, נקבע העיקרון שלפיו "אין מיסוי ללא ייצוג" או במקור "מיסוי ללא ייצוג הוא רודנות". אולם, הרב הראשי ונציגיו הפוליטיים זוכים לייצוג מבלי לשלם לחברה הישראלית את המס היקר ביותר – החיים עצמם. ברוב חוצפתם, אלה העושים בתורה קרדום לחפור בה את ההשתמטות מנטל השירות הצבאי, מערערים על זכויותיהם של גברים ונשים המשרתים בצבא ומסכנים את חייהם למען כלל תושבי המדינה, כולל אלה אשר "נהרגים באוהלה של תורה".  

בתגובה לפסיקת בג"ץ בעתירה לגבי גיוס בני ישיבות [ספטמבר 2017], אמר יו"ר ש"ס אריה דרעי כי "במשך כל הדורות מה שהחזיק אותנו מול הרדיפות והגזרות היה לימוד התורה". דרעי הודיע שלמרות החלטת בג"ץ, בני הישיבות יוסיפו לשקוד על תלמודם "ולהגן בזכויותיהם על תושבי הארץ". ואכן, בשנים 2018-2015 חלה עלייה של 27% בשיעור בחורי הישיבות והאברכים, ככל הנראה בעקבות הגידול בתמיכת המדינה בלומדי תורה. מנהיגה הרוחני של ש"ס הרב שלום כהן יצא חוצץ [יוני 2018] נגד היוזמה לקצץ בתקציביהן של  ישיבות שבוגריהן מסרבים להתגייס. "מה, אנחנו חיים לפי תקציבים מהגויים האלה?", התלונן הרב. אכן, בעיניהם של אותם רבנים, כולנו – כל מחללי שבת ובועלי נידה – אינם נחשבים ליהודים.

בשעה שבכל זמן נתון משרתים בצה"ל כ-5,000 חיילים וחיילות "גויים" (כך לפי פרסום בישראל היום, ינואר 2018), התברר באחרונה כי בשנת 2017 התגייסו לצה"ל לא יותר מ-1,300 חרדים. בדיון שהתקיים בכנסת ביולי 2015 אמרה ח"כ מרב מיכאלי (מפלגת העבודה), כי שיעור יוצאי חבר המדינות שעלו לארץ, הם או הוריהם, מכוחו של חוק השבות, מגיע לכ-20% מקרב חיילי צה"ל. אותם "גויים" לא זוכים להיקבר לצד חבריהם לנשק. ברוב קולות של חברי הקואליציה נדחתה אז הצעתה של מיכאלי, לבטל את התקנות הקובעות כי יש לשמור מרחק של ארבע אמות בין קבר של חלל צה"ל יהודי לבין קברו של חלל שאינו יהודי.

כמובן שליברמן לא ויתר על הזדמנות פז כזאת להסתער על החרדים. מנהיג מפלגת הטרנספר האשים (בצדק) את הרב הראשי בגזענות. הפוליטיקאי שהתמחה בהסתה נגד חלק נכבד מהחברה בישראל, התלונן נגד "פגיעה אנושה במרקם העדין של החברה הישראלית". ולזה ייקרא עדינות של בית מטבחיים.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept